מאסטר שף: לעשות לימונדה מלימונים

אחרי שהודחה מהתכנית וחזרה בגאווה, סלמה כמעט שוב נפלה אתמול - אבל בסוף יצאה מנצחת ממשימת הלימונים. יש כוחות שאפילו גז שלא נדלק לא יכול לעצור

31/12/2012
הדר לוי קבלו עדכונים מהדר
  • RSS

אחרי שבכינו, התגעגענו, הכרנו את המשפחות, גם את המשפחות המורחבות  - סוף סוף התחלנו לבשל. זאת אומרת, המתמודדים התחילו לבשל והפעם בלי דמעות אבל עם חומר מתעתע שעובד טוב עם מלוח עובד טוב עם מתוק, ויש בו נוכחות. זה נקרא כשרון. אה  וגם לימון.

רגע, רגע, רגע. מה? זהו? סתם אנשים מבשלים? בלי דרמה? בלי בכי? חוץ מהקטע בהתחלה, כמובן, בו כולם שאלו בתמהון "תהו מה נעשה עם לימון???"

ואז מיד ענו על זה: "דג".

נרגענו.

ואז נבהלו שוב, "מה נעשה עם הקינוח???".

וענו על זה: "מרנג".

ומאז הכל זרם על מי מנוחות, אפילו התהיות של ג'קי כבר לא מפתיעות. "לימון?? אני רק מוסיפה אותו על סלט!!!", היא אומרת רגע לפני שהיא מוציאה מידיה עוגת מרנג על מצע  ברוטב בסגנון "אף פעם לא הכנתי את זה" רק ראיתי בטלוויזיה". כן, כן, ג'קי. אנחנו יודעים שזה רק אומר שאת הולכת להפציץ. או במרוקאית: "צרמלההה". חוסר הביטחון שלה כבר כל כך בטוח בעצמו שכבר כשהיא מכינה את עוגת האיטליה שלה, היא אומרת "לא ניסיתי את זה אף פעם, אבל אני אשפץ ואשלח ללדה האיטלקית את המתכון". תחי הביישנות.

בחלקו הגדול של הפרק אמש,  מנת הרגש הקבועה התחלפה בסירים, מחבתות ופומפיות. טוב שיש את אתי, הגלי עטרי של מאסטר שף, שמצילה את העניינים עם...

דרמה מס 1: אוכל של אבא


אתי מביאה את הדרמה עם הומאז' למאכל שאבא שלה הכין, חצילים בלימון, אותו אבא שהיא לא אהבה שמזכיר לה את הבית העני שבו היא גדלה ואיזה מזל שהיא עזבה אותו בגיל 14, והמשיכה לבד. אתי מבינה את התוכנית, היא לא זקוקה להוראות כמו "אוכל מנחם", "אוכל של געגוע" - בשלב זה היא כבר מרגשת את עצמה או במילותיה: "אני עושה פה מפעל הנצחה לאנשים". היא מתקנת את המאכל שוב ושוב כדי להגיע לטעם המקורי, הטעם שהיא שונאת. השופטים הרימו גבה אבל זה הרי בדיוק מה שכולנו עושים בחיים. מנסים להתרחק מהמכשולים שלנו ע"י התנגשות בהם שוב שוב ושוב. קצת מלח, קצת לימון והופ: טראומות מהעבר אול אובר אגיין.

בינתיים דליה מנסה להרשים את חמותה עם קדאיף, אלוהים אדירים, גם בגיל 60 מנסים להרשים את החמות? זה לא נגמר העניין הזה?. מיה פורחת עם פסטה מגרה. מכין את השניצל הכי טעים בעולם לדעתו והכי גרוע בעולם לדעתו של רושפלד, אבל לכך נחזור בהמשך כי רגע, מה קורה פה...פנו מקום ל...

דרמה מס 2 - השמן לא חם!!!

סלמה חזרה לתוכנית כשהיא נחושה להישאר בה אחרי שרבה יותר מדי בבית עם עצמה ועם ירקות. ונראה שהפעם היא לא מוכנה לעשות שום טעות כמו בעבר - אז איך זה שהיא שכחה להדליק את הגז?

האמת היא שלפרשת הגז המכובה יש גם יתרון: פתאום בים האלגנטיות מסתנן לסלמה מבין השפתיים: "יאאאלללללה" עסיסי. סוף סוף הבחורה המהונדסת והמנומסת להפליא מוציאה קצת אגרסיות במבטא ערבי.  והיא עדיין איתנו. או כמו שאומרים השופטים על הדג שלה: "אפשר למות מזה". בחירת מילים בעייתית. אבל יאאאלללה. שוקרן יא סלמה.

הדגים נצרבים, הלימונים נכבשים אבל שוב, משהו קורה. היכונו ל....

דרמה מס 3 -  פאולין מאבדת ביטחון

מה קרה למתמודדת החביבה עלי? אין לה סיבה לאבד את הבטחון בעצמה. היא מוכשרת, היא מוצלחת, יש לה עולם עשיר של השראה ואופקים רחבים אבל עדיין ההססנות פושטת בה. וככל שהיא ממלמלמת לעצמה "אני מאבדת ביטחון", כך היא מאבדת אותו יותר ויותר, עד לכמעט הדחה.

השופטים מיד עטים על השלל . "קשה לך??? יו הו!! בואי ספרי לנו מה קשה לך, איך קשה לך, מתי הכי קשה לך? למה? איפה? כמה?".

"שף צריך ביטחון" אומר רושפלד. אולי זה המרכיב הסודי שהופך טבח לשף. וממסעדה, למסעדה שגובה 100 שקל על מנה ראשונה.

הקתרזיס

בני עוזב את הנבחרת עם שניצל, שזכה לקיתונות של התנשאות. שניצל?? אתה יודע באיזה תוכנית אתה?? כן, בתוכנית שבה לא אומרים "שניצל", אלא "חזה עוף קראנצ'י מטוגן וממולא במרנג לימונים". אבל גם זה לא עזר לו.

סלמה עם השמן הלא חם והחרדות הבוערות היא המצטיינת של התוכנית. מה ששוב מוכיח שחרדות אולי מעכבות, אבל אם רוצים אותך שום דבר לא יעזור.

שוקרן יא סלמה.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה