לחיי השעמום

יש למאיה רענן שבועיים להעביר עם הילדים, והיא מתכוונת ללמד אותם את יופיו של השעמום

21/08/2011
מאיה רענן קבלו עדכונים ממאיה
  • RSS
» מאיה רענן

אח, חופש...

אני מריחה את החופש ויש לו ריח של ספא, משהו בין וניל-פצ'ולי-ללבנדר עם נגיעות ירוקות. יש לו גם ריח של ים, אבל נקי, ים מהז'ורנאלים של הרופא שיניים עם שמשיות עץ על חול לבן ונקי, שתי מיטות שיזוף מבמבוק ושידה שעליה נחים משקאות ורודים, אלכוהוליים, נעימים וצלחת פירות טרופיים.

מחרתיים זה קורה- אני יוצאת לחופש מהעבודה, אורזת בגדים לבנים אווריריים, כובע קש וכפכפים וטסה לקריביים. כלומר בערך.

אני לא מרירה וזה לא פוסט מתבכיין, ולכן אני אשמור על אופטימיות (מה יש לנו בלי אופטימיות) ובטח אקנה טיפות וניל-פצ'ולי-לבנדר ואטפטף כמה על מבער בשבוע הבא. יכול להיות שאעשה את זה אחרי שנחזור מהים, לא הים הנקי אלא זה עם שקיות הניילון שמבהילות את המתרחצים כשהן מתחפשות למדוזות עוקצניות. בשביל הפינוק, אני אכין מיץ פטל בכוס גבוהה ואולי אפילו אזרוק אננס ליד, כזה שקונים מקולף סופר. בכל זאת חופש.

לטור הקודם של מאיה רענן "הצעקה נצעקת מאוחר מידי"

אני לא אסע לקריביים, לא רוצה לנקר עיניים כשאנשים חיים באוהלים, זה לא זמן לנהנתנות. גם מה לנו ולקריביים, יותר מדי אמריקאי. יכול להיות שאם נבדוק כמו שצריך אז גם חשבון הבנק יעדיף שנשאר קרובים, יותר לכיוון חוף השרון בואכה גלילות.

יש לנו שבועיים. שבועיים אחרונים של חופש, אחרי חודש של קייטנת "אבא ואמא עובדים אז נעשוק אותם בחסות הבריכה והשלוקים" ושבועיים וחצי של קייטנת אבא איכותית (אמיתי) נשארנו עם שבועיים, עם ארנק מצומצם, עם אמא אנרגטית שיוצאת לחופשי אחרי שבשבועות האחרונים כל הסובבים אותה התקשרו אליה לעבודה מהבריכה כדי לברר אם יש תוכניות לאחר הצהריים ולספר איזה כיף פה ועם מעט מאוד רעיונות, אבל גם מעט זה משהו.

אז ננפוש לנו בים, נסחט את המנוי לבריכה עד תום, נקנה דפים ענקיים ונצייר עליהם ציורים שאפילו אני מסוגלת לצייר, נמרח דבק וניתן לשתי הנופשות המרכזיות למלא אותם בדגנים וקטניות (יצירתי, זול ואפילו יוצא מקסים), נהפוך את המרפסת למרחץ גואש, נסיים לתפור את הבובה השניה לחופש זה, אחרי שבקייטנת אבא נתפרה הראשונה (גם פה- אמיתי לחלוטין) והנופשת הצעירה מבין השתיים דרשה להשוות תנאים ונקיים טורנירי טאקי ורמיקוב משפחתיים.

אבל הכי הכי חשוב- נאמץ את המאמר שקראתי לפני שנים כחלק מחובות קורס באנגלית, מאמר שנקרא "ילדים צריכים להשתעמם מדי פעם". נאמץ אותו לליבנו בחום וכשנשב עייפים וסחוטים מול הטלוויזיה, עם כוס פטל מזיעה על השידה ליד ונראה את הבנות שלנו מבינות שעמום מהו, נחייך ונזכור שזהו אקט חינוכי גרידא ואין לו כל קשר לעצלות חלילה. בשמחה היינו הולכים עכשיו להופעה של לולי שבלולי באיזה קניון הומה, זה רק העקרון החינוכי שמשאיר אותנו בבית.

ותרשו לי לסיים בתחינה למחליטי ההחלטות- תקצרו את החופש הגדול. דיר באלאק.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה