לידה שקטה

“אני ואשתי הבטנו אחת בשני. זה היה בתקופה שעדיין ניסינו לעשות ילד. לא כל כך הלך לנו. הקיץ ההוא תמיד יזכר לי גשום”. סיפור מתוך אוסף הסיפורים של שגיא רווה, שיראה אור בשנה הבאה

30/10/2013
שגיא רווה קבלו עדכונים משגיא
  • בדואר
  • RSS

חברה של אשתי שהתגרשה לא מזמן קפצה אלינו אחר צהריים אחד לקפה.

היא אמרה, כל העניין הזה של הזיונים, אני לא ממש יודעת מה לעשות עם זה.

אשתי אמרה, נו, את יודעת מה שאומרים: זה כמו לרכב על אופניים.

החברה אמרה, אומרים לרכוב, וזה סתם עוד משהו שאף פעם לא ידעתי לעשות.

אני ואשתי הבטנו אחת בשני. זה היה בתקופה שעדיין ניסינו לעשות ילד. לא כל כך הלך לנו. הקיץ ההוא תמיד יזכר לי גשום.

יומייים אחר כך מצאתי את עצמי במגרש המשחקים, דוחף אשה בת 42 על אופניים ומדבר על שיווי משקל. היא לא היתה בחורה מאוזנת בכלל. היה לה קשה לתפוס את כל העניין. שוב ושוב נפלה אל בין זרועותיי. בסוף, מזיעה ממאמציה, אמרה, לפחות תן לי להזמין אותך לקפה.

צילום: שאטרסטוק

ישבנו באיזה מקום המוני שבו מכריזים את השם שלך ברמקולים. שיבשו שם את שמי ולקח לי כמה רגעים להבין שהמשקאות מוכנים. ישבנו בתא צדדי.

היא אמרה, בעניין הזיונים, אני באמת לא יודעת כבר מה עושים.

אמרתי לה, תעשי לעצמך טובה, תקני קונדומים.

היא אמרה, אני מתביישת. תקנה לי.

היו המון סוגים, גדלים וטעמים. בפעם האחרונה שקניתי קונדומים –כשרק הכרתי את אשתי- היה סוג אחד של שתיים שלוש חברות. חשבתי מה יקרה אם אקח אחד בטעם פירות ואשרה אותו במים רותחים. אם זה יהיה כמו תה. חשבתי על הטעם של זה.

בלילה במיטה אמרתי לאשתי, תנחשי מה עשיתי היום.

היא אמרה, מה?

אמרתי, קניתי קונדומים.

היא אמרה, מה! וקמה ונשענה על המרפקים שלה.

אמרתי, נו, לחברה שלך.

היא השיבה את ראשה לכרית והניחה את ידה על חזי. היא אמרה, אני באמת קצת דואגת לה, זה יפה מצדך שאתה עוזר.

המשכנו בשיעורי האופניים במגרש המשחקים. היא התחילה למצוא את שיווי המשקל שלה. היא סיפרה לי שהיא יוצאת עם איזה אחד שהיא הכירה באינטרנט. שהיא חושבת שהיא מאוהבת –אף פעם לא אהבתי ככה, אמרה ונפלה מהאופניים. אתה רואה למה אני מתכוונת?

בלילה אשתי אמרה, איך אני שמחה שאני כבר לא שם.

ניסיתי להזכר מתי היתה הפעם האחרונה שראיתי אותה באמת שמחה.

ניסינו להכנס להריון ספונטני, כמו שאומרים. מראש החלטנו שמה שלא יהיה לא נעשה טיפולים. אשתי האמינה בקארמה – אם אנחנו צריכים להיות הורים אנחנו נהיה, אם לא, נקבל גם את זה.

כשאני אומר ניסינו אני מתכוון בעיקר היא. אני אף פעם לא הייתי טיפוס יותר מדי אימהי. שיעורי האופניים עם חברה שלה גרמו לי לחשוב שלא כדאי שיהיו לי ילדים משלי. הייתי עייף מדי ורוב הזמן עצבני.

אשתי היתה זו שהיתה עסוקה בזה כל היום. מדדה חום, חישבה זמני ביוצים וניסתה לבשל לנו אוכל בריא. מחוץ לכל זה היה לי נדמה שאני מצליח להיות לפעמים גם אני עצמי.

חודש אחר כך חברה של אשתי סיפרה לנו שהיא בהריון מהבחור הזה שהיא הכירה והיא לא יודעת מה לעשות.  היא אומרת, התינוק המחורבן הזה יהרוס עכשיו הכל. אשתי השתתקה פתאום. כל העניין הזה לא עשה לה טוב.

אחר כך החברה כבר הפסיקה לבוא. לא ראיתי עוד את אשתי מסתובבת יחפה בחצר ומדברת איתה בטלפון. הימים נערמו בתוכי זה על זה, ממלאים אותי בזמן מת.

שנתיים אחרי כל זה נסעתי בוקר אחד לעבודה ורוכב אופניים חתך אותי ברמזור ונפל. בשעה שעזרתי לו לקום ובדקתי שהכל בסדר איתו נזכרתי בשיעורי האופניים ובחברה של אשתי. תהיתי מה איתה. בערב, כשאשתי נכנסה למקלחת הוצאתי את המספר שלה מטלפון של אשתי ורשמתי לי אותו. התקשרתי למחרת, כשאשתי לא היתה. החברה ענתה אחרי שלושה צלצולים. היא אמרה, עזוב, לא בטלפון, בוא נפגש לקפה. קבענו במקום שבו ישבנו אחרי שיעורי האופניים שלה. שאלתי, נו, מה קורה איתך? פתאום היא נראתה לי יותר זקנה, אבל אולי זה האור או שסתם היתה עייפה. היא סיפרה שהיא עוד עם ההוא מאז, התלוננה שזה הפך להיות כמו הנישואים שלה. היא הוציאה סיגריה ושאלה על הניסיונות שלנו. אמרתי שוויתרנו על זה. זאת אומרת, שום דבר לא ממש השתנה, אם זה יקרה זה יקרה, אבל אל קולי התגנבה איזו נימה של תבוסה.

שאלתי, מה עם האופניים?

היא אמרה, עזבתי את זה אז, עם כל ההריון וזה.

אה, כן, אמרתי, מה עם זה?

היא הורידה את עיניה וכשהרימה אותן חזרה הן היו אחרות. הוא מת, אמרה ונגעה בפניה. היו לי צירים קצת מוקדם, בשבוע שלושים ושש, והגענו לחדר לידה ורק אז גילו שהוא מת. לידה שקטה הם קוראים לזה. שוב ושוב נגעה בפניה, כאילו כדי להרגיש שהיא שם. שם כזה יפה למשהו כל כך נורא.

בדרך הביתה היה לי נדמה שאני יכול לראות את העלים על העצים משנים את צבעם. את כל זה לא סיפרתי לאשתי. לא מצאתי בזה שום טעם.

>> ספרו הרביעי של שגיא רווה יראה אור בראשית 2015, בהוצאת עם עובד



תגיות:

מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה