לקנות את החברה שפיטרה אותך

דליה הוכברג השתמשה בחסכונות שלה כדי לקנות את מרכז המרצים לישראל. מהלך שהונע מנקמה והפך להצלחה

13/09/2010
שגית פסטמן קבלו עדכונים משגית
  • RSS
» כל אחד צריך לעשות מה שהוא יודע. דליה הוכברג

נקמה, עלבון , ייאוש – ההיסטוריה האנושית מלמדת שרגשות מהקטגוריה הזאת יכולים להפוך לדלק מצוין ש'מתניע' החלטות דרמטיות. תשאלו את דליה הוכברג (55) בעלת מרכז המרצים לישראל, חברה המקשרת בין מרצים לקהלים. הוכברג החליטה לקנות את החברה שממנה פוטרה חודשים ספורים לאחר תחילת העסקתה בדיוק מהסיבות הנ"ל.

בשנת 2000, אחרי 25 שנות שירות, היא השתחררה מצה"ל בדרגת סא"ל לאחר ששימשה במשך שנים ארוכות כקצינת הדרכה של המכללה לביטחון לאומי. את צעדיה הראשונים בשוק האזרחי היא מתארת כ'טראומה גדולה'. היא פוטרה פעמיים: בפעם הראשונה מהמכללה לישראל -  אחרי 11 חודשי עבודה בלבד, ובפעם השנייה ממרכז המרצים לישראל – אחרי שצברה פז"מ של בקושי 8 חודשים. "בשירות הצבאי אנשים צוברים המון כוח שבא לידי ביטוי בדרגה ואפילו בשפה", היא מספרת, "כשיוצאים לעולם האמיתי מאבדים שיווי משקל. פתאום מגלים שהרקורד הקודם לא בהכרח עושה רושם אצל חלק מהאנשים".

יש גם את העניין הזה שבצבא אין בכלל קונספט של פיטורים.

הוכברג: "נכון מאוד. ואני 'זכיתי' בתוך פחות משנתיים להיות מפוטרת משני מקומות עבודה. זה היה עבורי ממש טראומתי. מה גם שבאחד המקומות פיטרו אותי אחרי 11 חודשים כדי לא לתת לי פיצויי פיטורים. הייתי אז אם חד הורית לשני תאומים קטנים. התחננתי שייתנו לי לעבוד עוד חודש בשביל הכסף אבל לא היה על מה לדבר. זה היה הרגע שהבנתי שאין רחמים ואני כבר לא בחממה".

ואיך מפה מגיעים להחלטה לרכוש את החברה שרק פוטרת ממנה ושלמעשה כלל לא עמדה למכירה?

הוכברג: "אין ספק שהטריגר לקנות את החברה בא ממקום של עלבון. בראש שלי הסתובבה כל הזמן המחשבה: "איך עושים לי את זה?! אני שעשרים וחמש שנה בצבא אף אחד לא העיז לגעת בי". מצד שני, לנהל אני יודעת. יש לי את זה והמניע לפיטורים שלי לא היה מקצועי. המשכורת שביקשתי הייתה גבוהה מידי לבעלים ולא התאים להם, למרות שעשיתי עבודה נהדרת. המצב המנטאלי שלי  באותה סיטואציה היה שלא אכפת לי מכסף. אני מציעה לבעלים הצעה עסקית, מביאה את כל הכסף שקבלתי בפרישה מהצבא והולכת על זה".

להתנהל בשוק הפרטי

כמה שבועות של משא ומתן קשוח ופחות 200 אלף שקלים בחשבון הבנק שלה הביאו להוכברג את הבעלות המיוחלת על החברה. מי שיציץ באתר יראה שהיא מייצגת היום את מיטב המרצים בישראל וביניהם שמות מוכרים כמו השף ישראל אהרוני, הסופר רם אורן וסופרים רבים אחרים, מיכל דליות (סופר נני), העיתונאי רביב דרוקר, האלוף במיל' אורי שגיא ועוד ועוד.

דליה הייתה מין הסתם רוצה שבנקודה הזאת הסיפור שלה יסתיים עם כותרת אופטימית של האפי אנד - אבל לא. לאחר שהצליחה לרכוש את החברה, החלה העבודה הקשה באמת. היא עדיין היתה צריכה ללמוד להתנהל מחדש בשוק הפרטי. "הגעתי לשלב המעשי של ניהול העסק ולא ידעתי מימיני ומשמאלי. בצבא לא התעסקתי עם כל מה שמסביב לניהול. קניתי את העסק כשאני לא יודעת מה ההבדל בין חשבונית לקבלה, לא ידעתי כמה אחוזים זה מע"מ, עם מי מדברים במס הכנסה".

אנשים רבים, שהקימו עסק שנשען על רעיון מבריק ונפלו איתו, טוענים שהתעסקויות בנושאים האלה 'רצחו' להם את החלום.

הוכברג: "אני מבינה אותם ואני חושבת שהטעות שלהם הייתה שהם בכלל בזבזו את הזמן שלהם בהתעסקויות בדברים האלה. תפיסת החיים שלי אומרת שכל אחד צריך לעשות מה שהוא יודע. את כל מה קשור לכספים וניהול חשבונות העברתי לאנשים מקצועיים, הטובים ביותר בתחום. וזה הטיפ שאני נותנת בלב שלם לכל מי שנמצא או יימצא בסיטואציה דומה לשלי".

למתחם המיוחד של "איך היא עשתה את זה" בסלונה




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

  • תמונה אישית Aviv w.k 13/09/2010

    מעורר הערצה המשפט “תפיסת החיים שלי אומרת שכל אחד צריך לעשות מה שהוא יודע.”
    משקף גם את תפיסת החיים שלי

    עלי והצליחי

    שנה טובה

  • Ronit Levin Stein 14/09/2010

    שנה טובה ובהצלחה!

  • Spector Zilberman Malka 14/09/2010

    נו דליה, מתי תני לי צאנס להר צ ו ת?

בחזרה למעלה