למי אתם קוראים משוגעת?

אני רוצה לצאת נגד התפישה ששיגעון זה מקום אליו מגיעים ולהציע את ההנחה הבאה: כולנו משוגעים כל הזמן. משוגעים-שפויים, אבל משוגעים.

23/08/2018
גוף ונפש קבלו עדכונים מגוף ונפש
  • RSS

מאת: טל פרידמן, שהוציאה בימים אל ספר חדש "קורא לה אלה"

כולנו משוגעים. משוגעים-שפויים רוב הזמן, אבל משוגעים. לא מסכימים? בואו נערוך תרגיל.

תנתקו שניה את המילה "משוגע" מהקונטקסט של "קן הקוקייה". אל תחשבו על טיפולים בחשמל, על כותונת קשירה, על קירות מרופדים. במקום, תתמקדו ברגש. בגל הזה שמציף אתכם מבפנים לפעמים, כשאתם מרגישים שאתם עוד שניה מאבדים את זה.

ומה זה ה"זה" הזה? חשבתם על זה פעם?

זו מסיכת השפיות הנורמטיבית שאנו מרכיבים על פנינו כל בוקר. לעיתים באותנטיות מוחלטת, לפעמים במאמץ. לרוב שוכחים מקיומה, מדי פעם כורעים תחת נטל הכובד שלה.

טל פרידמן צילום אלבום פרטי

עבורי היא הפכה כבדה מדי לפני ארבע שנים. ביום בו חיי הפכו מושלמים. בדיוק סיימתי את הדוקטורט בהצטיינות. בעל? יש. ילדים? יש. כלבה? גדר לבנה? קריירה מבטיחה? יש ויש. אבל כשהסתכלתי במראה, כל מה שראיתי היה שארית חיי תחת תקרת זכוכית של רגש קהה וחיוך מזויף. לא הייתי שמחה. והסיבה העיקרית הייתה שלא יצרתי את הצ'ק ליסט המפואר שלי עבור עצמי. ותנו לי לספר לכם – אין קרקע פורייה לטירוף כמו העמדת הפנים שאתה מישהו שאתה לא.

מצאתי את עצמי משוגעת מבפנים - ממהרת לכעוס, לפחד, לתכנן קדימה ועוד קדימה רק כדי לנהל את החרדה. היום, מהצד השני של הנהר הגועש הזה, אני יכולה להעיד, לצערי, שיש אנשים רבים שחיים ככה. מנהלים את הקליפה, בפנים דורכים על רסיסים.

אנחנו לא נוטים להגדיר את הרגש המבעבע הזה 'כשיגעון' מאחר והמילה מקוטלגת עוד מימים ימימה כאבחנה רפואית שמדירה את האדם מהחברה הנורמטיבית, דורשת ממנו 'להבריא' ולהתנהג בהתאם לנורמות החברתיות והתרבותיות הנהוגות בתקופה. חברתו אותנו ש"להשתגע" זה מסוכן, שלא תמיד יש דרך חזרה אל המציאות. והרי, אף אחד מאיתנו לא רוצה ללכת לאיבוד.

אבל זוהי בדיוק הנקודה שלי, שאנחנו ממילא באיבוד כשאנחנו מרגישים כל כך תלושים ומרוסקים מבפנים. כשהמשאבים שלנו מיועדים לשימור תדמית, עוד סלפי ופאסון, אך בתוכנו אנחנו חסרי ביטחון או מרגישים בודדים ולא מובנים. אפילו אם אנחנו מוקפים אנשים, אפילו אם אנחנו נאהבים.

טל פרידמן ומשפחתה צילום אלבום פרטי

אז אני רוצה לצאת נגד התפישה ששיגעון זה מקום אליו מגיעים ולהציע את ההנחה הבאה: כולנו משוגעים כל הזמן. משוגעים-שפויים, אבל משוגעים. במקום לקטלג אנשים באופן דיכוטומי בין קטגוריית הנורמלי וקטגוריית המטורף, אני מציעה את המונח משוגע-שפוי כדי לאפשר לכולנו להתמקם על ציר שקצוותיו הן הקיצון. במילים אחרות, זה אולי לא בריא לאבד כל שליטה, אבל זה בהחלט גם לא בריא להכניס את ה'עצמי' למשטר הנורמאליות של החברה.

"נורמאלי" זה מושג תרבותי וחשוב לזכור זאת. הוא משתנה מתקופה לתקופה בהתאם לכוחות הפוליטיים הפועלים במרחב ולאינטרסים השולטים בו. בואו לא נקדש את הנורמאליות. בואו נשים דגש על האנושיות.

ותחת התפישה הזו, אני רוצה להציע את המונח "משוגע-שפוי" לאדם שחש התקף חרדה ומתקפל לתנוחת עובר, לאימא שמרגישה שהיא נטרפת עם התינוק בבית, לאדם שהקנאה מערפלת את שיקול דעתו, לזה שמדבר עם השמיים אחרי אובדן, לכולם. אולי, אם כולנו נבין שלהיות קצת משוגעים זה לגיטימי, נוכל להוריד את מסיכת ה"אני בסדר" ולהרגיש קצת יותר מחוברים. הרי לאורך החיים אנו נעים בין תחנות, ובהתאם לתחנה ולמי שאנחנו באותה תקופה, מדד השיגעון שלנו משתנה. בואו נרשה לעצמנו קצת יותר גמישות רגשית. עבורי, לפחות, זה עשה פלאים.

טל פרידמן צילום אלבום פרטי

בזכות הרשות הזו, עצרתי את מסלול חיי האוטומטי והתיישבתי לכתוב את "קורא לה אלה". ואמנם זה מותחן פסיכולוגי ומטרתו לרתק ולסקרן בנפתולי העלילה. אך בעיניי, החלק הכי חשוב בו, הוא הגיבורה. אלה. כי אלה מפחדת להיות משוגעת, אבל במובנים מסוימים היא אכן משוגעת. וכשהיא מפסיקה לברוח מהשיגעון, היא מוצאת את עצמה.

ותראו, אנשים ממהרים להגדיר ולתייג אותנו, א נ ח נ ו ממהרים להגדיר את עצמנו. זה קל וזה חלק מהמכניזם על פיו המוח שלנו עובד כדי לאפשר לנו לזכור דברים ביתר קלות ולהבין את המציאות. אבל ברוב המקרים, החלקים של השלם סותרים זה את זה, לא מודעים זה לזה, וכך אנחנו – בניסיון להחליט מי אנחנו, מוותרים על חלקים שלמים מעצמנו. ואלה? היא מספרת סיפור על אדם שהולך לאיבוד מחוץ לעצמו ובתוך עצמו. ואז בוחר ללכת למצוא את שאבד לו – גם אם החלקים החסרים מפחידים אותו עד מוות. כך, היא הופכת שלמה.

משוגעת-שפויה, ושלמה.

משהו לשאוף אליו, אם אתם שואלים אותי.

אני יותר שמחה היום, זה בטוח. וכן, לפעמים קצת משוגעת. מסתבר שזה מותר.

fridman_634

** הכותבת, טל פרידמן, הוציאה בימים אל ספר חדש "קורא לה אלה"




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה