להיות אחות

השנה הבאה עלינו לטובה יכולה להיות משמעותית אם תחליטי שאת לוקחת אחריות ודואגת שיהיה טוב לא רק לך, אלא גם לאלה שאת לא מכירה

26/09/2011
שלחו לחבר
 תגובות 
» רויטל זילונקה קבלו עדכונים מrevitalzi
  • RSS

» הקץ לכינה נחמה

אחד מתרחישי האימה איתם מתמודדים הורים לילדים בעיקר בקיץ הוא קפיצה לביקור של כינים, שפוקדות ראשם של עשרות אלפי ילדים והורים בישראל. הנה 3 טיפים שיעזרו לכם להיפטר מהן אחת ולתמיד

שני רז, 21/03/2017
צילום: יעל ברזילי
>> צילום: יעל ברזילי

את קוראת ספר על אישה שמתגוררת 2,000 קילומטרים ממך, והבטן שלך מתהפכת. את בוכה יומיים כשאת מבינה אילו חיים קשים נשים אחרות חוות. כמה ימים אחר כך את קוראת עיתון מקומי ומגלה שיש סיפור דומה שמתרחש 40 קילומטרים ממך, מהבית שלך. את מחליטה אחת מהשתיים: להתעלם או לעשות משהו בעניין.

אז איפה מתחילים?

להיות אישה עם מודעות חברתית-פוליטית זה קודם כל להבין מה זה להיות אישה. "הסטריאוטיפים הרגשיים, המיניים והפסיכולוגיים של נשים מתחילים כשהרופא אומר 'זאת ילדה'", אמרה פעם אישה חכמה בשם שירלי צ'ישולם. צ'ישולם הייתה האישה השחורה הראשונה בארה"ב שנבחרה לקונגרס האמריקאי, ב-1968. בנוסף, צ'ישולם היית מורה ואקטיביסטית שהותירה מאחוריה רקורד עשיר של עשייה חברתית. כנשים, לא פעם קיים קושי להפריד בין זהויות שונות שאנחנו סוחבות על כתפינו. העולם בנוי בצורה כזאת שגברים לבנים, סטרייטים, בריאים ובעלי אמצעים יצליחו. כל מי שלא שייך להגמוניה, יצטרך לעבוד קשה יותר כדי לגמור את החודש. הזהויות האישיות, במקרה כזה, מתערבבת בזהויות הפוליטיות.כאישה, את גם, לפעמים, סטודנטית, או אם, שכירה, או פרילנסרית, עצמאית או בעלת מוגבלויות. אולי את אחות, בת, נכדה, חברה. וכל הזהויות האלה יחד מתנקזות לתוך מארג יפהפה שהופך אותך למי שאת; ואולי גם גורם לך לתהות מה זה אומר להיות אישה במאה ה-21.

אם נמשיך להתעלם בסוף יתעלמו מאיתנו

להיות אישה עם מודעות עצמית זה עסק לא פשוט. ברגע שיודעים משהו, אי אפשר לא לדעת אותו יותר. אפשר להתעלם, להדחיק, להתכחש. אבל גם הפעולות האלה הן פועל יוצא של ידיעה. אם את מחליטה לקחת אחריות חברתית, כדאי שתזכרי את זה. כי כשאנחנו קוראות ספר או מאמר בעיתון; כשאנחנו שומעות סיפור של אישה אחרת, אנחנו יודעות. חלקנו בוחרות להתעלם, אבל אם נמשיך להתעלם, אנחנו דנות את עצמנו להיות הבאות בתור. מתישהו בעתיד יתעלמו מאיתנו.

איך תוכלי ליצור זהות חדשה ואותנטית של אחות גם עבור מי שאינך מכירה? מודעות מתחילה בלמידה. אפשר להתחיל בקריאת ספרים שנשים שחיות מסביב לעולם, במדינות שאנחנו שומעות עליהן רק בחדשות. מתוך הקריאה את כבר תראי שרב המשותף בינך לבין פקיסטנית שנידונה למוות בסקילה; או מקסיקנית-אמריקאית שחיה באל-פאסו, טקסס; או מהגרת הודית שלומדת לדוקטורט בבוסטון, מסצ'וסטס, ומחויבת להתחתן עם גבר שהוריה יכירו לה כשתחזור הביתה עם התואר. הן – כולנו – מגיבות לנורמות חברתיות שנכפות עלינו בהיותינו נשים. חלקנו נגיב; חלקנו נוביל שינוי חברתי.

ידיעה תוביל לצעד הבא: שיח. נתחיל לדבר על מה שקראנו. נכיר נשים נוספות – באינטרנט, בעצרות מחאה, בחוגים, בלימודים אקדמיים. וגם אז נוכל לבחור אם לכונן שיח חדש או להשתיקו. הדבר הכי חשוב הוא למצוא את בנות הברית שלך, ולדבר על מה שקראת ולמדת. על הספרים שהעשירו את חייך, המאמרים שמצאת באינטרנט ובעטו לך בבטן. בדרך, חשוב לדעת, יהיו אנשים שלא יאהבו את המסע שאת חווה. יהיו כאלה שירפו את ידייך ויגידו לך שאת רגישה מדי, וש"אין מה לעשות" ו"ככה זה". אל תתני לאותם נשים וגברים לכבות לך את הלהט. במקום ללכת מכות, תרקדי. תקבלי את העובדה שיש אנשים שכל כך לכודים בחיים שלהם, שהם יעדיפו להישאר במלכודת הזאת, כי הפחד מעוור אותם. שיש נשים שלכודות בחיים מסוימים שאם ניקח להן אותם בבום אחד, עולמן יתפרק לחלקים והן עלולות להיוותר לבד. תזכרי שיש לך אחריות כבדה. אלה חיים של אנשים. לא כולם בשלים לעשות שינויים מרחיקי לכת בחיים שלהם כי את השתנית ורואה דברים אחרת. בדיוק כמו שלפני עשר שנים חשבת שהתשובה מונחת בפמיניזם הליברלי ולקח לך כמה שנים טובות למקם את עצמך בפמיניזם הרדיקלי בעקבות ספרים שקראת, נשים שפגשת, קורסים שלמדת. תזכרי שזה תהליך, ושלא כולנו מוכנות עדיין לעבור אותו. וזה בסדר גמור. את יכולה להיות אחות גם לאלה שאינן מסכימות איתך.

לט'ס טוק תכל'ס

הצעד הבא יכול להתרחש במעגל הפוליטי שקרוב לבית שלך. את יכולה להתנדב בארגון לשינוי חברתי. לא חסרים כאלה בסביבה הקרובה – ארגוני נשים, מהגרי עבודה, קבוצות דיאלוג ודו-קיום, פליטים, עניים; לא חסר. אפשר גם לבדוק מה קורה במועצה המקומית או בעירייה; אולי אפילו במפלגה. תתפקדי. תשני מבפנים. תכנסי לאתרים של מפלגות ותקראי מה המפלגות חושבות עלייך כאישה, כמזרחית, כבעלת מוגבלויות, כענייה, כסטודנטית, כאימא, כעובדת.

במקביל, תרגלי שפה חדשה, שיח אחר. לא שכבות חלשות, כי אם מוחלשות. לא עובדים זרים, כי אם מהגרי עבודה. לא צרכנים כי אם בני אדם ובנות חווה.

לכי ללמוד. הרחיבי את העולם שלך. אפילו קורס או שניים באוניברסיטה או במכללה. הכירי אנשים חדשים שחושבים אחרת ממך, תקבלי פרספקטיבות חדשות, תאספי חוויות חדשות שיחדדו את מה שעובר עלייך ויעניקו לך ארגז כלים חדש להתמודד עם המציאות.

ובמקביל לכל זה, תרגלי חשיבה ביקורתית; למדי לקרוא את המציאות בצורה ביקורתית. עשי את החיבורים המתבקשים בין מנגנוני דיכוי שונים. שבי עם עצמך ותמלאי טבלה שלמה של איפה מפלים ומדכאים אותך, ותראי איך הדיכוי שלך קשור לדיכוי של מהגרות עבודה, או של פלסטינאיות-ישראליות, או של קהילת הלהט"ב. כשתחברי את הנקודות המשותפות בינך לאחרים ואחרות, תוכלי למצוא כל כך הרבה בעלי ובעלות ברית למאבקים החברתיים שלך. מודעות חברתית זה חשוב, אבל השאלה היא מה את הולכת לעשות עם המודעות הזאת, לאן תיקחי אותה. לעשייה מבורכת שתשנה את המציאות הרקובה שבה אנחנו חיות, או לשכפול אלים של אותם מנגנונים שיפגעו בסופו של דבר בך.

עצה אחרונה: תכתבי כמה שיותר. תנהלי יומן ותתעדי מה שקורה איתך, לך, לסביבה הקרובה שלך. הכתיבה משחררת ומאירה באור חדש את הדברים שאת חווה. אחרי כמה חודשים של מודעות חדשה ועשייה תחזרי לטקסטים שכתבת בתחילת דרכך ותוכלי לראות איזה מרחק מדהים עברת. איפה היית קודם ואיפה את עכשיו. היומן הזה ילווה אותך לכל מקום; מין תזכורת למסע האישי-פוליטי שלך.

רויטל זילונקה היא סטודנטית לתואר שני בחינוך דו לשוני בארה"ב, ומלמדת סטודנטיות לתואר ראשון על גזענות, מגדר, מעמד חברתי, מיניות ואנשים עם מוגבלויות.

לעמוד הראשי של פרויקט החג

צילום עליון: יעל ברזילי
צילום תחתון, הפגנת נשים: GettyImages



תגיות:

כתבות נוספות שיעניינו אותך

בחזרה למעלה