לפעמים כדאי לנו להיות קצת יותר כמו אסתר

כשאנחנו בטוחים מידי בעצמנו, כשיצר הגדלות שלנו גובר על היכולת שלנו להתנהל יחד, נמצא את עצמנו מאבדים את כוחנו, נמסרים לידי אויבינו ונמחקים לעד מדפי ההיסטוריה

12/03/2017
מיכל ברקאי ברודי קבלו עדכונים ממיכל
  • בדואר
  • RSS

ביום חמישי האחרון ציין העם היהודי את יום תענית אסתר. רגע לפני שגזירת השמד מביאה לידי מחיקה מוחלטת של העם היהודי קמה אישה אחת, שהגיעה למלכות בדיוק לעת הזו, ומכריזה על שלושה ימי צום. יחד עם העם המפוזר בכל העמים היא צמה בעצמה. מתחייבת למה שהיא דורשת מאחרים. מחברת את מה שהופרד. מייצרת שלם שהוא גדול מסך חלקיו.

אסתר היא הדמות הנשית השנייה שאנחנו פוגשות במגילה. המלכה אותה מחליפה אסתר, הנדמית בעינינו כקטנה וכנועה היא ושתי הסוערת, החצופה, המסרבת לחוקי הפטריארכיה, מסרבת למלך הכול יכול ומכריזה מרד על הפטריארכיה.

ושתי מאבדת את הראש תוך פחות מיממה. אסתר עולה למלכות, מצילה את עם ישראל ומקבלת מעמד רם ונישא מזה שקיבלה כל אישה אחרת לפניה ואחריה בממלכת פרס ומדי השולטת על 127 מדינות.

לפעמים אחיותיי, למרות האש שבוערת בנו, שווה להיות קצת יותר אסתר וקצת פחות ושתי.

אסתר ומרדכי (ציור: Aert de Gelder)

***

לא יכולתי שלא לחשוב על ושתי ואסתר בימים האחרונים אשר הביאו יחד שלושה אירועים גדולים: תענית אסתר וחג הפורים, יום האישה הבינלאומי ונאומו המכונן של הרב יגאל לוינשטיין.

הרב יגאל הוא אדם רב זכויות שחינך תלמידים הרבה והוביל אותם לצמרת הפיקוד בצהל. הרב יגאל, ביחד עם הרב אלי סדן הרימו את המכינה הקדם צבאית הראשונה בעלי שבשומרון, וממנה גדל והתפתח אחד המפעלים החינוכיים הגדולים ביותר של זמננו- מפעל המכינות הקדם צבאיות אשר מונה היום אלפי חניכים וחניכות שמקדישים את זמנם ללימוד, עשייה חברתית, הכנה לשירות משמעותי ותרומה למדינת ישראל.

הבעיה היחידה של הרב יגאל בעיני, היא שפתאום יצאה ממנו ושתי.

***

ממש כמו אסתר, למד הרב יגאל (ורבים שכמותו) לשתוק במשך זמן רב על מה שראוי לשתוק לגביו. לדבר בנועם, ברוך, ובכריזמה שוטפת אל מול קהל דתי וחילוני. לקרב לבבות, לחבר את העם ולחנך על ערכים ציונות ואהבת הארץ.

דברים שלא היה ראוי לדבר עליהם נותרו עמומים, ובמכינות קדם צבאיות רבות ינקו בשקיקה את דבריו העמוקים והטובים.

עד שבחודשים האחרונים פתאום נפרץ בו איזה סכר.

שוב ושוב עולים סרטונים אשר מביאים לעינינו ולאזנינו דברים קשים וקיצוניים שנאמרים במה שמרגיש כמו חדרי חדרים. בכינוסים סגורים, בשיחות בתוך המגזר, בדלת האמות של החלק הגברי מאוד של הציונות הדתית.

אבל שוב ושוב, לומד גם הרב יגאל הגדול, שגם בחברה סגורה ומאוחדת שמעריצה ומכבדת אותו, אין יותר דלת אמות. אין יותר חדרי חדרים. אין יותר סודות.

בעולם שלנו האור נכנס גם מהחרכים הצרים ביותר.

***

קודם נאום הסוטים. עכשיו ההגדרה של בנות ישראל אשר מוסרות את נפשן בלחימה בפרט ובשירות הצבאי בכלל כ"לא יהודיות" "לא חמות" ולא ברות חיתון. הנאום האחרון מעביר ביקורת גם על חיילי המודיעין, ישיבות ההסדר, האימהות התל אביביות ועוד ועוד חלקים בחברה הישראלית אשר אינם מגיעים לרמתם המוסרית הנעלה של בחורי המכינות הקדם צבאיות הדתיות.

אבל כבוד הרב חייב לדעת שמגילת אסתר מלמדת אותנו ממש בפירוש, שלהיות ושתי כרוך במחיר יקר. הוא בכל זאת רב גדול.

***

הרב יגאל הוא לא העניין. העניין האמיתי הוא היכולת והרצון שלנו להמשיך לחיות יחד. העניין האמיתי היא השאלה האם יש לנו תקנה. האם יש בנו יכולת להניח בצד את המחלוקות ולמצוא איזה נתיב להלך בו יחד.

השאלה היא האם כולנו צריכות וצריכים ללמוד לחיות בהסתר ולא ברעש. האם יש בנו יכולת לייצר שיחה שיש בה מקום לכל הקולות. האם בתוך הדברים ההיסטריים של הרב יגאל שחש עצמו כמציל את עם ישראל אפשר למצוא איזה חוט של אמת שחובה עלינו להתייחס אליו.

האם קיים מחיר חברתי עבור שירות הלוחמות בצה"ל? ברור.

מי ישלם אותו? בדרך כלל הן עצמן. בשברי מאמץ, בבעיות רפואיות, בחוסר הסכמה של החברה והמשפחה, בסטיגמות בלתי נגמרות מעליבות שמערערות את נשיותן ואת הלגיטימיות שלהן.

ואף על פי כן, ולמרות המגמות של ירידה במוטיבציה לשרת בתפקידי לוחמה, בכל שנה עולה עוד ועוד הביקוש ועוד ועוד צעירות מלאות מוטיבציה מבקשות להוריד את העקבים ולעלות על נעליים גבוהות ואפוד. לצאת להילחם על עתיד המדינה שלנו.

***

חיילות צה"ל (צילום: חיים זך, לע"מ)

את המדינה הזו הקימו בידיים בנים ובנות, לוחמים ולוחמות, חלוצים וחלוצות. אנשים שהתקבצו מ-127 מדינות לפחות כדי לבנות חברת מופת, צודקת ומתוקנת. בית לעם ישראל שהרב יגאל אוהב כל כך. ממש כמו הלוחמות שמתגייסות במסירות שכזו.

כל אחד מהם מוכן להילחם על הבית כפי שהוא רואה אותו. כל אחד מהם ישלם מחירים. כל אחד מהם ילמד שאין ברירה אלא ללמוד ללכת יחד.

כי כפי שמלמד אותנו גיבור אחר במגילה, כשאנחנו בטוחים מידי בעצמנו, כשאנחנו לא מוקירים תודה על כל הכוח והטוב שזכינו לו, רק בגלל אדם אחד שמסרב להתיישר לפי הקו שלנו, כשיצר הגדלות שלנו גובר על היכולת שלנו להתנהל יחד, נמצא את עצמנו מאבדים את כוחנו, נמסרים לידי אויבינו ונמחקים לעד מדפי ההיסטוריה.

"אם לא נהיה תלויים זה בזה, נהיה תלויים זה לצד זה"

תשאלו את המן הרשע.

ביום תענית אסתר הזה, אני מזמינה את הרב יגאל ואת כל מי ששופך שמן למדורת חיינו המשותפים לזכור את הלקח שמלמדת אותנו המגילה.

לבנות ולא להרוס. לחבר ולא להפריד. ללמוד מחוכמת ההיסטוריה של עמנו ולתת לנו תקווה לניצחון גדול של האור על החושך.

ולפעמים, למרות הרצון הגדול, לתת לושתי לנוח ולאפשר לאסתר להוביל אותנו בבטחה וברוגע אל עבר רווח והצלה גדולים יותר מעצמנו.

חג פורים שמח

מיכל ברקאי ברודי

** הכותבת היא מייסדת וראש מכינת "עלמה" למנהיגות נשית (הסוכנות היהודית)




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה