ליידי גאגא, תעשי לי שיר!

ב"כוכב נולד" בולטות הרומנטיקה ותחושת הנשגב, שרק בודדים לאורך חייך נתנו לך להרגיש. ליידי גאגא ובראדלי קופר, שגם ביים את הסרט, סוחפים, כריזמטיים ומרגשים עד כלות

11/10/2018
מרלין וניג קבלו עדכונים ממרלין
  • RSS

אני לא יודעת כמה פעמים התאהבתם והייתם נאהבים? אהבה גדולה של פעם בחיים? אהבות קצרות רבות של כמה שעות או ימים בודדים? פעמים בודדות? משהו כמו כל עשרים שנה? או אולי בכלל, תמיד הייתם במערכות יחסים של אהבה אפלטונית ולא התאהבתם אף פעם? כשתגיעו לצפות בכוכב נולד, זה לא ישנה. כי החומרים שמהם עשויה האהבה, החיבור הזה, המבט, הבלעדיות, התשוקה, השתיקות, הקנאה, הפחד, המפגש הזה עם מישהו שהלב שלך בולע לתוכו, משנה אותך לנצח וחוזרים אליך כצופה.

זו הרומנטיקה ותחושת הנשגב, שרק בודדים לאורך חייך נתנו לך להרגיש. ההרגשה שמישהו נוגע בך פיזית או נפשית, ומותיר בך את חותמו באופן שלעולם לא תשוב להיות האדם שהיית לפני שפגשת אותה. אלו החומרים והם נצבים בבסיס התמה בגרסה החדשה של כוכב נולד. התיאור נשמע אכזרי (וזה אכן, אכזרי) אבל אלו החוקים באהבה ולכן גיבורי הרומן, סופם להתגעגע (זה הרס עצמי שטבוע בכל אדם שאהב). מה שהיית נשאר באהוב ועכשיו את רוצה קצת ממנו ומהאופן הייחודי בו הוא ראה אותך ודייק אותך. את מתגעגעת לשדרים שלו, ששיבשו לך את היום ורטטו בתוכך, לתהום הזו שנפערה ביניכם בעקבות כל מפגש. את החומרים האלו (ועוד) מצליח בראדלי קופר, בסרט הראשון שלו כבמאי ובתפקיד הראשי (האין ספור שלו) כשחקן, לדייק ורק למען הדיוק המזוקק הזה, ולמען הפסקול המופלא של ליידי גאגא, פסקול שמרחיב את הוורידים סביב האוזניים ומזרים דם לב, שווה להתאמץ ולראות את הסרט הזה. מה תכננתם לשעה הקרובה?

ליידי גאגא צילום יחצ

עכשיו, אחרי ההקדמה הקריטית הזו, אפשר להתייחס גם לתוכן ולצורה (כי בכל זאת זו ביקורת קולנוע רצינית, אני וההתיימרויות שלי). אז כוכב נולד בבימויו הראשון ובכיכובו של בראדלי קופר, בתפקיד ג׳קי, היא יצירה שטובעת ברומנטיקה של עצמה בעיקר בגלל הפסקול והנישה של מפגש גורלי שיוצר אהבה גדולה. הסרט לוקח את התבנית הסיפורית המוכרת של כוכב נולד, כוכב מפורסם וידוע שמגלה תגלית חדשה (כוכבית), מתאהב בה ועוזר לה לפרוץ, יוצק לתוכה את סצנת הפופ רוק בת זמננו ומצפה ממנה לשמור על האותנטיות הראשונית לנצח. אבל כדי להיות כוכבת, צריך גם לנצנץ. מהלך העלילה, בקצרה, ג׳קי כוכב רוק מפורסם, פוגש בלילה אקראי במועדון דראג, את אלי (ליידי גאגא), זמרת אוונגרדית עם נישה משלה. הוא מזהה בה אמירה, הוא קורא אותה ומשהו שם ניצת. למעשה הוא משנה לה את החיים ואת התכניות. הוא מכוון אותה כמו גיטרה והם מתחילים להופיע יחד, לבסוף היא מקבלת את הצעת חייה מאמרגן ידוע ומצליחה לפרוץ. אלא שבמקביל להצלחה המסחררת שרצה לקראתה, בעיית השתייה של ג׳ק מחריפה ובעיית השמיעה המולדת שלו הולכת ומחמירה.

ליידי גאגא ובראדלי צילום יחצ

היא דוהרת קדימה הוא דוהר לאחור. בתהליך הזה, נדמה כי קופר בחר להקביל את האהבה למונחי ההצלחה. כשם שהאהבה מסחררת, ההצלחה מסחררת וכשם שהאהבה זמנית ההצלחה של ג׳קי מתגלה כזמנית. התהליכים האלו שוברי לב. אלו התהליכים שגורמים לאנשים להתביית על הרוטינה המקובלת, לבחור באישה הממוצעת ובעבודה הממוצעת. סוג של פשרה שלא תכאיב. ואז האנשים שפחדו כל חייהם, הולכים לקולנוע וצופים באקסטרים שמונח לפניהם בכוכב נולד. וזה נראה להם מוגזם או מאוד דביק. כי בקולנוע התרחישים האלו הם בעלי פוטנציאל דביקי. במציאות, אלו החיים ומי שלא שם, מחמיץ משהו אבל בקולנוע? קלישאה. מי שמוציאה מהסרט את תוצאת הלוואי של הדביקות הרומנטית, והופכת חלקים בו קרובים למציאות, היא ליידי גאגא שמצליחה להסיר מסכות בתפקיד מורכב, שדורש כנות וחשיפה.

ליידי גאגא צילום יחצ

השחזור של יצירה בגרסאות שונות, שוב ושוב לאורך השנים, מקבע אותה ברפרטואר ומשייך אותה לקאנון. את המלט של שייקספיר, למשל, העלו בתיאטראות ברחבי העולם מאות פעמים. אבל לקולנוע אין שייקספיר. כמות השחזורים והשעתוקים מוגבלת. יש סמביוזות או סמנטיקות, מחוות או גירויי דמיון משורשרים... היקשים קראו לזה פעם, בשפה גבוהה. קריצת מבע. לכן, כוכב נולד, בגרסת המיוזיקל הקולנועי, נחשב לקלאסיקה, אם הוא מונה לאורך השנים שלוש גרסאות נוספות (1937, 1958, 1976). ולכן נדרשת השאלה, האם לבחון את היצירה בפני עצמה או שמה, נכון לנסות להשוואתה אותה עם גרסאות שקדמו לה?

ליידי גאגא צילום יחצ

ייתכן והאבולוציה של היצירה (אני זוכרת רק את הגרסה עם ברברה סטרייסנד), יכולה להעמיק את הניתוח, אך למעשה, מכיוון שחלפו למעלה מארבעה עשורים, אפשר להתייחס אל היצירה גם ללא עול הקונוטציה ההיסטורית. ואדרבא, ממליצה לכם להגיע ליצירה חפים מביקורת או ניסיונות השוואה, כי למעט התבנית, המנעד התקופתי והווריאציה שנוצרה אינם נשענים על הגרסאות הקודמות והגרסה הנוכחית, יוצרת את עצמה מחדש. על סמך מה אני מניחה את זה? ובכן, סצנת הרוק פופ והאופן שתעשיית הבידור מצטיירת, אופני הדימוי והסגנון, הם לחלוטין תקופתיים (-בני זמנינו).

לסיכום, חסרים בקולנוע מפגשים רומנטיים פשוטים, שנאמין להם. בכוכב נולד מצליח קופר ליצר חומרים שמהם עשויים מפגשים כאלה. כשקיים להט יצירה או  עניין יצירתי משותף, מוסרים המחיצות. כלומר, האמנות מחיה את הרומנטיקה וחושפת עצב כנה. היא מסייעת לאהבה קצרה או ארוכה, להיות נצחית ומשמרת רגעים חולפים באופן שהם מצליחים להתחדש, ולגעת באחרים. קופר מדייק כאן. לצד זה, ההופעה של ליידי גאגא פנומנלית והכימיה ביניהם, כנה ואמינה. המוסיקה אף היא, מצליחה לרגש עד דמעות.

כוכבים- 4 (ירד כוכב כי למרות ליידי גאגא, עדיין קיימים בסרט אזורים אובר דביקים)

מרלנה- עובר בענק- לדעת לאהוב באמת, דורש הכנעה ובאותה נשימה לנסוק כמו מטאור (ולא להתבלבל כשבעלך משתין על הבמה ברגע החשוב בחייך) זה בדיוק השילוב הנערץ של המגה-אישה.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה