מבט נשי על השואה

בגיל 12 גילתה לילי שלאביה היו אישה ובת שנספו בשואה, סיפורן הוא שהביא אותה לחקור את הדילמות הייחודיות שעמדו בפניהן של נשים באותה תקופה חשוכה

11/04/2018
ד"ר לילי זמיר קבלו עדכונים מד"ר לילי
  • RSS

אני בת של שורדי שואה, כבר מילדות קראתי ספרים בנושא, והיום אני מלמדת קורסים בהוראת השואה במכללה האקדמית להכשרת מורים ע"ש דוד ילין.

לפני כשנתיים התחלתי ללמד קורס במכללה בנושא הגורל הנשי בשואה. במסגרת איסוף החומרים לקורס- ראיתי שאין כמעט חומר על הנרטיב הנשי בשואה.

זה גם הדהד לי מהמשפחה שלי. נולדתי לזוג הורים מבוגרים- כמשפחה שנייה. כילדה לא ממש חשבתי על זה, עד שפעם אחת, אם אני לא טועה זה היה בחנוכה, הגיעו אלינו אורחים, וחשבתי שהם חברים של ההורים, לביקור. הם היו זוג עם ילד שהיו באים אלינו פעם בכמה זמן. הייתי אז בת 12, והילד שלהם היה קצת יותר מבוגר ממני. במהלך המשחק, הילד שאל אותי אם אני יודעת מאיפה הם מכירים- ההורים. עניתי לו שלדעתי ההורים גדלו באותה עיר. הוא אמר לי שממש לא, ושבעצם אימא שלו היא גיסתו של אבי. צחקתי. איך זה יכול להיות? ואז הוא שלף תמונה ישנה. בתמונה היו אבי, אישה יפהפייה וילדה. האישה הייתה אשתו הראשונה של אבי, אחות אמו של הילד.

גשר הנעליים בבודפשט (צילום: שאטרסטוק / fibPhoto)

מיד רצתי לאבא שלי ושאלתי אותו. הוא אישר. שאלתי אותו למה הוא לא סיפר לי, ותשובתו הייתה שלא רצה לצער אותי.

אבי נלקח למחנות באביב 1944 עם אשתו, מלווין, ובתם רותי. הם הגיעו מהבתים, לא מהגטו, אבל כבר אז הם ידעו מה הגרמנים הולכים לעשות. כולם ידעו מה המשמעות של ההליכה לשמאל או לימין. הם הגיעו לרמפה באושוויץ וחולקו- נשים וגברים לחוד. אשתו של אבי הבינה שהיא, כאישה צעירה ובריאה בת 35 תופנה לצד ימין- אבל מה יהיה על הילדה? היא פנתה שמאלה יחד איתה בלי להסס.

פתאום נפל לי האסימון- הדילמה הזאת היא ייחודית לנשים. מה עובר בראשה של אישה בהריון? כל נושא הגילוח והמקלחת- נשים שאפילו בפני בעליהן לא היו בעירום מלא, פתאום עומדות בעירום מול גבר זר. מה היא מרגישה באותם רגעים? מה השיקול של אישה ללכת ישר לתאי הגזים עם ילדיה? איך היא לא חושבת להציל את עצמה?

מכיוון שבמכללה למורים, הרוב הן סטודנטיות התחלתי את הקורס בנושא הגורל הנשי בשואה. בבדיקה שלי לפני הקורס התברר שהספרות מלאה בסיפורים על גבורה של לוחמות. קשריות, פרטיזניות, חובשות קרביות.

אפילו המלכה אליזבט, לדוגמה, שאי אפשר לומר עליה שהיא לא משמעותית בהיסטוריה, שירתה כמכונאית ונהגת במלחמת העולם השנייה. הנושא לא נכנס לערך עליה בוויקיפדיה מכיוון שהעורכים, גברים ברובם, טענו שאי אפשר לכתוב על כל נהגת במלחמה.

מהי ההוויה הנשית? (צילום: praszkiewicz / Shutterstock.com)

ואז החלטתי- הרי הסטודנטים צריכים לבצע מטלה כדי לקבל ציון. למה שלא ילקטו סיפורים על נשים מנקודת המבט של הנשים?

היה לי חשוב שהסטודנטיות, בקורס שבו 70% הן נשים, שיתרגלו לסיפורים המינוריים. לא חייקה גרוסמן. משהו מינורי. יש הרבה נשים, גם כאלה ששרדו את השואה- שהסיפור שלהן לא סופר. וזה מה שעניין אותי.

וולטר בנימין, פילוסוף יהודי- גרמני כתב: "ההיסטוריה מנציחה את המנצחים. הספרות מנציחה את המנוצחים. והמחקר הספרותי תפקידו להנציח את אשר נכשל".

ויש לנו הצלחה אדירה. אני רוצה בשנה הקרובה לפתח שיטות הוראה חדשות בנושא.

פתאום סטודנטיות שומעות סיפורים. מגלות ששכנה שלהן הייתה שם. חלק מהראיונות הם בקצות הארץ.

אני מרצה כבר 39 שנים- והנושא הזה הוא בתוך הלב שלי מכיוון שיש כאן סיפור שהושתק. בדוקטורט שלי כתבתי על שואת יהודי יוגוסלביה בכתבי דנילו קיש. זכיתי לעבוד, לפחות בתחילת הדרך, עם הסופר עצמו על יצירתו. שאלתי אותו למה הדמויות הנשיות שלך לא מספיק מעובדות. והוא בתום לב ענה- מהי ההוויה הנשית? לידה, אהבה. או שאין אהבה או אין לידה.

וזה היה כמו פגיון שפילח אותי. איך אפשר לדבר כך?

אחד החלומות שלי הוא לבנות מרכז בינלאומי לחקר הגורל הנשי בשואה. אני עכשיו בונה קורס על המרצחות הגרמניות. מה עובר לה בלב? מה עובר לה בראש?

בשום מרכז מחקר על השואה אין דבר כזה. אין מכון החוקר את הנרטיב הנשי בשואה.

אני גאה לומר שעד כה אספנו עשרות סיפורים על הגורל הנשי בשואה. נשים מהשורה שחיו, חלקן נספו, חלקן שרדו, ואת הסיפור של כולן חייבים לספר.

כל העדויות הועלו לאתר 'פוליטיקלי קוראת'. לצפייה בפרויקט ובסיפורים שנאספו עד כה ניתן להיכנס לקישור:  ייחודיות הגורל הנשי בשואה

מעניינים אותי סיפוריהן של הנשים שסיפורן לא סופר. ד"ר לילי זמיר (אלבום פרטי)

** הכותבת היא ראש המרכז ללימודי נשים ומגדר במכללה האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה