לחבר את הקצוות

רוב הישראלים חושבים שהמתנחלים הם אלימים ואנטי-דמוקרטים ורוב המתנחלים חושבים ששמאלנים הם בוגדים ועוכרי ישראל. זה בדיוק מה שדר נדלר, מנכ"לית עמותת "עתיד כחול לבן", מנסה לשנות

23/04/2015
דר נדלר קבלו עדכונים מדר
  • RSS

ששת החודשים האחרונים נדמים כהתדרדרות אלימה ללא גבולות וללא סוף בכל החזיתות מולן עומדת ישראל. מזל שהולכים לבחירות.

המתח הביטחוני מלווה בקיטוב פנימי ובגילויי אלימות מילולית קשים ובלתי נסבלים. נדמה שהדם עולה לראש ליותר מדי אנשים, והביטוי "הרגעת הרוחות" הולך ונשחק. יותר ויותר פעמים מצאתי את עצמי שואלת ונשאלת "מה קורה לנו?". האם האלימות היא תוצאה של מצב חיצוני קיצוני שאין לנו שליטה עליו או שהיא תמיד היתה כאן ורק הרימה ראש עכשיו?

כמעט ארבע שנים עברו מאז הקמתי במסגרת עמותת "עתיד כחול לבן" את פרויקט דיאלוג על הקו. ה"קו" – הוא אותו קו ירוק שמשני צדיו מתגוררות כיום אוכלוסיות יהודיות ושבמרוצת השנים התרחקו זו מזו עד כדי כך שהפכו כמעט עוינות אחת לשנייה. להערכתי, רבים מאזרחיות ואזרחי ישראל לא מכירים מתנחלים באופן אישי וניזונים מהדימוי האלים והאנטי-דמוקרטי המשתקף בתקשורת, משל היו כולם ברוך מרזל. זה נכון גם להפך – רבים מהמתנחלים והמתנחלות ניזונים מדימוי הבוגדים ועוכרי ישראל המודבק לשמאלנים באשר הם, משל היו כולם אנטי-ציוניים.

כשנכנסתי לתפקידי שאלתי את עצמי לראשונה כיצד ייתכן שאני, אקטיביסטית פוליטית שעבדה בכנסת ומעורה בציבוריות הישראלית, לא מכירה באופן אישי מתנחלים? פלסטינים כן, ולא מעט. וישראלים מימין לא?

מצאתי שכינון פרויקט דיאלוג בין ישראלים, מנהיגים ומנהיגות צעירים, מהשמאל ומהימין המתנחלי הוא בחזקת חובה עד כדי שליחות.

למה זה חשוב? כי דיאלוג מסוג זה – המתקיים בתוך החברה היהודית הישראלית – תורם משמעותית לחיזוק הסולידריות ואף ליצירתה במקום שכבר ספק אם היא קיימת בו בכלל.

אין הכוונה לייצר אחדות מוחלטת שעה שהפערים האידיאולוגיים הם כה עמוקים. אותה "אחדות" שממהרים להתהדר בה בעיקר בעתות מלחמה, היא במידה רבה מזויפת או לכל הפחות לא נחווית כלל על ידי חלקים גדולים בחברה הישראלית.

במהלך כינון הפרויקט, ולמעשה עד היום, אני מקבלת ביקורת מקולגות מהצד השמאלי שטוענים שאני "מקלה על המתנחלים להתנחל בלבבות הציבור" ובכך לקבל לגיטימציה למפעל ההתנחלויות כולו. אכן, בשנים האחרונות הנהגות המתנחלים השונות משקיעות לא מעט כדי לשפר את תדמית המתנחלים וההתנחלויות. זה לגיטימי. מותר לכל צד להשתמש בכל אמצעי חוקי לקידום תפישת העולם שלו. האם לא ניתן לטעון טענה דומה לגבי מפגשים עם צעירים פלסטינים? או עם כל קבוצה אחרת שאנו מצויים עמה במחלוקת מרה? זה מזכיר לי את הטיעון של גברים (ונשים) חרדים שעצם קיום הידברות עם קבוצות נשים על זכויות מהווה איום על סדרי עולם מקדמת דנא.

אני כופרת בהנחה שיכול להיות אפקט שלילי לדיאלוג בגובה העיניים, עם אנשים ונשים ובעיקר עם כאלו שמחזיקים בתפישות עולם כמעט הפוכות משלי בכל תחום. שלום מדיני עושים עם אויבים. שלום פנימי – עם בני ובנות פלוגתא. אני מאמינה שהיכן שאדם חש מאוים רצוי שיטיב להכיר את "האיום" ועל ידי כך אולי יצליח להכילו או לכל הפחות להתמודד איתו בדרכים לגיטימיות ולא אלימות.

אני תומכת - והשתתפתי בעבר - לא רק בדיאלוג בין ישראלים יהודים משמאל וימין, אלא גם בדיאלוגים בין כל קבוצות האוכלוסייה המצויות במחלוקת.

אני אגב משוכנעת שתרומתנו להגברת הסובלנות ולהורדת רף האלימות בשיח הציבורי בישראל משמעותית לא פחות מאשר הצבעה בבחירות הקרובות לכנסת.

לאחר ארבע שנות דיאלוג על הקו - אני קוראת לכל הקוראות והקוראים לשקול הצטרפות לקבוצות מסוג אלו, אפילו כחלק מתחביבי שעות הפנאי, בין חילונים ודתיים, יהודים וערבים, שמאל וימין, מקומיים וזרים ועוד. נכון, זה לא משפר את סיבולת לב הריאה או שורף שומנים כמו תחביבי הספורט למיניהם, אבל זה מחזק משמעותית את שריר ההכלה (יש כזה שריר בגוף) ומסיר שכבות של דעות קדומות אצלנו ובסביבתנו. מוכח.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה