להתמכר לסיפור של יהודה לוי

הסדרה "איש חשוב מאוד" הייתה עלולה להפוך לגרסה מורחבת של "לילה טוב עם גיא פינס", לולא הייתה נוגעת לנו בלב וגם אומרת דבר או שניים על החיים בחברה שממליכה ובועטת, חליפות, באייקוני התרבות שלה

07/09/2014
ארז עמירן קבלו עדכונים מארז
  • RSS

"יודה לוי" - המותג, קיים כבר 15 שנה. אנחנו מכירים אותו כבר 15 שנה וקשה, קשה מאוד להפריד בין המותג המוכר לבין האיש שמאחוריו. הסדרה החדשה שעלתה ב"הוט" – "איש חשוב מאוד" גורמת לנו לתהות אם ההפרדה הזו בכלל קיימת. על-הדרך, היא גם מצליחה לרגש במקום שבו "הסיפור האמיתי" אולי מצליח פחות.

את "איש חשוב מאוד" כתבה התסריטאית שירלי מושיוף כבר לפני ארבע שנים. היא הכירה את יהודה לוי על הסט של "האלופה" , וכבר אז חשבה לכתוב דרמה על שחקן מפורסם שנפרד מבת זוגו המפורסמת ומתאהב ב"סתם אחת". מאחר שהחיים מפתיעים יותר מכל תסריט, בדיוק שבועיים לפני תחילת הצילומים מדינת ישראל הודיעה בתדהמה ש"נינט ויהודה כבר לא".

הסדרה של שירלי מושייף, פתאום, יישרה קו עם המציאות (אולי), ואין ספק שההתרחשויות שהגיעו (במהירות) מהפינה של נינט (הגבר החדש, ההיריון, החתונה) הפכו את הסדרה למקור השוואה בלתי נמנע בקשר ל"מה אמיתי" ו"מה לא". אין דבר שאנחנו אוהבים לצרוך לוריד מריאליטי במסווה של טלה-נובלה, או להיפך, בוודאי אם הגיבורים הם בדיוק אלה שריפדו לנו את הטלה-נובלות של נעורינו.

yudacar79

הבחירה ב"יהודה לוי משחק את יהודה לוי בסדרה על חייו של יהודה לוי" היא מתעתעת. אי אפשר להתעלם מהעובדה שלפני חמש דקות ראינו אותו ("האמיתי") ב"חדשות הבידור"  מאחל  לנינט ולבן זוגה חיים מאושרים.

כך שהסדרה הזו הייתה עלולה להפוך לגרסה מורחבת של "לילה טוב עם גיא פינס", לולא היה מדובר בסדרה טובה, באמת טובה, כזו שגם נוגעת לנו בלב וגם אומרת דבר או שניים על החיים שלנו בחברה שממליכה ובועטת, חליפות, באייקוני התרבות שלה.

יהודה לוי הוא בדיוק מסוג הסלבס הישראליים שהופכים להיות, בנרטיב התרבותי שלנו, "אנשים שאנחנו יודעים עליהם הכל, ולא יודעים בעצם דבר". מעבר לזרקור הציבורי המכוון אליהם תמיד, אנחנו חושבים לעצמנו, ודאי יש פיסות גדולות של צל.

ההופעה שנותן כאן יהודה לוי, היא בהחלט מלאה צללים. וגם חשופה ואמיצה, מאוד.

האופן שבו הוא מתואר בסדרה - חרד, שבור, אבוד דרך, עייף ומואס, גם אם הוא אינו המצב "האמיתי" של יהודה לוי, עובר כאותנטי. השבירות הזו, כאילו, שוברת את המחיצה בין מה שאנחנו יודעים על חייהם-של-אחרים (מהרכילות, מהשמועות, מהסיקורים)  לבין חיינו שלנו.

הסיפור הרי הוא לא חדש. וכבר ראינו כמוהו רבים. כמו ב"נוטינג היל" בו ג'וליה רוברטס מנסה לשכנע את יו גרנט ואותנו ש-"זו רק בחורה שפוגשת בחור ומבקשת שיאהב אותה".

ב"איש חשוב מאוד" דילגו בחן על רוב הקלישאות האלה. יהודה לוי הוא לא ג'וליה רוברטס, וכל תעשיית ה"גלאם" שלנו היא ממילא נצנצים-בכאילו.  דווקא עליבות ה"סלבסייה" שלנו היא זו המשחררת אותנו מהאפקט הרכילותי, ומאפשרת לנו להתמכר לסיפור של יהודה לוי. פשוט כי הוא סיפור שמסופר ומשוחק היטב, בלי קשר למידת הנאמנות שלו למציאות.

 ועוד מילה על ה"אישה שלצדו" - רונה זלצר (אלמה דישי) מתרגלת וסטודנטית לספרות אנגלית, מלצרית, גרושה, ממש לא הכי-רזה, ממש לא הכי-יפה, ובכל זאת, מלאת קסם  (אפילו יהודה לוי שם לב...)

ומילה אחרונה (ממש) ליהודה לוי – הזקן הזה? לא.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה