לגנוב מאהב מהספרייה

עד העונג הבא: בעקבות יציאת "50 גוונים של אפור", הספרים הארוטיים שהלהיטו את דמיונן של כותבות סלונה: יעל כרמי על פטריק קים והמאהב של יהושוע

09/09/2012
יעלי כרמי קבלו עדכונים מיעל
  • RSS
» ThinkStock

כפות ידיו היו תמיד מסוקסות. פטמותיה תמיד בלטו מבעד לחולצה. אברו תמיד היה זקור. הוא תמיד חפן את שדיה וליקק את גבעתה עד שהנידה את ראשה מצד לצד בעונג ואנקה צרודה נפלטה מגרונה.

כן, חברים, פטריק קים האחד והיחיד. הקוריאני המסוקס. איש הקראטה והנשים.

הספרים היו קטנים בכריכה רכה, מה שכונה-ספרות זולה- ועליהם תמיד הופיע פטריק בגובהו הרם, מחזיק אקדח ביד אחת חזקה, ובזרוע נטויה חובק תמיד איזו בלונדה, ברונטית, לא משנה, ששיערה גולש על שדיה החשופים, וגם היא, איך לא, מחזיקה אקדח שמסתיר את קצה פטמתה. הזקורה.

אוהו, אוהו, מה שעשו לי הספרים האלה. התיאורים האלה. פטריק היה לוחם עשוי ללא חת, וכל עולם הדימויים, שהיום אני יודעת עד כמה הוא קלוקל , נשאב מתורת הלחימה. הוא כבש את הנשים, הגיף אותם, גהר מעליהן, ביצר, ביסס, תקע עמוד וחדר פנימה.

חדר הנערה שלי, בבית הישן של הוריי, היה קטן. על הרצפה היה שטיח לבן שאבא שלי הביא לי פעם מדליית אל כרמל. היו בו שולחן כתיבה, טייפ קסטות ישן, מדפי ספרים ומיטה צרה אחת.

ובלילה, כשכולם ישנו, היינו אני, פטריק ומנורת הלילה ערים. ערים מאד. הוא בידו שם, ואני בידי כאן, מגששים, לומדים, חוקרים, מופתעים, מתפלאים, מתענגים וגומרים. אני ופטריק.

את הספר "המאהב" של א.ב. יהושוע, סחבתי מספריית הגדולים, מחביאה מתחת לחולצה.

זה לא בשבילך, נזפה בי בקול ספרני וצדקני הספרנית דורה, קחי את אנה פרנק. איזה אנה פרנק. את המאהב אני רוצה. את הספר שרק שמו גרם לי לפנטזיות שלא ידעתי את שמן בכלל.

וכמו שחשבתי, וטוב שסחבתי את הספר (החזרתי, החזרתי אחר כך, לא לדאוג), היו בו שורות שגרמו לפרפרים לרחף בחדר ובגוף.

בתוך הספר הייתה דאפי. בת גילי. מתבגרת, מתמרדת, חווה אהבה ותשוקה ראשונה.

כשדאפי ירדה לים עם חברתה אסנת, לבושות בבגדי ים בלבד, בלי מגבת, בלי חולצה, יחפות פראיות,סופגות לתוכן יום אחר יום החול והים, נצבעות בצבעי שמש, מתפשטות ערומות ושוב נכנסות למים, במילים כתובות, ברורות לא מסתירות, רוצות לשזף הכל את הפטמות, את הערווה, הייתי שם איתן. סופגת, נצבעת, מתפשטת, פראית במים.

כשדאפי שומעת את הוריה של חברתה בחדר הסמוך, בזמן שהן עושות שיעורים אחרי הצהריים, שוכבים, ומילים כמו אהובי, דרלינג עוברים יחד עם אנחות בין הקירות – נשמתי עמוק, ובלילה, הלכתי לעמוד ליד הדלת של חדר הוריי.

כשדאפי ונעים הערבי מתנפלים סוף סוף אחד על השני, בנשיקה עמוקה בפה, כמו בסרטים, טעם אננס ושוקולד בשפתיו, כשהיא עירומה וקורעת את חולצתו, רק ייחלתי שיהיה כאן עכשיו ומייד מישהו שאפשר יהיה לקרוע את חולצתו וגם לפיו יהיה טעם שוקולד, אבל אם אני זוכרת נכון, לא היה שם מישהו כזה עוד הרבה זמן, ובמקום חולצה, לשון, שדיים קטנים ,תנועה חלקה כזו בפנים, כואב לא כואב, אני מניחה שחיסלתי חפיסה שלמה של שוקולד והלכתי להתקלח. במים קרים.

היו כאלה מאז, שאהבו, שאהבתי, שגרמו לי לעונג ואת גופי השביעו נחת, שגרמתי להם להיאנח ולבקש עוד, בלילה, בבוקר, בשוכבי ובקומי, עם שוקולד ובלי, עם קוביות קרח מטפטפות על גוף לוהט, מגשימים פנטזיות לרוב.

המצאה נהדרת, אנחנו צוחקים אחד לשני בצחוק משוחרר אחרי שהכל נרגע, כשאנחנו רוויים, סופגים זה את זה, נוגעים בקצות האצבעות, מחפשים אוויר, בחזות מתנשמים, בכפות רגליים משולבות, עד העונג הבא.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה