מאבטלה ושכול להצלחה מקצועית ואישית

ביום קיצי אחד מושלם, האדמה פערה את פיה ושאבה אותי אליה. איבדתי את בעלי ואבי ילדי. האבל הכניס אותי לשיתוק, איבדתי את עצמי וחייתי פשוט כדי לשרוד

18/05/2017
בלוג אורח קבלו עדכונים מבלוג אורח
  • בדואר
  • RSS

מאת: חגית, בת 31, אלמנה ואם לשניים

פעמים רבות ניסיתי לחשוב מה הייתה הנקודה בחיי שגרמה לי להבין שאני צריכה שינוי ויותר מכך, שגרמה לי לעשות משהו בכדי לשנות. שאלה שחזרה על עצמה שוב ושוב והתשובה תמיד הייתה זהה- זה קרה ביום שהבנתי שאני יכולה, שזה בידיים שלי.

בצעירותי, החיים שלי נראו לי מבטיחים. סיימתי צבא בגיל 21, והתחלתי לעבוד כנציגת שירות בחברת הוט. הכרתי את בעלי בגיל 16 ובגיל 22 ילדתי את בני הבכור ויצאתי לחופשת לידה ארוכה, כשבעלי מפרנס אותנו.

ביום קיצי אחד, כשהשמש זרחה והכל הרגיש מושלם, האדמה פערה את פיה ושאבה אותי אליה. איבדתי את עמוד השדרה שלי, את הבית שהיה לי, את האבא של הילד שלי, את בעלי.

האבדה הייתה טרגית, כרעם ביום בהיר ולא זו בלבד, אלא שבמהלך השבעה על בעלי גיליתי שאני גם בחודש הראשון של הריון שני.

אימא צעירה וילד (צילום: שאטרסטוק)

האבל הכניס אותי להלם, כמעט שיתוק. הרגשתי שאני הופכת לבובה שכל מה שתופס אותה זה החוטים הדקים שכל רגע עלולים להיקרע, בלי שום רצון להמשיך את היום שאחרי.

איבדתי את עצמי, איבדתי את חגית החזקה, השאפתנית ופשוט חייתי כדי לשרוד, הנה עוד יום עבר. למשפחתי פחדתי לספר על ההיריון, פחדתי שירחמו עליי, שיבכו בשבילי. לא רציתי לגרום לעוד צער.

הרגשתי שאני על הקו בין החיים למוות, והבנתי שאם אבחר במוות אני גוזרת את הגורל לשני ילדיי- לבכורי עומרי ולתינוקת שעדיין לא נולדה. בלית ברירה, התחלתי לחיות יום ביומו.

ואז הילדה נולדה. ילדה מדהימה וחייכנית.

המשכתי לתפקד על אוטומט – רק מה שצריך כדי שכל יום יעבור. לא עבדתי, לא היו לי שאיפות, או חלומות, פשוט לשרוד.

אחרי כשנה שבה לא עשיתי עם עצמי דבר, ישבתי שוב עם העובדת הסוציאלית שליוותה אותי שסיפרה לי על ארגון ‘בעצמי’ המסייע דרך ליווי אישי וקבוצתי בקידום תעסוקתי . אחרי שכנועים רבים מצדה החלטתי ללכת לנסות, אולי כך אצליח להרים את עצמי.

הגעתי למפגש הראשון בתכנית ‘מיפנה’ של ‘בעצמי’ שפופה. ומצאתי את עצמי מוקפת בנשים שלכל אחת סיפור חיים אחר.  סיפרתי להן את סיפור חיי וכשהרמתי את ראשי ראיתי אותן דומעות וזה היה הרגע שחלחלה בי ההבנה שאני צריכה לרפא את הנפש שלי עבורי ועבור המשפחה שלי.

במהלך תהליך הליווי האישי, ובמפגשים השבועיים הקבוצתיים ב’בעצמי’, שנמשכו כשנה, התעקשו איתנו שמותר לנו לחלום ולהעז. לחפש מה אנחנו אוהבות, במה אנחנו טובות.

הבנתי שהשלב הראשון הוא להתגבר על הפחדים והחסמים שעיכבו אותי.  בשלב הראשון בנו איתנו תכנית תעסוקתית אישית. חלק ליווי במהלך חיפוש עבודה או שיצאו להכשרה מקצועית.

החלום שלי היה בתור התחלה לצאת וללמוד. בהכוונתם, נרשמתי ללימודים במכללת “מעוף” לשיפור הציונים, סיימתי בהצלחה ולאחר מכן נרשמתי והתקבלתי  ללימודי משפטים.

הלימודים היו מאתגרים – מעניינים מאד, אבל בהחלט שנזקקתי לכל הכוחות שלי כדי ללמוד, תוך כדי שאני אם, אלמנה לשני ילדים. אבל עשיתי את זה – בסיוע ובחיזוק של המשפחה המדהימה שלי ושל הגורמים שליוו אותי לאורך הדרך.

 היום אני מתמחה במחלקה משפטית ציבורית. לראשונה מזה זמן רב אני מרגישה טוב עם עצמי, אני אוהבת את מה שאני עושה וזה משפיע ישירות על ילדיי שרואים את אמא שלהם חזקה ועצמאית. אני מסתכלת לאחור בגאווה. גם כשהיה קשה, לא נפלתי, בזכות התמיכה והליווי, ובזכות שלא ויתרתי לעצמי הפכתי מאישה שברירית וחסרת ביטחון שעולמה חרב עליה, לאישה שבונה את עתידה בזכות עצמה.

הקבוצה אפשרה לי לראות את האור בקצה המנהרה החשוכה שהייתי בה ולא ידעתי את הדרך החוצה ממנה. בעזרת התכנית הרמתי את עצמי, למדתי שאני יכולה לבנות עתיד טוב לי ולילדיי, שאני יכולה שוב להאמין בחיים, להאמין בעצמי.

הקמתי בית משלי והיום אני מצליחה לשלב בין ניהול הבית והמשפחה לקריירה משפטית. הגעתי לרשות מקומית כדי לקבל סיוע ממחלקת הרווחה והיום אני עובדת באותה הרשות במחלקה המשפטית בדרך להיות עורכת דין. זוהי סגירת מעגל ואין מספק מזה. ממצוקה מצאתי תעסוקה.

.

** הכותבת השתלבה בתכניות תעסוקה של ארגון “בעצמי”, ארגון ללא מטרות רווח, הפועל מזה 20 שנה לקידום ושילוב אוכלוסיות מעוטות הזדמנויות בתעסוקה. באמצעות התכניות הללו של הארגון, נשים מצאו תעסוקה והצליחו להשתלב בהצלחה בעולם העבודה




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה