מאניית האוכל הבריא

אבישג רבינר מאבחנת שיצאנו מדעתנו בסוגיית האוכל הבריא, כי לא הגיוני שזה יהיה הנושא המרכזי ששולט בסדר היום

05/04/2012
אבישג רבינר קבלו עדכונים מאבישג
  • RSS
»

לפני שהחג נכנס וערימת מצות ממלאת לבנות ישראל הכשרות את הקיבות (איזה בנות חורין ואיזה נעליים, בקושי אפשר לזוז), כמה מילים על אוכל.

וקודם גילוי נאות – אני לא אוהבת מצות. אפשר בהחלט להכנס כאן עם טוקבק "האנורקסית משכנעת את עצמה שזה לא טעים" אבל לי זה באמת לא טעים (ערימת שוקולד יכולה לשלשל את הדיקט במורד הוושט  רק שאני מעדיפה את הנוטלה שלי על חלה או בכפית). בחג החירות אני בוחרת להתפטם בגפילטע פיש וקניידלך והתחושה של האפטר-סדר לא פחות אכזרית.

היהדות עשירה בחגים המתהדרים בארוחות שחיתות רבות משתתפים, טעמים, מריבות וקלוריות. עיתוני הנשים עמוסים במתכונים מזילי ריר לצד הצעות לדיאטות מדכאות ועל מדפי הסופרמרקטים מונחים המון מוצרים שאנחנו לא אמורות לצרוך (וגם הם לא).

למשל? נלך על היומיומי – קורנפלקס. אוכל לציפורים עטוף בסוכר, חומרים משמרים וצבעי מאכל. מעדני חלב. שוב – חומרים משמרים, סוכר וחלב פרה). בייגלך - מלח מלח מלח וקמח לבן.

ובחיים? לאיפה שלא תפני וכמה שלא תשתדלי – רובנו צורכות המון קפה, פחמימות ריקות, מוצרים משומרים וצבועים ורק מעט ממה שבאמת כדאי לצרוך – ירקות פירות אגוזים וקטניות.

בואו נבהיר - יש לנו בעולם המערבי שפע של אוכל נהדר אבל מחסור בזמן. התוצאה – בלבול, פאניקה וצריכה לא נכונה. למשל? כרגע, במקביל להקלדה, אני טורפת באצבעות שמנוניות צ'יפס, כי זה טעים וזה מה שנשאר. ואם נלך על הציבור הרחב -  יש הרבה יותר ילדים שמנים, לא מעט נערות אנורקסיות, בחורים בולימיים ועכשיו גם זן חדש של מחלה – קבלו את האורתורקסיה נוורוזה במחיאות כפיים סוערות!

כמה שמחתי לגלות שלא רק אני חושבת שצריך לאכול בריא אבל לא הגיוני שזה יהיה הנושא המרכזי לשיחה, הנושא המרכזי שממלא את היום ושולט בסדר היום, העניין העקרוני ביותר בחינוך ילדים. כמה שמחתי לגלות שלא רק אני חושבת שאם נשארו תפוחי אדמה צרובים בשמן זית בתבנית בתנור ואני מרגישה מספיק בנוח לשבת בסלון בחזיות ספורט, בטני משתפלת מעל לג'ינס ולטרוף אותם בלי ייסורי מצפון (זה קורה פעם בשנה) אז אני בריאה בנפשי. ד"ר מייקל ברטמן, רופא המתמחה ברפואה טבעונית והפסיכולוג הקליני דייוויד נייט הוציאו את המחלה מהארון עבור כולנו וקראו לילדה בשמה.

כמובן שמצב המצריך אשפוז באורתורקסיה נוורוזה הוא נדיר כמו באנורקסיה, אבל יש המון נשים עם הפרעת אכילה שמתפקדות וחיות איתה ברמה זו או אחרת. עם השנים והמודעות לקשר בין בריאות לתזונה יש יותר ויותר מהן.

נשים שבונות לעצמן מערכת חוקים אישית ביחס למזון ומתייגות את המאכלים ל"מותר" ו"אסור", ל"בריא" ול"מזיק". אם הן (או הם כמובן) מפשלות, הדבר מלווה ברגשות אשם. הנזק העיקרי הוא דיכאון אבל אפשרי גם מחסור בוויטמינים ומינרלים, או אנורקסיה אורתורקסית.

מצד אחד, אין ספק שיותר ממחצית ממה שמונח על מדפי החנויות לא ראוי למאכל אדם, שחלב זה לא מה שספרו לנו וכל מי שקרא את "לאכול בעלי חיים" וממשיך לתת לילדים שלו בשר שהוא לא חזיר בר טרי שצד בעצמו, מרגיש לא נעים (פחות או יותר כולנו?). גם אין ספק שמבט אחד על שולחן ארוחת החג מעלה את השאלה – מי כאן משוגע יותר?

מצד שני – להשתגע בגלל עגבניה אורגנית? אין בעולם סיבות רציניות יותר?

נכון שהכי חכם, את זה כולנו יודעים, זה לשמור על איזון - אבל לכי תמנעי מהפרוסה השניה מהעוגה המעלפת של הדודה שולה, למרות שכבר אחרי ביס מהכבש שאבא שלך הכין הרגשת שכדאי לסגור את הפה ושמחת שאת חצאית העפרון בחרת להשאיר בבית

אבל היי, זה העולם שבו אנחנו חיים, אלו הם מנהגי ישראל (לא כל הדתות מתייחסות כך לאוכל...) ופסח, ברוך השם, יש רק פעם בשנה. גם רק פעם בשנה נשאר בתבנית מהצ'יפס וגם אותו הרי הכנתי בעצמי בעבודת יד. אבל אני לא נכנסת לדכאון ואין לי יסורי מצפון בגלל חתיכת תפוח אדמה שוחה בשמן. אני לא נותנת לאוכל להשתלט לי על סדר היום. לא בחג, לא בימי חול ולא בכלל.

אז למה בעצם הקדשתי לו כמעט שש מאות מילים? למה? חג שמח לכולן.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה