למען עתיד ילדיי

אבישג רבינר מגדלת חמישה ילדים בחינוך ביתי, והיא מאחלת לעצמה להמשיך למשוך את עגלת הערכים הזו, ומעבירה לפיד אל ביתה

03/10/2011
שלחו לחבר
 תגובות 
» אבישג רבינר קבלו עדכונים מאבישג
  • RSS

» זהירות, מחלה מתוקה

כיצד ניתן למנוע סוכרת בצורה טבעית ופשוטה, מה הקשר בין סוכר ופעילות גופנית, מה גורם לסוכרת הריונית ומה כדאי לעשות לאחר הלידה? כל מה שצריך לדעת על המחלה שמאיימת להפוך למגיפה

אסנת עופר, 16/05/2016
רבינר וחלק מילדיה, צילום לץ וליץ סטודיו לבת כהן
>> אבישג רבינר וחלק מילדיה, צילום לץ וליץ סטודיו לבת כהן

בשבת האחרונה עמדתי מול המראה והבטתי בפני ובעיקר בשיערי הארוך כשל נערה, כבד. כבר לא הצלחתי לאסוף אותו ל"עגבניה" ראויה, כבר לא הרגשתי בו בנוח. רגע אחד עוד הבטתי ובשני החזקתי זוג מספריים ישנים, כהי קצוות. רציתי אותו ישר ובוגר יותר, מהוגן, שונה ממני של שנות השלושים, עכשיו כשהייתי בת ארבעים וכמעט חודשיים. גזרתי בתנועות קשות במספריים גרועים. יצא ישר ובורגני להדהים.

"כל כך הרבה כישרונות מבוזבזים באישה כל כך מפוזרת" השווצתי בפני בתי אוריינה, שטענה שהשיער ישר מידי, היא רגילה מהבית לדברים עקומים.

במהותי אני אדם שמחליט בקלות ומעדיף סיכונים. אבל ככל שאני מתבגרת, ככל שיש בבית יותר ילדים, עבור כל צעד שלי, על כל החלטה נמהרת, משלמים גם אחרים (מקרה התספורת הוא דוגמא לפזיזות. יש דברים שלא צומחים באותה מהירות). "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה" נעשה פתאם לא עוד פתגם כי אם מרכיב מרכזי בשיקולים המובילים ללקיחת החלטות. כל מה שאנחנו עושים עכשיו ישפיע בעתיד על ילדינו ועל ילדיהם וגם על הנינים. כל החלטה, כל פעולה, מקבלת משמעות נוספת, הרבה יותר גדולה. וזה מפחיד אבל גם משמח, נותן משמעות, הידיעה שהרצף הזה הוא בלתי נמנע. לטוב ולרע.

האישה שאהיה בשנה הבאה חייבת להיות שונה מאד מזו שהשארתי מאחורי. השנה נולדה לי בתי החמישית והאחרונה, זהרה, גם החזרתי משפחה שלמה מהכפר לעיר ובדרך גיליתי בי כוחות שלא ידעתי שישנם וגם, נאלצתי להודות בחסרונות וכישלונות שהזמן והשינויים לא הצליחו למגרם. השלתי מעלי הרבה מאד (עשרים קלוגרמים ועוד דברים, הרבה יותר כבדים) ואני רוצה להשיל כל מה שלא ראוי כדי שאוכל להרכיב על ה"שלד" הפנוי שלי דברים חדשים, מלבושים שיהפכו אותי לטובה יותר, חכמה יותר, מאושרת יותר עבור עצמי וכל מי שאיתי.

היום בעשר בלילה נסעתי עם אוריינה בת השבע ושני אחיה הצעירים. "כשאני אהיה גדולה אני רוצה להיות כמוך. לגדל המון ילדים בחינוך ביתי". כך הודיעה לי אוריינה. לרגע נחרדתי , רק אחר כך החמאתי. האם הייתי מאחלת לבתי המבריקה, הרגישה, הישרה, האמבציוזית "רק" לגדל ילדים?. הרי לא כך אני רואה את עצמי אבל היא כל כך צעירה ובשנתיים וחצי האחרונות מאז יצא הרומן האחרון שלי לאור, זה מה שעשיתי, גידלתי ילדים. אחר כך דברנו על המקצועות שאפשר לשלב בהורות טוטאלית, על "המחיר". שתינו הסכמנו שמנתחת מח למשל, היא לא תוכל להיות בחצי משרה ולבסוף החלטנו שבעצם אפשר להרגע – יש עד אז עוד המון זמן.

באותה שבת בה הסתפרתי ביקרתי בקיבוץ את סבתא שלי, בת שבע. וכשישבתי מולה והבטתי בה, אישה זקופה ואצילית, בת מאה, הייתי גאה שאני הנכדה שלה, גאה בחייה עמוסי התלאות והמהפכות ובדרכה, הישרה, הערכית הבלתי מתפשרת. השנה אני מאחלת לעצמי שארגיש שמשכתי בגאון את עגלת הערכים שיצרה עבורי סבתא, שבדרכי אני ממשיכה את המהפכה, מעבירה לפיד אל בתי ונכדתי והנינה. גם אם האש שינתה את גווניה, גם אם המהפכה אינה אותה מהפכה, אני מקווה להתקרב עוד צעד אל מודל האישה שהייתי מאחלת לבתי להיות. במשפחה, בזוגיות ובקריירה. למשוך בגב זקוף את אותו חוט ממנה אל עבר העתיד, עתיד טוב יותר לכולנו. שנה טובה.



כתבות נוספות שיעניינו אותך

בחזרה למעלה