למה קרן אוחיון בכתה?

קרן אוחיון מגלה שהזנחת שיניים פלוס גנטיקה גרועה הן מתכון להשתלת שיניים לפני גיל 40. עכשיו היא בוכה, אבל בעוד שנה יהיה לה חיוך של מיליון דולר

11/01/2015
קרן אוחיון קבלו עדכונים מקרן
  • RSS

זה לא השתל, בגללו אני בוכה. זה גם לא הכסף הרב שהוא וחבריו יעלו. זאת ההבנה הכואבת, תרתי משמע, שהזמן עובר. מה עובר, רץ. מה רץ, טס.

קרן אוחיון מחייכת בפה סגור (צילום: גל חרמוני)

טוב, הבנתם אותי. אני בוכה על השיניים המושלמות שהיו לי, קטנות, מסודרות, ישרות, באמת יפות. שנים שהן היו גאוותי. עם זאת, את הגנטיקה לא ניתן לנצח וכמי שברחה מכסא רופא השיניים עד שלהי שנות העשרים – ידעתי שיום יבוא ואשלם ביוקר. והיום הזה הגיע. למעשה, לפני כעשור הואלתי בטובי לבקר אצל רופא שיניים ואף עברתי סדרת טיפולים שכללה טיפולי שורש וכתרים. בדיעבד, רופא השיניים ששילמתי לו במיטב כספי לא עשה עבודה טובה במיוחד כי כשהגעתי לבדיקה שגרתית התברר לי שהמצב לא טוב. מה לא טוב, רע. מה רע, גרוע. טוב, הבנתם אותי. ועכשיו, שתלים.

שתל דנטלי? אבל אני צעירה!

"אבל אני כל כך צעירה", יבבתי לרופא השיניים, איש גבוה עם שפם ומגפי קאובוי שהביט בי בעיניים חלולות. הוא הטיב את משקפיו על חוטמו ואמר ביובש "לפנייך היה כאן בחור בן 20 שלא טיפל בשיניים מילדות והולך לעשות שישה שתלים". אחר כך הגיעה סדרת שאלות שממנה הבנתי שלאור הגנטיקה המשפחתית וההזנחה הפושעת שלי לאורך השנים אני בכלל צריכה להגיד תודה שהגעתי לשתלים בשנות ה-30 לחיי ולא כמו הפציינט שלפני, שכאמור הקדים אותי בעשור.

 אגב, כשסיפרתי לאנשים על מר גורלי, תמיד היה אחד ביניהם שניסה לעודד אותי וסיפר על מישהו שהוא מכיר (בן, אח, חבר, שכן) שעשה שתל גם לפני גיל 20, אז אולי יש לי מזל בכלל? לא יודעת ולא מפסיקה לבכות. גם כי אני לא אהיה בת 20 יותר ואי אפשר להחזיר את הזמן לאחור, וגם כי אני כבר לא ילדה ואין לי יותר תירוצים שבעזרתם אוכל להתחמק מסדרת טיפולים. או כמו שהסייעת של רופא השיניים קראה לזה: "תבואי לכאן הרבה פעמים, זה יהיה כמו חוג".

באמת חשבתי להירשם לריקודי עם, ועכשיו במקום לפזז אצטרך לשכב, בהרדמה מקומית, על מיטת הטיפולים ולהתפלל לטוב.

משתל אחד – לשישה שתלים

מהפגישה הזאת אצל רופא השיניים יצאתי, כאמור, בוכה. הלכתי לקבל חוות דעת שנייה. ושלישית. משתל אחד עליו המליץ הראשון, בביקור אצל הרופא השני הגעתי לארבעה ובביקור אצל הרופא השלישי לשישה, ועוד היד נטויה. על הדרך קיבלתי הסברים ארוכים ומפורטים לגבי התהליך והבנתי שזה לא רק השתל – זוהי גם השתלת העצם שתבוא לפני ההשתלה של השן החדשה ועוד לפניה, יש לעקור את השיניים האבודות לפניה.

במקרה שלי מדובר בשיניים התחתונות ויש לחכות 8 חודשים בין העקירות להשתלות עצמן. מספיק זמן כדי להבין שאין ברירה – הגיע הזמן להפסיק לייבב ולהתחיל לטפל. רגע לפני שסגרתי תכנית טיפול ותנאי תשלום והלוואה בבנק כדי לשלם את ההוצאה הלא-צפויה בעליל הזאת, הלכתי לברר אודות השתלות שיניים בהרדמה מלאה. התברר לי שהמחיר גבוה בעשרות אחוזים מאשר השתלות בהרדמה מקומית. לאור המחיר הגבוה והעובדה שכאמור לא נערכתי בעבר (עם ביטוח שיניים או עם חיסכון לטובת המטרה) נאלצתי לוותר על ה"תענוג" שיכול לחסוך זמן וסבל.

כמה יעלה חיוך של מליון דולר?

החלטתי להתלבט עוד קצת ואז טסתי ללונדון, גם כדי לנוח מכל המחשבות וההתלבטויות ובעיקר כדי להפסיק לבכות. יממה אחרי הטיסה חזרה נפל לי אחד הכתרים, עם רוב השן שהייתה מתחתיו. זה היה האות ששעת השין הגיעה ועוד איך. מייד קבעתי תור אצל רופא השיניים (כן, בסוף הלכתי על הקאובוי) והתחלתי את התהליך. העקירות מאחורי, נתראה בעוד כמה חודשים. תאחלו לי בהצלחה, כן?

למידע נוסף אודות שתלים דנטליים לחצו פה

 




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה