“לקרוא בשני כובעים”: ריאיון עם הילית חמו-מאיר, מו”לית “הכורסא”

לקראת שבוע הספר, ועל רקע המשבר בענף הספרים – הצצה אל מאחורי הקלעים של עולם המוציאים לאור. ריאיון ראשון מסדרת ‘המו”ליות’, עם הילי חמו-מאיר, מהוצאת הספרים “הכורסא”

28/05/2013
מועדון הקוראות קבלו עדכונים ממועדון
  • בדואר
  • RSS
» "בלי שינויים רדיקליים." חמו-מאיר, צילום יח"צ

עולם המו”לות, כך נראה, הופך לקשה יותר מיום ליום. למרות זאת, מצליחות הוצאות קטנות להתקיים (לעתים תחת חסותן של הוצאות מבוססות) ולצד ספרים “ראויים”, לזכות מדי פעם גם בהצלחה מסחרית לא מבוטלת. הילית חמו-מאיר, מו”לית “הכורסא“, הקימה את ההוצאה הקטנה העובדת בשיתוף עם ידיעות אחרונות בשנת 2010. למרות ש”שקשקה מפחד” לצאת אל העצמאות, כהגדרתה, הספיקה מאז להוציא קרוב לשלושים כותרים וביניהם גם כמה רבי מכר, דוגמת אמנות ההקשבה לפעימות לב.

את יכולה לתאר קצת את הדרך לעצמאות – הקשיים, הספקות, התקוות, הסיפוק?

“הדרך לעצמאות קשה מאוד. הוצאה לאור היא תחום שבו העבודה נעשית עכשיו והרווחים נראים רק עוד שנה-שנתיים או אפילו שלוש, בהנחה שבחרת ספרים מצליחים, כך שבשנים הראשונות נאלצתי לערוך כפרילנסרית עבור הוצאות אחרות. זה היה עומס מאוד גדול של עבודה והילדים שלי לא ממש אהבו את זה שעבדתי כל יום עד שמונה-תשע בערב.”

איך מו”ל קטן שורד בענף שמצוי במצוקה כל כך גדולה?

“אני נהנית מהיתרון שבשיתוף פעולה עם הוצאה גדולה, בעלת מנגנון שיווק מקצועי ויעיל המביא לכך שהספרים שלי זוכים להיות מוצגים כהלכה ומקבלים חשיפה מצוינת. אני רק צריכה למצוא ספרים בעלי פוטנציאל להגיע לקהל גדול וצוות השיווק כבר עושה את השאר. מעבר לזה, אני לא לוקחת הרבה סיכונים עם הספרים שאני מוציאה בשלב זה, כי אין טווח טעות. השוק במצב נורא והתשואה לספר היא מזערית, אז על מנת להחזיר את ההוצאות הראשוניות על ספר (מקדמה, תרגום, עריכה, עטיפה, קדם דפוס והדפסה) צריך למכור הרבה מאוד ספרים.”

איך נראה סדר יום של מו”לית?

“יושבת כל היום מול המחשב, עם גלי צה”ל ברקע, או במקרה הטוב קוראת על הקינדל. קשה למצוא זמן לקרוא כי היום יום מלא בסידורים קטנים וגדולים הקשורים לשלבי הפקת הספר. אני עובדת מהבית, לבד. לפעמים אני רוצה שיהיה מישהו שיעזור לי לעשות את החלקים המבאסים של העבודה (להשיג תמיכות למשל) אבל עדיין לא העזתי לשכור את שירותיו של מישהו.”

איך את בוחרת ספרים?

“זאת שאלת מיליון הדולר. אני קוראת ספר חדש עם שני כובעים, כקוראת וכמוציאה לאור. המוציאה לאור בוחנת את התגובה שלי כקוראת ומחליטה על פי זה. האם אני נדבקת לספר ולא יכולה לעזוב אותו? כמה מהר אני קוראת אותו? כשאני עוזבת אותו לרגע, האם אני שוכחת ממנו, או רוצה לחזור אליו?”

את יכולה להצביע על טרנדים “חמים”, או כאלה שצפויים לסחוף את הקוראים?

“אני לא חושבת שיש באמת דבר כזה. מה שיש זה ספר שמצליח ואז המוציאים לאור חושבים שאם יוציאו ספרים נוספים מהז’אנר הזה, הם יצליחו. זה נכון לספר אחד או שניים אבל זה לא שבאמת יש טרנדים שסוחפים את הקהל – רק ספרים ספציפיים.  זאת לא חכמה להסביר בדיעבד הצלחה של ספר זה או אחר. לזהות עוד לפני שאתה מוציא (ולפעמים לפני שהספר יצא בחו”ל) שזה יהיה רב-מכר בארץ בה אתה מוציא לאור, זה שוס. בכל מקרה, מה ש”עובד” זה סיפור טוב עם דמויות יוצאות דופן, ובעיקר ספר שקל לספר עליו בכמה מילים – כי כך עובד אפקט ‘פה לאוזן’.”

איך הרגשת כשספר שהוצאת הפך ל”להיט”?

“בהתחלה לא האמנתי. כל כך פחדתי להתאכזב שהסתכלתי בנתוני המכירות בחשש גדול – לא יכולתי להאמין למראה עיניי. בשלב כלשהו החלטתי שאני צריכה לתמוך רגשית בספר ולהאמין בו (מדובר על אמנות ההקשבה לפעימות הלב) ואז התחלתי לשמוח וגם לפתח ציפיות כלפיו הלאה. הוא עדיין עומד בציפיות האלה. הספר הזה הוא פשוט נס.”

עולם המו”לות מאתגר לא רק מבחינת הקשיים הספציפיים בשוק הספרים הישראלי. מתחולל שינוי עמוק יותר, שינוי תרבותי שמציב אתגרים מורכבים והזדמנויות חדשות. הרגלי הקריאה משתנים מדור לדור. איך הילדים שלך קוראים, בהשוואה אליך, בגילם?

“בילדותי קראתי ללא הפסק. הייתי צריכה לשכנע את הספרנית שתיתן לי להוציא יותר מספר אחד או שניים כי עד שהייתי מגיעה הביתה הייתי כבר מסיימת ספר. קראתי כל מה שיכולתי להניח עליו את היד בבית, מחזות, שירה, ספרי מדע בדיוני, אנציקלופדיות, ספרי מדע לנוער, אפילו ספרי לימוד של האוניברסיטה הפתוחה – כל חומר כתוב היה לגיטימי מבחינתי. לצערי הילדים שלי לא קוראים הרבה כמוני, אבל זה לא כל כך מפתיע כי הם גדלים בעולם שונה משלי, מלא גירויים עזים. יחסית אליהם היה עולם הילדות שלי כמעט ריק מגירויים. מעניין אם אני הייתי קוראת כל כך הרבה אם הייתי גדלה היום. איך שלא יהיה, אני לא רואה תחליף לאי שאדם יוצר לעצמו בינו לבינו כשהוא קורא ספר.”

את מצליחה להעביר לילדים את אהבת הספר?

“את האהבה, כן, בטוח. אני מקריאה להם ספרים טובים, ואני עצמי קוראת כל הזמן והם רואים את זה. אבל אני לא בטוחה שהם יהיו קוראים נלהבים כמוני… אבל אני משוכנעת שהם לא יהיו מבוגרים שיגידו את המשפט המוזר “אני לא קורא”.  הבת שלי אוהבת פנטזיה (בעיקר מהסוג השנון) והבן הגדול שלי אוהב קומיקס מפיניאס ופרב ועד טין-טין.”

האם הילדים של היום ימשיכו לקרוא ספרים מודפסים או שיקראו רק בדיגיטל?

“זאת שאלה טובה. קשה לי לצפות את זה מאחר ואני שבויה של הנייר וקוראת בדיגיטל רק ספרים לעבודה. אבל נדמה לי שלא תהיה להם אותה אובססיה לנייר שיש לנו ושיראה להם מובן מאליו לקרוא במכשיר ולא בספר. מה שמפחיד הוא שאם אי פעם תהיה קריסה של העולם הדיגיטלי מסיבה כלשהי, הדור הזה לא ידע להסתדר בכלל במציאות חומרית.”

האם השיתופיות, המיידיות, מתבטאות גם בסוג הספרים שייכתבו – קצרים, דלים יותר, או ספרים לטאבלט שישלבו מדיות אחרות?

“לטעמי הספרות הופכת לדלה יותר בעיקר כי מרגילים אותנו לג’אנק פוד תרבותי, ואנחנו כבר לא יודעים איך לצרוך מזון גורמה. קצב החיים הולך ומתגבר ואנשים פחות ופחות מסוגלים לקרוא יצירה מורכבת הדורשת זמן והתעמקות.”

האם ההיררכיה המוכרת מתערערת נוכח ערוצי הפצה ושיווק חלופיים שנפתחים בפני הסופרים, שיכולים לפרסם בלי תיווך של הוצאת ספרים מסורתית?

“בארץ התופעה עדיין לא דומיננטית. אבל אם תראה מה קורה בחו”ל, המהלך הוא תמיד של פרסום עצמי ואז רכישת הזכויות על ידי הוצאה גדולה, כך שההיררכיה בסופו של דבר נשמרת. אני לא מאמינה בשינויים רדיקליים, אלא בצורך להיות קשוב לשוק ולעשות שינויים קטנים תוך כדי עבודה כדי להסתגל לסביבה המשתנה.”

*           *           *

>> לפוסט של גיל מרטנס על “אמנות ההקשבה ללב” ו”מיתרי הלב”, מתוך מועדון הקוראות של סלונה

השאלון:

מהו הספר, או מיהו הסופר שהכי השפיע עליך?

“אי אפשר לבחור אחד. ג’ין אוסטן, וירג’יניה וולף, קארן בליקסן (איזק דינסן), זבאלד, עגנון, אנה אנקוויסט ועוד שמונים אלף אחרים.”

מיהו הסופר שהיית רוצה לשבת איתו על ארוחת בוקר (או ארוחת ערב)?

“מכולם הייתי רוצה לשבת עם וירג’יניה וולף (בעיקר כי נדמה לי שג’ין אוסטן ודאי תהיה עסוקה מדי בהתבוננות ובהערות על כל מי שמסביב).”

איזה ספר היית לקוחת לאי בודד?

“כל המחזות של שייקספיר – מאגר בלתי נדלה של אושר.”

מה הספר שתרגמת / הוצאת, שאת הכי גאה בו?

“אני למעשה גאה בכולם. אבל אם לציין רק כמה: עמוק בבוץ מאת גיירמו פדנלי (למעשה יש לומר גיז’רמו), אהבה אקסקלוסיבית מאת יוהאנה אדוריאן, אשמת הכוכבים של ג’ון גרין.”

מה הכי מדליק אותך מבחינה יצירתית, רגשית, רוחנית?

“כמוציאה לאור מדליק אותי למצוא ספרים שמצלצלים נכון. כאלה שאתה פותח אותם ויוצא למסע ולא רוצה לעזוב. האמת שהוצאת “זיקית” מדליקה אותי. אני אוהבת את אוריאל ושירה שהקימו אותה והם מקור השראה עבורי בבחירות הספרים המדויקות שלהם ובמבנה שבו בחרו לעבוד. יש תסכול מסוים בהוצאת ספרים כרגע כי קשה מאוד להוציא ספרים מורכבים. אי אפשר למכור מספיק מהם בכדי לייצר רווח. באופן כללי אני חובבת ספרים שגורמים לי להתבונן מחדש בתכונות ובמחשבות בתוכי.”

אם לא היית עורכת ומו”לית, במה היית עוסקת?

“סביר להניח שהייתי אופה (זה מה שעשיתי לפני כן). גיליתי שזה ממש דומה למה שאני עושה עכשיו: עיבוד ויציקה של חומר לתבנית.”

איפה היית רוצה בעוד חמש שנים (מבחינה אישית ומקצועית)?

“מבחינה אישית, רוצה להיות אחרי פרסום ספר או שניים פרי כתיבתי. מבחינה מקצועית, רוצה להוציא לאור כמה קלאסיקות נשכחות שכרגע השוק לא מאפשר להוציא ולהישאר ברווח.”

מה הטיפ הכי חשוב שהיית נותנת לסופר שעובד על ספרו הראשון?

“אני לא מוציאה ספרות מקור, אבל אני מניחה שחשוב שיתנו לאנשים לקרוא ולהעיר הערות, (לא חברים שיגידו רק דברים טובים) ולהקשיב למה שאומרים להם. אני ממליצה על סדנאות כתיבה, הם יכולות לתת פרופורציה. חוץ מזה, כותבים צריכים לקרוא, לקרוא הרבה.”



תגיות: ,

מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה