להיות מאושרים ב-8 שלבים על פי הבודהיזם

מאז עידן הניו-אייג׳, תורות המזרח והבודהיזם נכנסו לאופנה ולא סתם, יש בהן קסם, בריאות, חכמה ויופי. כיצד מגיעים לנירוונה על פי התורה הבודהיסטית?

04/06/2019
שרון פרדני קבלו עדכונים משרון
  • RSS

מאז עידן הניו-אייג׳, תורות המזרח והבודהיזם נכנסו לאופנה ולא סתם, יש בהן קסם, בריאות, חכמה ויופי. יוגה, מדיטציה ומודעות נהיו פופולאריים במדינות המערב בימינו ורבים החלו מתרגלים רוחניות דרך קבע או לסירוגין. מעטים יודעים שתרגול זה הוא חלק מרעיון בודהיסטי רחב שמטרתו להפסיק את הסבל הקיומי שאנו מצויים בו מעצם היותנו בני אדם מתכלים, הבודהא הכריז כי "מעולם לא לימדתי אלא זאת: הסבל והשחרור מהסבל" ("בודהיזם", קוואן, 1996). שחרור מהסבל כורך בתוכו תחושת אושר וטוב לב, הגשמה עצמית והגעה לנירוונה שהיא התכלית הראויה ביותר והמטרה הסופית של הבודהיזם.

אם כך כיצד מגיעים לנירוונה על פי התורה הבודהיסטית?

הבודהא לאחר קבלת ההארה נשא דרשה והיא מתארת את ארבעת האמיתות שדרכם תתפתח המוסריות והחכמה הבודהיסטית אשר יביאו להארה, "ארבעת האמיתות הנאצלות" הן:

1. החיים הם סבל.

2. מקור הסבל בתשוקות או ב"צמא".

3. אפשר להפסיק את הסבל.

4. קיימת דרך המובילה להפסקת הסבל.

 מאושרים אחרי הרבה שנות זוגיות (צילום: שאטרסטוק / privilege)

נפרט על כל אמת נאצלת:

1.האמת הנאצלת על הסבל

"מהי, הו נזירים, האמת הנאצלת על הסבל? לידה היא סבל, מחלה היא סבל, זקנה היא סבל, מוות הוא סבל. כאב, יגון, עצב, אבל וייאוש הם סבל. התקרבות למה שאינו נעים היא סבל, לא לקבל מה שרוצים הוא סבל, בקצרה, חמשת המרכיבים של האישיות הם סבל" (הבודהא בעת הדרשה על ארבעת האמיתות הנאצלות מתוך "בודהיזם", קוואן, 1996).

למעשה על האדם להיוולד למציאות של סבל, נשימתו הראשונה היא בכי ומעצם היותו גשמי ומתכלה נידון הוא למחלות, תאונות ומוות כאשר החיים הם אסופה של חוסר סיפוק בסיסי וחוסר אונים אל מול החזרתיות של הסבל בחיים הן ברמה הגופנית הן ברמה הנפשית כגון ייאוש או דיכאון כרוני חשוך מרפא.

הסבל גם קיים ברובד פחות גלוי לעין כשם שמחלה נגלית לעין, מדובר על סבל קיומי, פרשנות זו נגזרת מן המשפט "לא לקבל מה שרוצים הוא סבל". הסבל במשפט זה מייצג את התסכול, האכזבה, ואי יכולתנו לשלוט תמיד בנסיבות אשר מרחיקות אותנו רצונותינו. הבודהא היה מודע גם לרגעי אושר וסיפוק אך הוא הדגיש את הארעיות שלהם ואת כך שאלו רגעים ברי חלוף או שהאדם מואס בהם. רבים מפרשים את השקפת העולם הבודהיסטית כפסימיסטית אך הבודהיסטיים מגדירים עצמם כריאליסטיים ומתייחסים באופן כללי לאופטימיות או פסימיות כפרשנות אנושית ואם רעיון נתפס כפסימי זה רק משום שלאדם יש קושי להתמודד עם הדברים שפחות נעימים לו בחיים ומשתדל להסתכל על חצי הכוס המלאה. לכן האמת הנאצלת הראשונה, כך אמר הבודהא, קשה להבנה מאחר וזוהי עובדה שאיש אינו רוצה להכיר בה, אולם ללא הכרה אין סיכוי למרפא.

2.האמת הנאצלת על הגורמים לסבל

"זוהי, הו נזירים, האמת על הופעתו של הסבל. הצמא או התשוקות (טנהא) הוא זה המביא ללידה מחדש, הכרוך בעונג משתוקק והמחפש אחר תענוגות חדשים פעם כאן ופעם שם בצורה של צמא לתענוגות החושים, צמא לקיום ,וצמא לאי-קיום." (הבודהא בעת הדרשה על ארבעת האמיתות הנאצלות מתוך "בודהיזם", קוואן, 1996).

במידה והחיים הם סבל מן הראוי לשאול אם כך את השאלה מה הגורם לסבל? האמת הנאצלת השנייה עוסקת בהופעתו של הסבל ומסבירה כי מקורו הוא בתשוקה או בצמא, ומה יותר רלוונטי מכך להיום?! בעידן הרשתות החברתיות שמשקפות לנו עולם "מושלם" של מותגים, שמחה, אלפי חברים, חופשות, מסעדות, מפורסמים ואנחנו משתוקקים תמיד להשיג את הדבר הזה וכאשר סוף סוף ידינו משגת, רצים לדבר הבא. בודהא מקביל את התשוקות והצמא לחומר הבעירה שמבעיר את האש כאשר האש מייצגת את הסבל, הסיבה להקבלה זו היא משום שכשם שאש תכלה כל חומר בעירה ולעולם אינה תכבה כך גם תשוקות האדם אינן יכולות לספק באופן מוחלט אלא רק באופן זמני, כאשר מתעוררת תשוקה נוספת שגם אותה צריך לספק מה שהופך למעגל אינסופי של תשוקות וניסיון כושל לספקן וזה גורם לסבל או כמו האש לכוויה.

 יחד עם זאת, אל לנו להסיק כי כל תשוקה היא רעה משום שלמילה העברית "תשוקה" ישנן הרבה משמעויות אולם במילה טנהא בסנסקריט המתייחסת ל"צמא" מדובר בתשוקה שהפכה לאובססיה. חשוב לציין כי יש גם התייחסות לתשוקות חיוביות בבודהיזם אשר נקראות "צ'האנדה" שהן מתייחסות להצבת מטרות חיוביות בחיים כגון מציאת אושר, שלווה, חסד ונירוונה.

3.האמת הנאצלת על הפסקת הסבל

"זוהי, הו נזירים, האמת על הפסקת הסבל. זוהי ההכחדה של אותו צמא (טנהא), הפרישה ממנו, הוויתור עליו, הדחייה שלו, השחרור ממנו, אי ההיצמדות אליו." (הבודהא בעת הדרשה על ארבעת האמיתות הנאצלות מתוך "בודהיזם", קוואן, 1996).

האמת הנאצלת השלישית מדברת על הפסקת הסבל וגורסת כי כאשר אין צמא אין סבל והשלכתו מן האישיות באופן תמידי תביא לנירוונה.

 כיצד מגיעים לנירוונה על פי התורה הבודהיסטית? (צילום: shutterstock -  altafulla)

4.האמת הנאצלת על הדרך להפסקת הסבל

"זוהי, הו נזירים, האמת על הדרך המובילה להפסקת הסבל. זוהי הדרך כפולת השמונה הנאצלת, הכוללת (1) הבנה נכונה (2) החלטה נכונה (3) דיבור נכון (4) פעולה נכונה (5) אורח חיים נכון (6) מאמצים נכונים (7) מודעות נכונה (8) מדיטציה נכונה." (הבודהא בעת הדרשה על ארבעת האמיתות הנאצלות מתוך "בודהיזם", קוואן, 1996).

אמת זו מספקת את הנתיב להפסקת הסבל, חיי היומיום תובעניים ומעט האנשים שעוצרים לתהות על מוסריות, חוכמה והדרך להגיע לשם. הדרך כפולת השמונה הידועה גם בשמה "דרך האמצע" משום אופייה המאזן בין התמכרות לתענוגות לסגפנות קיצונית, היא האמצעי להשגת המטרה; הפסקת הסבל והגעה לנירוונה. דרך האמצע מאגדת את שמונת הקריטריונים ל-3 מחלקות עיקריות:

מוסריות- דיבור נכון, פעולה נכונה, אורח חיים נכון.

מדיטציה - מאמצים נכונים, מודעות נכונה, מדיטציה נכונה.

חוכמה- הבנה נכונה, החלטה נכונה.

8 השלבים מטרתם להתוות את הדרך, דרך מתמשכת של חיים אשר מקיימים את שלושת העקרונות הנ"ל;

הבנה נכונה- לראות את העולם ואת האחר דרך פרספקטיבה גבוהה יותר, למשל: האשה הקולנית שבעבר הייתה מעצבנת אותי,היום אני מבינה שיש לה חסך מסוים שגורם לה להיות קולנית ולכן אני מחליפה את הכעס בחמלה, הכוונה היא לראות את המקור שמניע אתכם ואת הזולת.

החלטה נכונה- לקיחת אחריות על גישה נכונה לחיים למשל: נכון שאני קולנית כי כילדה לא ראו אותי והבנתי שעליי לצעוק בשביל שאהיה קיימת אבל היום אני מבינה שהצעקה שלי תופסת את מקום האחר ורק גורמת לו לרצות שוב לא לתת לי מקום ולכן בשביל עצמי ובשביל הסביבה אעבוד על כך ואנסה להיות פחות קולנית.

דיבור נכון- לחשוב בטרם מדברים תוך התחשבות בזולת ואמירת אמת.

פעולה נכונה- הימנעות מהרס או פגיעה בעצמי או באחר.

אורח חיים נכון- בחירת עשייה אשר אינה פוגע בזולת או בעצמי.

מאמצים נכונים- להיות המנהג של מחשבותייך ולתת מקום להתפתחות וצמיחה של הנפש.

מודעות נכונה- עבודה תמידית על מודעות עצמית.

מדיטציה נכונה- תרגול שלווה, שקט נפשי ושילובן בחיי היומיום עד למצב של הטמעתן באישיות.

לסיכום, כותרת הכתבה מדברת על איך להיות מאושרים בשמונה צעדים אך כשקוראים את הכתבה מבינים שזה לא העיקר, החשיבות האמיתית טמונה בהבנה הבסיסית של למה אנחנו לא מאושרים ושקטים בנפשנו מלכתחילה. ברגע שאנחנו מודעים למקור הדרך היא ברורה וגם היא מדברת על מודעות, הכרה והבנה, חיבור ומשם כמובן הצמיחה לרגעי חסד ושלווה וכמו שאופייני לבודהיזם, הדרך היא המטרה.

** הכותבת היא שרון פרדני, פסיכותרפיה לנשים שמתמודדות עם אכילה רגשית וקושי במערכות יחסים




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה