ללטף תליון

הסיפור הנוצץ על תליוני השירה של אבישי בן-אלי, שתמיד ראה והרגיש אנשים מקרוב ומשלב שואו-ביז ועיצוב תכשיטים בת"א ו- L.A

30/08/2011
דנה דרבינסקי קבלו עדכונים מדנה
  • RSS
» לקרוא לעצמך את התפילה פעם ביום. תליון בעיצוב אבישי בן אלי

מזמן לא מצאתי את עצמי מלטפת תכשיט כל כך הרבה, אבל התליונים החדשים שמעצב בחור אחד, עם לב גדול, מרגישים יותר כמו חברים מאשר תכשיטים. תליוני הזהב או הכסף של אבישי בן אלי, בחור שמתפרנס ממילים, מעוצבים כמו כמוסה שבתוכה מגולגלים קלפים עם תפילות שונות שבן אלי כותב בעצמו.

יש תפילה לפרנסה, לבריאות, למציאת זוגיות, ברכה לפריון, לאם ולילוד, וברכה לשלווה. אורך השרשרת מדויק ומקרב אותה ללב, ה-Core, כמו שם המותג. "התכשיט מהווה מצפן רוחני עבור מי שעונד אותו", בן-אלי אומר, "ונותן לו אפשרות להתפקס על מה שהוא באמת חפץ לזמן לחייו. אנחנו מוקפים בלא מעט גירויים ורעשים טכניים מסביב, ולא באמת יודעים לשים את האצבע על משאלות הלב. בכל פעם שאני מרגיש שאני לא באיזון או מתרחק מהמטרות האמיתיות שלי, אני נוגע במצפן ופשוט נזכר. נזכר שיש לי משאלה עיקרית שאני רוצה לזמן לחיי".

בן אלי גדל בנהריה וגוייס לחיל המודיעין בזכות השליטה שלו בערבית. שיבוץ הולם למי שתמיד יידע, גם בהמשך, הכל על כולם. הכניסה שלו לתל אביב עם השיחרור מצה"ל, היתה ססגונית כמוהו. אני ערכתי באותם ימים את עמודי הרכילות במגזין החדש "רייטינג" וחיפשתי כתב שטח. סיפרו לי על בחור שנמצא בכל מקום, מתקרב לכולם ו"מוודא אייטמים על שואוביז כתחביב". פגשתי את בן-אלי והחיוך השמח שלו, שלו שידר לי שהכל ביננו יהיה בסדר. הוא נכנס לתפקיד עם המון מרץ ומסירות וניתב את מבט הרנטגן שלו לבני אדם, למדור רכילות פטפטני ותוסס. הוא באמת היה חי ממרחק של מילימטרים משאר בני האדם, כמו שטבעי לו. לימים הסתבר שאין להיות מופתעים משום דבר שהוא עושה בחייו כי הוא תמיד יפתיע. שהתעוזה, הסתגלנות וההישגיות שלו, שעטופים בחום אנושי נגיש, הם גבוהים מהרגיל.

אחרי "רייטינג" הוא טס ללוס אנג'לס נשאר שם שבע שנים והתחיל לעצב תכשיטים, וכאן הסיפור שלו באמת תופס תאוצה. "רציתי לברוח מתעשיית הבידור ומהעתונות הכתובה בישראל, הייתי חסום ולא היה לי חזון", הוא אומר, "הייתי צריך לעבור את ההתבגרות רחוק מהכל. כשהגעתי לארצות הברית, חיפשתי את הכישורים האחרים שיש לי והחלטתי לעצב תכשיטים טרנדים מחומרים פשוטים. יום אחד חבר צירף אותי לשואו רום, שהציע את ליין האופנה שלו בשבוע האופנה בלוס אנג'לס. הצגתי באמונה שלמה את התכשיטים שהיו לי אז, ובלי משים קיבלתי הזמנות מטורפות מחנויות, שרק אחר כך התברר לי שהן מהמובילות שיש. כל החנויות האלה מצוידות במשרדי יחסי ציבור משלהן, כך שלא הייתי צריך אחד משלי. הן עשו את העבודה בשביל כל המעצבים בבוטיקים שלהם.

"יום אחד אני מקבל טלפון ממנהל הבוטיק הכי נחשב ונמכר בארצות הברית שנקרא "קיטסון" ואומרים לי שניקולט שרידיין מ"עקרות בית נואשות" מעוניינת במצפן הרוחני שלי עם התפילה לשלום על העולם. ביקשו שאספוג תכשיט מתנה אחד עבורה. בשמחה נעניתי וברגע שניקולט יצאה מהחנות, היא הותקפה במטח של צלמי פפראצי, כשהיא עונדת את המצפן הרוחני שלי.

"בלוגר הרכילות המפורסם בעולם, פרז הילטון לדוגמא, ביקש את המצפן הרוחני שלי בביקור באותה חנות, לפני שהלך לטקס פרסי המוזיקה של VH1 עם שירה להגנה מעין הרע.

נענתי בשמחה ולמחרת כל אתרי האינטרנט בארצות הברית היו מפוצצים בתמונות שלו עם התכשיט לצד פריס הילטון, נלי פרטאדו ומי לא. מה שהיה יותר מעניין, זה שהוא לראשונה נתן לי קרדיט תודה באתר שלו, באייטם על הטקס, מה שהביא למכירות רבות. זה היה מרגש כי לעולם לא מפרגן לאף אחד ובטח לא נותן קרדיט למעצב. למחרת התקשרתי אליו ונפגשנו. רציתי להגיד תודה אישית. היתה שיחה מעניינת ומשעשעת בקופי בין בסנסט בולברד. הוא ביקש שרשרת מצפן רוחני לבריאות עבור אימו ועבור לינדזי לוהן לשלוות נפש".

מי הוא רכילאי?

כשבן-אלי חזר, הוא השתלב בתכנית "חדשות הבידור" והגיש שם את "מצעד הפפארצי" עם ליאון רוזנברג. במקביל המשיך ליצור. בניגוד לקומץ שמגיע לכתיבת רכילות מתוך קנטרנות וחטטנות, יש לא מעט שמגיעים לעיסוק הזה כי אנשים סומכים עליהם ומספרים להם דברים. לא אחת, עיתונאים שיושבים בעמדות כוח במדורי רכילות, נמצאים שם כי יש להם באמת את הלב לנתב נכון את האינפורמציה שמגיעה אליהם. אני יודעת, הייתי שם. כתבתי וערכתי מדורי רכילות והקפדתי לבחור אליהם את הכותבים ההוגנים. אבישי הוא כזה ובמיקרה הזה, יותר מאשר תכשיט, הוא מעוניין לתת כאן מתנה רוחנית.
/

למה בעצם חזרת לארץ אם התליונים תפשו בלוס אנג'לס תאוצה?
"שבע שנות גלות בארץ זרה זה לא דבר קליל. בסופו של יום אתה רחוק מההורים שלך שהולכים ומתבגרים והתחלתי להרגיש רגשות אשם שאני לא שם לידם כשהזקנה מחלחלת. מעבר לזה, התיקון שלי בגולה הסתיים והרגשתי שאני צריך לחזור הביתה. הנשמה רצתה לנשום במקום אחר. מי שמודע לעצמו יודע מתי לסגור מעגל ולפתוח חדש. כל ניסיון להתכחש לעצמך רק יוביל להרס עצמי. לא סיימתי את הקשר העסקי שלי בחו"ל. בקרוב מאד ליין התכשיטים שלי חוזר לשוק האמריקאי בשיקאגו, ניו יורק ולוס אנגלס. אני גם מתרחב לאזור אוסטרליה ושם כבר מתפתחות הצעות אטרקטיביות להכנס לשוק. השירה שלי מתורגמת לכל השפות והיא נגישה לכל אדם. הצורך במצפן רוחני הוא אוניברסלי".

תליוני השירה-תפילה עולים 259 שקלים לתליון זהב או כסף ונמכרים בבוטיק המעצבים ג'רי- דיזנגוף 222 ת"א ובברשת בוטיקים MAYO. בחנות האינטרנטית סטייל ריבר במאקו נמכרים התליונים ב-249 שקלים.

צילומים: דור מלכה




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה