למה אנחנו כל כך אוהבים לשנוא?

לפני כמה ימים עדכנה העיתונאית אורלי וילנאי בפייסבוק על שלב חדש בהתמודדות עם מחלתה הנדירה. אפשר לא להסכים עם עמדותיה ואפשר לא לאהוב אותה, אבל איך אנשים מסוגלים לאחל לה למות?

21/08/2017
יסמין לוי קבלו עדכונים מיסמין לוי
  • בדואר
  • RSS

לפני כמה ימים פירסמה העיתונאית והמגישה אורלי וילנאי, שהיא מתחילה טיפול ביולוגי חדש בבית החולים. בעבר היא התראיינה בגילוי לב על כך שהיא סובלת ממחלה אוטואימונית נדירה בשם צ’ורג שטראוס, שתוקפת מערכות שונות בגוף. כפי שפורסם ב”מעריב”, לפני מספר חודשים חלה התדרדרות במצבה וביום הנישואים שלה עם גיא מרוז אושפזה וילנאי בבית החולים. המחלה גרמה עד כה לשני אירועי לב, דלקות ריאות והתקפי אסתמה.

וילנאי עדכנה שבמקביל לטיפולים החדשים היא תמשיך להגיש את תוכנית הבוקר לצד בעלה. כצפוי, גולשים רבים לא נותרו אדישים ולצד הרבה תגובות תמיכה ואהבה היו רבים שאיחלו לה דברים מחרידים. לא מדובר באדם אחד או שניים אלא בלא מעט אנשים שהרשו לעצמם, תחת שמם, להשאיר תגובות שנאה מהזן הבזוי ביותר.

עיתונאי “הארץ”, אורי משגב, העלה צילום מסך עם מקבץ מהתגובות האיומות (“אמן שתמותי יבוגדת”, “שתמות ותיקח את כל השמאלנים הגרמנים”, “כן, חסר בתולות בשמיים”) ואי אפשר לא לקרוא אותם, לתפוס את הראש בין הידיים ולתהות: איך החברה שלנו נעשתה כל-כך אלימה?

אורלי וילנאי

אפשר לא להסכים עם עמדותיה של וילנאי ואפשר לא לאהוב אותה אבל איך אנשים מסוגלים להיות כל כך עלובים ולאחל לאחר למות? הכותבים לא “טורחים” אפילו להתחבא מאחורי טוקבק נאצה אנונימי. ללא ספק, משהו רע קורה לנו כבני אדם. הבושה נעלמה, המוסר התפוגג ואנשים ברשת הפכו עם השנים ליותר ויותר מתלהמים, נטולי אמפתיה ואכזריים. לא נעים מת מזמן.

אני נדהמת ממה שקרה לנו בשנים האחרונות, מההסלמה של הרוע והלגיטימיזציה שלו ברשתות החברתיות. נדמה שהכל מותר, שאין גבולות ואין חציצה בין מותר ואסור. כולם חכמים גדולים מאחורי תמונת הפרופיל שלהם. העיקר שמישהו יקרא אותם ויגיב. כבר שנים שווילנאי היא פרסונה שנויה במחלוקת אבל היא מתמודדת עם מחלה קשה שלא אאחל לאף אחד. אפשר ברגעים כאלה להניח את הפוליטיקה בצד ולגלות חמלה בסיסית או יותר מכך, לקשור את הידיים מאחורי הגב ורחוק מהמקלדת.

מה שעוד יותר עצוב הוא שאם המגיבים האלה יפגשו את וילנאי הם היו כנראה אומרים לה “היי, שלום, מה שלומך?” זה מה שקורה כשצביעות היא הדובדבן שבקצפת.

פוסט אורי משגב




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה