"למה עשית ילדים אם לא היה לך כוח אליהם?"

סרטה של קטרינה דיאקובה עוסק בחזרתה לאוקראינה כדי לפגוש את אביה שנטש אותה בגיל 12. לאט לאט מתנפצות חומות הכעס והשתיקה ונחשפת מערכת היחסים הסבוכה בינה לבין אביה האלכוהוליסט

05/03/2018
קטרינה דיאקובה קבלו עדכונים מקטרינה
  • בדואר
  • RSS

"את עדיין כועסת עליו?", זה מה שרובם שואלים אותי. מה שמחזיר אותי לאחד המשפטים שאמר אבא –"על הסבל שחלף קל לסלוח, אבל קשה לשכוח". לא נסעתי לפגוש את אבא כדי לסלוח ולהתפייס. נסעתי כדי להכיר אותו סופסוף, אחרי כל כך הרבה שנים, וגם עמוק בפנים נאחזתי באשליה שאולי אקבל אותו בחזרה. אחד המשברים הגדולים שחוויתי, היה כשהצעתי לו לחזור לישראל והוא סירב.

במסע הראשון, כעסתי ודרשתי תשובות אבל התשובה היחידה שקיבלתי ממנו היא ש"אין תשובות, כשתגדלי תביני". במסע השני רציתי רק להכיר אותו. גם הנוכחות של ילדיי נתנה לי המון כוח. לא היה לי ספק לרגע שאני לוקחת אותם איתי. רציתי מאוד שאבא יכיר אותם, אולי גם ממניע אגואיסטי, כשחשבתי על תחושת ההחמצה שארגיש, אחרי שימות בלי שהספיק לראות אותם. האינטראקציה של אבא עם הילדים הייתה מאוד מאכזבת. ציפיתי שהילדים יכירו את סבא שלהם ושהוא יהיה מגניב ומעניין כמו שהיה עבורי בילדותי, אבל זה ממש לא קרה כי הוא כבר זקן, נכה וכמעט עוור לגמרי וקצב הדיבור מאוד נחלש.

קטי דיאקובה צילום אלבום פרטי

זיכרונות הילדות עם אבא הציפו אותי - איך יצאנו ביחד לקמפינג ולדיג, אבא שהיה מספר לי על הכוכבים, אבא חזק שיודע הכול, לוקח אותי לטבע הפרוע ותמיד יודע להסתדר. רציתי להעביר לילדים את תחושת הילדות שלי אבל לצערי זה לא קרה. זיכרונות הילדות הקסומים עם אבא, מחפים קצת על הזיכרונות הקשים שמלווים אותי מהתקופה שנטש אותנו, מחוסרי כל, כשהייתי בת 12. אימא הייתה בלי עבודה, שנה לא קנו לי שוקולד, נעלתי, נעליים קרועות וכל כך התביישתי מול שאר הילדים.

הלכתי לביה"ס ולחוגים לבד ופשוט גידלתי את עצמי עם . אימא שעבדה גם בלילות וכמעט לא ראיתי אותה, חוץ מחצי שעה בבוקר וחצי שעה בערב ואבא, שרק התקשר במהלך התקפי האלכוהול שלו והשמיע לי שירים של ויסוצקי ששנאתי, במקום לדבר איתי ולשמוע מה עובר עליי, וכשניתקתי הוא האשים אותי וכעס.

קטי דיאקובה ואביה צילום אלבום פרטי

ואז בגיל 17 החלטתי לעלות לבד לישראל. כשעזבתי את אוקראינה הייתי בהתרגשות היסטרית, "איזה כיף אני הולכת להיות לבד", אבל מיד ההרגשה התהפכה ואמרתי לעצמי "אין מצב שאני עושה את זה, אני לוקחת כרטיס וחוזרת", הייתי בפאניקה מוחלטת. לבד, שפה אחרת אנשים אחרים, הכול אחר. שוק היסטרי.

קטי דיאקובה צילום אלבום פרטי

הגעתי לארץ ב-2001  ארבעה ימים לפני אסון התאומים בארה"ב. חום מטורף שלא חוויתי בחיים. לבד לגמרי ואין לי למי לפנות, עם מי לדבר, כולם מדברים רק עברית וכל יום איזה אוטובוס אחר מתפוצץ. הכול שונה והכול מפחיד, אנשים אמרו לי שאני מאוד אמיצה, לעבור מדינה בגיל 17 בלי לדעת את השפה ובלי להכיר אף אחד, אבל בחוויה האישית שלי, נדרש ממני יותר אומץ לעשות את הסרט, לחזור לעבר, לפגוש שוב את אבא ולהתעמת עם כל הכעסים, המשקעים והפחדים. לעמוד כאישה מול הילדה שבתוכי, להסתכל לה בעיניים ולהגיד "מתוקה, הכול בסדר".

קטי דיאקובה ואביה צילום אלבום פרטי

אימא הצטרפה אלי לישראל אחרי שנתיים, כשכבר הייתי תלמידה לקולנוע בסמינר הקיבוצים, והיא הייתה חסרת אונים לחלוטין "לאן הולכים?", "מה עושים?". הייתי צריכה להכניס אותה לבנק, לבית חולים, לנפק תעודת זהות, עד היום היא 15 שנה בארץ ועדיין לא יודעת עברית. במהלך הלימודים התאהבתי בשמעון, המרצה שלי לקולנוע בסמינר הקיבוצים. כיום אנחנו בני זוג ויש לנו שלושה ילדים.

קטי דיאקובה בישראל צילום אלבום פרטי

את ההיריון השלישי גיליתי בתדהמה במהלך המסע השני לאוקראינה. לקראת סוף הצילומים ומיד אחרי הדיאלוג הכי טעון עם אבא,  תאום הרגשתי תחושה פיסית נוראית וממש הקאתי את הנשמה. הייתי בטוחה שזה בגלל הלחץ והאווירה הקשה, אבל אחרי שהבחילה לא עזבה אותי החלטתי להיבדק והתברר שאני בהריון לא מתוכנן. אגב, בדיוק השבוע אלכסנדרה המתוקה והמדהימה חוגגת שנה.

הטריילר לסרט:

 ** הכותבת היא קטרינה דיאקובה (קטי), בימאית הסרט כתמים שיוקרן לרגל יום האשה בסינמטקים בתל אביב ובחיפה. במבט ראשון, נראה "כתמים" כסרט תיעודי של בת הפוגשת את אביה שנטש אותה, אך ברבדים עמוקים יותר מתמזג סיפורו האישי של אביה (סטס) יחד עם סיפורה של רוסיה לאחר נפילת חומת הברזל – סיפורו של גבר שבחר למרוד ולחיות בזהות שאולה, אך עם נפילת הקומוניזם וערעור ההיררכיה המשפחתית, התערער גם דימויו העצמי, כחלק מדור שלם של גברים שהפכו לחסרי אונים ופנו לאלכוהוליזם במקום להתמודד. הדמויות החזקות בסרט הן של נשים, שהפכו ממפרנסות משניות מאחורי הקלעים, לדמויות ראשיות הנאלצות בעל כורחן למשוך בחוטים ולהציל את הספינה הטובעת של המשפחה הרוסית המסורתית הנקרעת לגזרים. כפי שמתארת אחת השכנות בסרט: "הגברים משפריצים נזלת כמו ילדים, שותים כל היום ובוכים על החיים. אלוהים מה לעשות? איך לצאת מהסיטואציה הזאת? ואז קמים והולכים ומשאירים אותנו עם העבודה, הבית והילדים".

הסרט יוקרן בתאריכים 7.3.18, 13.3.18, 17.3.18, 24.3.18 וב- 8.3.18 בסינמטק חיפה




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה