למה הם לא התערבו?

בעקבות המקרה בחוף בוגרשוב: עו"ד כרמית קלר חלמיש וד"ר דוד סגל, על "אפקט הצופה מהצד" ועל עצימת העיניים של כולנו לאלימות המינית שסביבנו

18/04/2012
בחדשות קבלו עדכונים מבחדשות
  • RSS
מאת:
כרמית קלר חלמיש, רכזת ליווי בהליך המשפטי במרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית, אזור השרון
ד"ר דוד סגל, פסיכולוג קליני מומחה, המסלול האקדמי המכללה למנהל

בשנת 1964 בעיר ניו יורק, בשעת לילה מאוחרת בשכונת מגורים צפופה, היתה אשה אמריקאית בשם קיטי ג'נובז נתונה למתקפת אלימות אשר הביאה, כעבור פחות משעה למותה. את זעקות השבר שלה שמעו 38 שכנים וחלקם אף צפו בארוע מחלונות ביתם, אך באופן מתמיה אף אחד מהם לא נחלץ לעזרתה או הזעיק עזרה.

ארוע מצער זה מהווה חלק אינטגרלי מלימודי הפסיכולוגיה החברתית והיווה השראה לביצועם של מחקרים אשר מצאו את "אפקט הצופה מהצד" המתאר תופעה בה, ככל שמספר האנשים בסביבה גדל, כך תפחת הנטיה של הצופים בארוע להחלץ לעזרה. מכאן, שבניגוד להגיון הנפוץ, ככל שיש יותר אנשים אחרים בסביבה הצופים בארוע, כך יטה האדם הצופה היחיד להתנער מאחריות אישית מתוך הנחה שאחרים הצופים בארוע יפעלו ואם אינם פועלים כנראה שאין בכך צורך.

בשנת 2012 בחוף הים של תל אביב, ביום אביב  שטוף שמש, צפו אנשים רבים באשה המתנהגת באופן מוזר ומקיימת יחסי מין עם מספר גברים בזה אחר זה. אחד הטיעונים לאי ההתערבות, של מי שהתראיינו בתקשורת לאחר הארוע, היה כי לא חשבו שמדובר באונס.

אחד המדדים שפותחו ע"י פסיכולוגים (לטנה ודרלי (1970))  המסביר את ההחלטה האם להחלץ לעזרה או לא  הנו פירוש של המצב כמצריך עזרה. יתכן ומדד זה הנו אחד מההסברים לארוע בחוף תל אביב, אשר לא היה עומד בשום קריטריון אתי כניסוי חברתי אך ניתן ללמוד ממנו רבות.

מכך נשאלת השאלה באם העובדה כי הבחורה לא התנגדה לקיום יחסי המין, ואף נראה כי שיתפה פעולה במעשים, הופך את התנהגותה לרצונית, ועל כן מותרת? האם ארוע בו מקיימת בחורה יחסי מין עם גברים רבים בפרהסיה, תוך ביטויי התנהגות שהוגדרה כ"מוזרה" ע"י הצופים, למול קהל "מעודד" יכולה להחשב למעשה בהסכמה?

מקרה זה יכול להוות דוגמא מצוינת לעצימת העיניים של כולנו כחברה. תעתועי הפרשנות שאנו מייחסים לארוע כזה או אחר, במיוחד בקונטקסט חברתי עלולים להוביל אותנו, הצופים, להתנהגות חסרת אחריות. האם אנו "בוחרים"  לא לראות את הדברים כפי שהם,וליתר דיוק, לא לפרשם בצורה הזאת?! והאם כשמדובר בפגיעה מינית, אנחנו מעדיפים באופן כללי, לא להכנס לזה... הרי לא ניתן לדעת, אולי היא רצתה את זה?

האם למישהו מאיתנו נראה שאישה רוצה באמת להימצא בסיטואציה הזו?

המחקרים הפסיכולוגיים בתחום ההחלצות לעזרה הראו כי כאשר האדם נמצא בחברת אנשים אחרים, הוא נעזר בתגובות שלהם כדי לפרש את המצב, כאשר האחרים עומדים מנגד ואינם פועלים, יטה האדם הבודד לפרש את תגובתם ככזו המעריכה שהמצב אינו מצריך התערבות..

נראה כי באירוע המדובר חברו יחדיו נטיות אוטומטיות של התנהגות הפרט לפרשנות "צופה מן הצד" ונטיות של כולנו להתמודד עם התחום של פגיעות מיניות. אנו נוטים שלא לפרש את הדברים בצורה הנכונה; לקרוא לילדות, נפגעות גילוי עריות "ילדות פתייניות", לנשים מוטרדות מינית בעבודה "משתמשות בנשיות שלהן כדי לקדם אינטרסים"ולנערות במצוקה "מחפשות את זה". כאשר קוראים לדברים כך, ברור מדוע אל לנו להתערב. אולי אם ננסה לבחון אחרת את הארועים המתרחשים לנגד עינינו, תשתנינה תגובותינו. ניתן לשער, אם כי בערבון מוגבל, כי אם במקרה שארע בחוף הים, היו הגברים מכים את הבחורה מכות נמרצות, מישהו מהצופים היה נחלץ לעזרתה, גם אם היא הייתה אומרת שזה מרצון והיא אוהבת מכות.

אלימות מינית היא אלימות לכל דבר, ופניה רבות ומורכבות. "הסכמה" הינה מושג מורכב, אשר הערכאות המשפטיות  נדרשות לנתחו ולפרשו לעיתים קרובות. כאשר שני אלה חוברים יחדיו למול ציבור צופים גדול, התוצאה עלולה להיות הרת אסון. עד שהחברה, שהיא אנחנו, לא תפקח את עיניה,שום דבר לא ישתנה, והבחורה תישאר לבדה שם בחול.

קווי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית: לנשים 1202 לגברים 1203

>> הדס בשן על המקרה: מדוע גברים חושבים שככה מתנהגת אישה שאוהבת סקס?




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה