להיות אלכסנדר מקווין

סרט דוקומנטרי חדש ומהפנט, "מקווין", חושף את חייו, מאבקיו ועלייתו לצמרת של מעצב האופנה האגדי, אלכסנדר מקווין. למרות כל הכסף, ההצלחה וההשפעה שלו, הוא נותר נפש מיוסרת ואפלה עד למותו הטראגי

04/06/2018
יסמין לוי קבלו עדכונים מיסמין
  • RSS

מי היה מאמין שאלכסנדר (לי) מקווין יהפוך למעצב אופנה. במבט ראשון, הבחור השמנמן בעל המראה העכברי, היה נראה יותר כמו מוכר ספרים חנון מלונדון ובטח ובטח לא אחד האנשים המקוריים, הנועזים והמוכשרים ביותר שידע עולם האופנה מאז ומעולם. מקווין, בנם של נהג מונית ואם מורה, לא היה אמור על פניו לכבוש כל פסגה אפשרית אבל בסרט הדוקו המהפנט, "מקווין", של היוצרים איאן בונהוט ופיטר אטדגי, מבינים שמדובר בזן נדיר, עוף משונה, טיפוס חד פעמי. למרות כל ההצלחה, הכסף וההשפעה, נותר מקווין לא מסופק, מיוסר ובודד עד הסוף המר ב-2010, כשהתאבד בתלייה והשאיר מאחוריו שובל של אנשים יתומים מהשראה.

כבר בתחילת הקריירה של מקווין, היו סימנים שלא מדובר בעוד מעצב אופנה שאפתן אלא אמן רב תחומי ובעל חזון שהבין איך מרימים שואו ואיך יוצרים אפקט וואו פעם אחר פעם. מבחינתו, שמישהו יצא מתצוגה שלו נטול רגש היה מכת מוות וכישלון מהדהד. עיצוביו נועדו לעורר סלידה או אהדה כאשר אדישות היא הקללה הגדולה מכל. בגיל 16 עזב מקווין, בעל ידי זהב בכל מה שקשור לתפירה, את לימודיו בבית הספר והחל לעבוד כשוליה בבית האופנה Anderson & Sheppard. לאחר מכן עבד בבית האופנה לגברים Gieves & Hawkes ואצל מעצבי תלבושות תיאטרון Angels and Bermans. בכל אחד מהמקומות האלה הוא למד לעומק, הפנים והשתפר ביכולותיו.

אלכסנדר מקווין צילום יחצ

בכל מקום בו עבד מקווין הותיר מאחוריו רושם של עובד מקצועי, אחראי ומסודר שהיה צמא לידע. הוא ניסה להבין מה עומד מאחורי כל החלטה, כל חוט תפירה וכל כפתור. בגיל 20 מקווין עבד אצל מעצב האופנה קוג'י טאטסונו ובהמשך, בספונטניות מוחלטת, הוא נסע לעבוד אצל רומאו גיגלי באיטליה. הוא נחת שם ללא כסף או קשרים והוכיח כבר בצעד קריטי זה, כיצד אין דבר העומד בפני החזון.

הקריירה של מקווין המריאה וב-94 הוא חזר ללונדון ועבד בבית הספר היוקרתי לאופנה Central Saint Martins College of Art and Design, במקביל הוא סיים תואר שני ועיצוביו, אותם הציג בסיום לימודיו, נקנו על ידי אושיית האופנה איזבלה בלאו, שהפכה לאחת הנשים הקרובות אליו. השניים חלקו הומור נמוך משותף, בדיחות פרטיות וביחד עפו למחוזות אחרים ויצרו בועות פנטזיה בהן ניהלו חיים חסרי גבולות והגבלות. מקווין ובלאו היו נפשות אבודות שמצאו נחמה זה בזו, כששניהם חוו בילדותם מקרים של תקיפה מינית, מה שיצר בין השניים ברית סימביוטית.

אלכסנמדר מקווין איזבלה צילום יחצ

רק אדם שמוכן להקריב הכל יכול להרוויח הכל ומקווין מצא את עצמו אחרי תצוגות, אותן יזם לבד, אוכל עם חברו בורגר וצ'יפס ממגש שנפל לרצפה במקדונלדס. מקווין לא חשש מלהיכנס לחובות כדי לממש את שאיפותיו ודבר לא עצר אותו מלחלום בגדול. לא הייתה דרך אחרת עבורו. אנשים שפגש באמצע הדרך עבדו עבורו בחינם, כי לא היה לו עדיין כסף לשלם להם אך הם עשו זאת באהבה כי הבינו שעמד לפניהם אדם יוצא דופן. יחיד בדורו.

ב-96 הפך מקווין למעצב הראשי של בית האופנה ז'יבנשי, לאחר פרישת ג'ון גליאנו ועולם האופנה היה בהלם מהמינוי היוקרתי. בכל זאת, מקווין היה צעיר מאוד ולא בדיוק הטיפוס שאמור היה, לדעת רבים, לעמוד בראש בית האופנה הנחשב. מקווין, שזכה 4 פעמים בפרס המעצב הבריטי של השנה, לא היה צרפתי אנין בנשמתו והוא גם לא באמת האמין בקו האופנתי של בית האופנה הוותיק. בסרט יש קטע בו הוא מגיע לתצוגת אופנה של ז'יבנשי ומזלזל בכל הדפסי הפרחים המעודנים שהוצגו על הדוגמניות. הילד הרע של עולם האופנה, שהעדיף גולגולות על פני מלמלות, הבין שהג'וב החדש הוא  מקפצה, מקור פרנסה שיעזור לו להרים את העסק שלו. ליבו לא היה שם.

אלכסנדר מקווין צילום יחצ

מקווין הביא את עצמו לז'יבנשי מבלי לסרס את ראיית עולמו ובדיוק מסיבה זו התצוגה הראשונה שלו, כמנהל הקריאייטיב של בית האופנה, נחקקה ככישלון שעורר זעזוע עמוק, כשהוא שלח דוגמניות על המסלול עם תסרוקות מנופחות בצורת קרניים כאילו היו שליחי השטן. במקביל עבד מקווין על קו אופנה הנושא את שמו וכבר בתקופה זו ניכר היה שהוא נשאב לעולם כאוטי ועמוס, שרק בזכות גאוניותו צלח את התקופה מבלי לאבד את שפיותו לגמרי.

אלכסנדר מקווין צילום יחצ

מקווין עמל על יותר מ-14 קולקציות בשנה ובכל פעם שהיה מתעכב עם רעיונות הוא הפתיע ברגע האחרון כשהגיע עם הברקה. האנשים שעבדו איתו נמשכו לאופיו הילדותי וחסר המעצורים. למרות תהילתו המטאורית מקווין נותר עם רגליים על הקרקע ומציינים בסרט כיצד הוא התעקש בז'יבנשי לאכול עם העובדים, בניגוד למה שהיה נהוג עד אז. מבחינתו, הוא רצה שיראו בו בן אדם רגיל והיחס המלכותי שהרעיפה הסביבה עליו רק בלבל אותו. התקופה הפריזאית לא נחקקה כמוצלחת ברמה האישית מאחר והוא לא ממש התאים למקום המהודר והמאופק.

הסרט מתמקד ביחסיו הסבוכים עם בני זוג, שהבינו היכן עומדים איתו לפי האווירה ששיקפו הקולקציות שעיצב ובמעגל חבריו הקרובים בלטה איזבלה בלאו (''איזי''), אושיית סטייל ססגונית ומי שפתחה עבורו דלתות רבות בלונדון והייתה ליד ימינו, עד הרגע בו לא צירף אותה לצוות שלו בז'יבנשי. מהלך מפתיע זה יצר קרע בין השניים, שלא ממש התאחה גם כשוחזרו להיות בקשר. מקורביו סיפרו שהוא רצה לעמוד בזכות עצמו ולא להיראות כמי שזקוק למנטור נשי אך הבחירה להפקיר אותה מאחור הציגה את הצד חסר הרחמים שלו. כשאיזי חלתה והתאבדה, מקווין נצפה בלוויה שלה מוטרד ומחוק. ספק אם הצליח להשתחרר מרגשות האשמה ומהאובדן. לזכרה עיצב מקווין בסתיו 2009 תצוגה מדהימה ביופיה, אותה כינה "אטלנטיס של אפלטון" שהייתה כל כך נוגה ונוגעת ולמעשה, היוותה את הפרידה הרשמית ממנה.

אלכסנדר מקווין יחצ

בדצמבר 2000 יצר מקווין שותפות עם קבוצת האופנה גוצ'י, לאחר שמעצב האופנה טום פורד נכבש בקסמיו של מקווין ונפעם מהגאוניות שביטא בתצוגות שלו. הקבוצה רכשה 51% מחברתו ומקווין מונה כמנהל קריאטיבי. למרות שמקווין רק עלה והצליח, העבודה הקשה גבתה מחיר, הוא צרך סמים, פיתח פרנויות ומקורביו תיארו את המפגשים עימו בבקרים, כאשר לא ידעו מי יצעד פנימה מבעד לדלת, מלאך או שטן. מקווין השתנה לנגד עיניהם והפך לקריזיונר הנתון למצבי רוח. לא נותר זכר לבחור השמן, הוא הוריד במשקל ועל פניו הוא היה בטופ של הקריירה אך ההצלחה העצומה בודדה אותו, קשריו האישיים עם גברים התפרקו והוא בעיקר התמסר ליצירותיו. הסטודיו היה המפלט, חוף מבטחים. לעצב היה תרפיוטי עבור מקווין ורבים תיארו איך אהבו להתבונן בו עובד, כי הוא היה נראה כאילו עבר לעולם אחר, מרוכז כל כולו בעשייתו.

אלכסנדר מקווין צילום יחצ

קשה לדמיין עוד מעצב אופנה במעמד שלו שורד במצבי סטרס שכאלה, אולי רק מעצב-העל מארק ג'ייקובס (לואי ויטון), שפיתח קו משלו עמד בסטנדרטים המטורפים ובציפיות הלא נגמרות, עימן התמודד מקווין בזמנו. רק עם הבדל אחד ביניהם - מקווין לא היה באמת מעצב בגדים. הוא היה במאי תיאטרון חבוי שביטא את עולמו הפנימי דרך פריטי לבוש. תצוגותיו היו כמו יצירות מושקעות ומעוררות השראה בפני עצמן כשבכל פעם הוא התעלה על עצמו.

בתצוגת אביב 2006 יצר מקווין הולגרמה מרחפת בגודל אנושי של הדוגמנית קייט מוס, שהייתה אחת הפרסונות האהודות עליו. היא נראתה חלומית וענוגה כל כך. רגע מפעים נוסף נחקק כאשר באחת התצוגות הוא עצמו מחה דמעה, כשראה איך הדוגמנית שלום הארלו רוקדת עם שמלה לבנה במעגלים כששני רובוטים משפריצים עליה צבע. הסצנה הזו הייתה כל כך פואטית, מרגשת ובלתי צפוייה. במקום מסויים, גם מקווין הפך לרובוט אנושי, כזה שחייב ליצור עוד ועוד, לא לשעמם את הקהל. לא לעצור.

מקווין צילום יחצ

הסרט המרגש, הערוך ומבויים באופן מבריק, הצליח ללכוד את אישיותו המסתורית של אייקון האופנה ולחשוף דרך צילומים, עדויות חזקות וסרטונים נדירים את סוד הקסם המקוויני שרבים לא פיענחו עד הסוף. אם מקווין לא היה מתגלגל לתעשיית ההוט קוטור הוא כנראה היה הופך לרוצח סדרתי או אולי במאי תיאטרון קודר. מקווין, לאורך חייו, נמשך לסיפורי רצח ואונס וביטא את השקפת עולמו המתריסה בתצוגות האופנה שלו (ג'ק המרטש, אונס בהרים).

למרות חיוכו המבוייש וחזותו האנמית, התמסר מקווין לנסתר והאפל, המורבידי והקריפי, אלמנטים שבאו לידי ביטוי בעיצוביו יוצאי הדופן והגדולים מהחיים. לא כולם הבינו את מקווין, שטותניק נצחי כלפי חוץ, שסירב שיתייחסו אליו כמו מלך למרות שסגדו לו פעם אחר פעם. הוא נהג לומר שיש יותר בחיים מאופנה ועיצוב בגדים אבל הנחישות, המלנכוליות, המצוינות והצורך לספק את הסחורה שוב ושוב הם מה שהובילו אותו לבסוף למסלול טראגי של הרס עצמי.

אלכסנדר מקווין צילום by Anthony Harvey/Getty Images

ב-11 לפברואר, 2011, התאבד מקווין בביתו והשאיר מאחור את קרוביו המומים וכואבים. הוא בחר להיפרד מהעולם סמוך למותה של אמו האהובה. קשה לתאר מה התחולל במוחו הקודח של הגאון הסובל באותן שניות, כשהחליט לעזוב הכל מאחוריו, מבלי להשאיר הסבר. במובנים רבים, הייתה זאת הדרך היחידה להימלט מעצמו. מקווין פעם סיפר שבסוף היום, כל העובדים שלו יוצאים מבית האופנה וחוזרים לחייהם אבל הוא נשאר עם אלכסנדר מקווין. המחשבה לעזוב את המותג החזק שלו בעודו בחיים, היה גזר דין מוות לעובדיו הנאמנים, דבר שלא יכול היה לשאת. הדרך היחידה למצוא שלווה, בעיניו, הייתה פרישה מהחיים עצמם. המוות של איזי ושל אימו היו כנראה קטליזטור בלבד ולא הסיבה הממשית להתאבדות. מקווין ניהל יחסי אהבה-שנאה עם החיים ובעברו סיפר לא פעם איך רצה למות ושיוציאו את גופתו בשק, כפי שקרה בסוף. עבורו, המוות לא היה איום אלא הבטחה מנחמת, מקום בו ימצא שקט אבסולוטי, אותו לא חווה בחייו הסוערים. כמו שהמריא, כך מקווין פרש והוא לא יכול היה לעצב עבור עצמו סוף דרמטי יותר.

הטריילר:

החל מה-14/6 בבתי הקולנוע

 




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה