“לעצור את הרכבת הדוהרת, ולרדת בתחנת הכתיבה”

ארנה קזין, סופרת ומבקרת, ממייסדות “תחנת כתיבה”, מדברת על החיבור בין יצירה, עריכה, ספרים, קריאה וכתיבה

18/07/2013
מועדון הקוראות קבלו עדכונים ממועדון
  • בדואר
  • RSS

בנוף הספרותי שעבר תמורות משמעותיות בשנים האחרונות, נולדה “תחנת הכתיבה”, המתמחה בהנחייה וליווי בכתיבה. חברות בה דנה אולמרט, ארנה קזין, דפנה בן צבי ומנחות-סופרות נוספות.

אלו תחנות עברת בדרך ל”תחנת הכתיבה”?

הרצון לכתוב ספרים ולפרסמם נולד מוקדם. עשרים שנותי בעיתונות היו בשבילי הדבר עצמו אבל גם סוג של הכשרה לכתיבה של מסות, סיפורים ונובלות בעלי אורך נשימה גדול יותר מן הכתיבה העיתונאית. ספרי הראשון “במרחק הליכה” (בבל 2004) נכתב לאחר שפנו אלי מהוצאת בבל וממרכז השל למנהיגות סביבתית, והזמינו ממני ספר – בעקבות הכתיבה העיתונאית שלי ב”הארץ” על תרבות הצריכה.

כשעזבתי את “הארץ” ב-2007 הקמתי את “כעת”, סדרה לספרות עיתונאית, שהיתה התחנה הראשונה שלי בעולם ההוצאה לאור מהצד השני של המתרס. היום, כעבור עשרה ספרים בעריכתי, שני רומנים בתרגומי, וארבעה ספרים בחיבורי – וגם פרס אחד, פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים – אני מתעניינת בתהליך העבודה על כתב היד לא פחות, אולי אפילו יותר, מאשר בפרסומו.

את תחנת כתיבה הקמנו יחד דנה אולמרט, דפנה בן צבי ואני. לכל אחת מאיתנו ניסיון עשיר בהנחיית כותבים – בקבוצות ובאופן אישי; וכן ניסיון בעריכת ספרים ובכתיבתם. דנה אולמרט, המופקדת אצלנו על תחום הפרוזה, ערכה ועורכת ספרות מקור ישראלית והיא לעניות דעתי המשוחדת מהטובים והמשפיעים בתחום. זכיתי שדנה תערוך לי את ספר הפרוזה הראשון שלי, פיקניק, והתהליך היה מאלף: ככל שהתקדמנו יותר, ככל שתבעה ממני יותר, ככל שהתפשרה פחות, ככל שהתעקשה ודייקה, כך הלך הספר והתקרב ליצירה שהיא שלי – כזו שיכולתי לעמוד מאחוריה ולהתגאות בה, על כל פרטיה. זו סגולה נדירה של עורכת, אני חושבת.

דפנה בן צבי היא סופרת ילדים, דוקטורנטית לפילוסופיה ומנחת כתיבה נפלאה. אי אפשר להגזים בתיאור כשרונותיה וסגולותיה כמורה, כמשוררת, כהוגה. ספריה “הצב מצב”, “הצב מצב בעמק רפאים”, “זוזי שמש” ו”שירים לעמליה” הם יצירות יפהפיות. תלמידיה באוניברסיטה ובסדנאות הכתיבה מעידים עליה שהיא מעוררת השראה.

התחום שלי בתחנת כתיבה, תחום שבו אני מעמיקה ושאותו אני אוהבת אהבה גדולה, הוא תחום הכתיבה הלא-בדיונית. נון פיקשן. ובכלל זה מאמרים, מסות, יצירות מסוג הממואר והביוגרפיה. אני מרגישה מעין שליחות דחופה: הרצון להפיץ בין כותבים בעברית את ערכי הפרוזה הלא-בדיונית במיטבה. בישראל, אמנות הכתיבה הלא-בדיונית אינה מוכרת ואינה מפותחת כראוי לה. יש לזה סיבות והיבטים רבים, שמעניין להרחיב על אודותיהם בהקשר אחר. אציין רק שני עניינים בחופזה: אפשר שהלא-בדיוני הוא הדבר שאנחנו מבקשים בישראל כל העת לברוח ממנו. ואפשר שמסורת הכתיבה הגברית, הלאומית, ברומו של עולם ואומה, המושרשת בתרבות הכתיבה הישראלית, לא אפשרה התפתחותה של מסורת כתיבה אישית, אינטימית, יסודית, שמתבוננת במסוים, בפרטים הקטנים, ומאפיינת את כתיבת המסות והממוארים האנגלוסקסית.

>> תחנת כתיבה. מימין: דפנה בן צבי, דנה אולמרט, ארנה קזין. צילום: ינאי יחיאל

מהי “תחנת הכתיבה?”

את מגוון הכישורים והמוטיבציות המקצועיות שלנו החלטנו לרתום להקמת שירות חדש לכותבות וכותבים: תחנת כתיבה. זהו שירות של חיבור חוות דעת על כתבי יד, וליווי והנחיה של כותבים.

הרעיון נולד מתוך התבוננות בשינויים שעוברים על שוק הספרים בישראל: בין רשתות הספרים הגדולות עם המבצעים הזולים לבין האינטרנט והטאבלט על שלל האפשרויות החדשות לקריאה ולכתיבה, מצאנו שאפשר לחשוב כיום אחרת על עבודת הכתיבה והפרסום של ספרים. מצד אחד הולך ומתגוון עולם האפשרויות של הוצאה לאור. מצד שני, הוצאות הספרים קורסות תחת העול הכלכלי, ואינן מצליחות לספק שירות חיוני מאין כמותו לכותבות וכותבים: שירות של הנחיה וליווי בכתיבה. סופרים וסופרות בדרך כלל שולחים את כתב היד שלהם להוצאה, ומסתפקים באחד מן השניים – מכתב קבלה או דחייה. אבל מה עם כתב יד שעדיין לא מוכן להוצאה לאור, והוא יהיה בשל וראוי לאחר עבודה נוספת?

לחלל הזה אנחנו מבקשות להיכנס. אנחנו מציעות לעצור לרגע את הרכבת הדוהרת אל ההוצאה לאור – וכיום במידה רבה קל יותר מאי פעם להוציא ספרים לאור, באופן עצמאי, בפורמט אלקטרוני, במימון עצמי בהוצאות ממוסדות – לעצור את הרכבת הדוהרת, ולרדת בתחנת הכתיבה. כלומר, להשתהות עוד מעט על הכתיבה. להישאר עוד מעט עם כתב היד ולהעמיק בו, לדייק אותו, להעשיר אותו, לשפר אותו. אחר כך, אחרי שיוצאים מהתחנה אפשר לעלות שוב על הרכבת בדרך אל הפרסום, עם כתב יד שגדל, והשתפר ובגר.

נדמה לי שכל אחת מאיתנו היתה שמחה לו היה לה מנטור או מנטורית שמלווה אותה בשלבים מוקדמים בחיי הכתיבה. חלק מאיתנו אימצנו מנטורים בכוח (דנה ודפנה נעשו זה כבר מנטוריות מאומצות שלי, למשל, בתחומי הכתיבה השונים). השירות שאנחנו מציעות לכותבות וכותבים בא מנקודת המוצא הזאת: אמנם הכתיבה היא עניין אישי ובודד מאוד. אבל ישנו השלב בחיי הכתיבה שבו נכון ונחוץ להראות את היצירה לקוראת מקצועית ולפתוח בדיאלוג על פרטי הפרטים שלה. השלב הזה, האפשרות הזאת – שווים המון.

כיום, כחצי שנה לאחר שפתחנו את תחנת כתיבה, עבדנו ואנחנו עובדות עם עשרות כותבות וכותבים. הצטרפו אלינו, כדי להיענות לפניות הרבות, מנחות כתיבה מצוינות נוספות, ובהן: ליאת קפלן ואפרת מישורי בתחום השירה, נעמה צאל ואלאונורה לב בפרוזה.

העולם הדיגיטלי מציב הרבה אתגרים וסימני שאלה לעולם המו”לות. ההיררכיה המוכרת מתערערת, הזדמנויות חדשות נראות באופק. מה המקום שלכם במפה העתידית של המו”לות?

“תחנת כתיבה” היא במידה רבה כבר תשובה אחת אפשרית לשאלה איך ייראה הנוף החדש של המו”לות.  השוק משתנה, האפשרויות מתגוונות ומתרבות, הרבה הולך לאיבוד אבל הרבה מתחדש – ועכשיו יש מקום לחשוב מחדש על מבני הפרסום, העריכה, העבודה על כתב יד ויש מקום לחשוב מחדש על המימון של כל זה.

יותר ויותר הוצאות לאור מבקשות השתתפות של המחברים במימון הספרים. יותר ויותר הוצאות מתמחות בהוצאה לאור במימון עצמי. בתוך התהליכים האלה חשוב לשמור על איכות העבודה – מהדיאלוג המקצועי עם עורכים מנוסים דרך עריכת הלשון ועד ההגהות האחרונות והכריכה. וחשוב לפתוח את הראש ביחס לשאלה – מאיפה הכסף. אולי דרך גיוס מהציבור? אולי דרך פטרונים לאמנות הכתיבה? הדברים האלה ראויים למחשבה בהירה ורעננה. כי העיקר הוא להמשיך לאפשר את הכתיבה במיטבה.

השאלון

מי הכי השפיע?

רק כי צריך לבחור במשחק הזה, אני בוחרת בוירג’יניה וולף. לאי הבודד אקח איתי דווקא את כל המסות שלה, ובכלל זה את הממואר “רישום של העבר”, ואת יומניה.

מה הכי “מדליק” אותך מבחינה יצירתית, רגשית, רוחנית?

כנות, דיוק, לשון המעטה, נגיעה בעצב.

על מה את הכי מצטערת?

אני הכי מצטערת על כך שעד גיל 30 פחדתי להיות לסבית, ושלא כתבתי יומן.

איפה היית רוצה בעוד חמש שנים (מבחינה אישית ומקצועית)?

הייתי רוצה להמשיך לצמוח עם המשפחה שלי – בת זוגי ושתי בנותי, וגם להשתפר מאוד בכתיבה ובהנחיה.

מה הטיפ הכי חשוב שהיית נותנת לסופר שעובד על ספרו הראשון?

אל תמהרי ואל תדלגי ואל תעקפי. אל תפסיקי לעבוד. בקושי ובהנאה.

>> תחנת כתיבה, עמוד הבית



תגיות: ,

מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה