לגדול בבית חצי דתי ולחיות כלסבית מחוץ לארון

''למדתי מההורים שלי שהאהבה היא מעל לכל, גם כשהאהבה מורכבת. לאבא שלי, הדתי, סיפרתי ראשון שאני לסבית ולא היה לי ספק שהוא יקבל ויאהב אותי כמו שאני''. נויה שגיב מוציאה ספר ראשון ומעניקה הצצה לתוך חייה

12/02/2018
נויה שגיב קבלו עדכונים מנויה
  • בדואר
  • RSS

כשאני מספרת על עצמי בכותרות, נהיית לי סחרחורת וכאב ראש: חילונית שגדלה בבית חצי דתי בתל אביב, בוגרת בית ספר לאמנויות ותלמה ילין וקצינה בקבע. לסבית, אמא, מורה ומרצה למקרא. מדריכת טיולי ג'יפים ומובילת להקת רוק. ועכשיו גם ספר ילדים. "רב שטחיות" אני קוראת לזה, תוך כדי איסוף הצעצועים, הכנת מסלול למסע לאפריקה, לכתיבת עבודה לאוניברסיטה. אה כן, גם כותבת דוקטורט - על שירה עברית ומקרא.

למתבונן מהצד, זה אולי לא רק הרבה, אלא גם מנוגד. איך אפשר להתעניין בתנ"ך ולקיים אורח חיים חילוני לגמרי. איך אפשר לגדול בבית חצי דתי ולחיות כלסבית מחוץ לארון.

בבית ספגנו לא רק דיכטומיות של "דת" ו"חילוניות". רכשנו בבית את שפת האמנות. אי אפשר אחרת כשאבא מפסל להנאתו, ואמא בכל הזדמנות הולכת לתערוכה.  אחי הגדול חובש הכיפה ואחותי הקטנה דתיה ואני- כולנו לומדים בבית הספר לאמנויות בתל אביב, לשם ההורים שלנו החליטו לרשום אותנו. רכשנו בבית את אהבת העברית ואת אהבת הספר. זה לא בדיבור, אלא במעשים. קירות הבית מרוצפי ספרים. ספרי יהדות, היסטוריה, ארכאולוגיה, פילוסופיה, שירה וספרות יפה. ללכת לבית אריאלה היה הבילוי. עד היום, הם נותנים לכל אחד מאיתנו דמי כיס בפתיחת שבוע הספר, כי ספרים זה דבר חשוב. זה ערך. השיח דתי-חלוני לא היה השיח הבלעדי והיחידי בבית, אלא אחת מני שפות רבות שרכשנו.

נויה שגיב צילום: עומר שגיב

למען האמת, לא הרגשתי בילדות משהו שונה ומיוחד סביב בבית ה"חצי חצי" שלי. לא ידעתי שיש בית מסוג אחר. רבנו כמו שאחים רבים, מרדנו כמו שילדים מורדים. לפעמים הנושא היה קשור לאורח החיים: כן טלויזיה, לא טלוויזיה, הכלים לכיור השני. אבל הדברים לא שויכו לעקרונות הגדולים של אמונות ותפישות עולם, אלא לפרקטיקות.

כאשר שמים את הפרקטיקות במרכז, אני מבינה בדיעבד שהערך המרכזי היה "שלום בית" או בשמו המוכר יותר "התחשבות". מצאנו פתרונות להכל. אני זוכרת שאחי, כשעוד למד בחברת חילוניים, ועוד לא מצא את הניסוח המבוגר שלו לתפישת העולם, רצה ללכת למסיבות בערב שבת. ואבא שלי, כדי שאחי יהיה חלק מהחבר'ה, היה הולך איתו לפעמים גם שעה ויותר עד למקום של מפגש החברים.  ואמא שלי, נענתה לכל דרישות הכשרות מבלי להאמין לרגע באלוהים. כי כשאתה אוהב מישהו זה לא משנה אם הוא אלרגי לבוטנים או שחשובה לו הכשרות. אני משערת שההתנהגות של אמא שלי ושל אבא שלי ביטאה את ההבנה העמוקה, שאחת ההשלכות של הבחירה לחיות עם מי שאוהבים, גם אם שונה ממך, היא הסיכוי שהילדים שלך לא יצאו כמוך. ויותר מזה, שזה אולי לא דבר רע ושיש יתרונות ורווחים מהשונות.

נויה שגיב צילום: אלבום פרטי

ואני? למדתי מההורים שלי שהאהבה היא מעל לכל, גם כשהאהבה מורכבת. לאבא שלי, הדתי, סיפרתי ראשון שאני לסבית. ולא היה לי ספק שהוא יקבל ויאהב אותי כמו שאני.

הלכתי ללמוד ספרות והיסטוריה בתואר הראשון, וידעתי שאהיה מורה. לא הבנתי ולא ידעתי עד כמה לימודי התנ"ך ותרבות ישראל יהיו חלק מהותי ממי שאני היום. מה בדיוק קרה? במכון להכשרת מורים בירושלים, היה לי חור במערכת, והמזכירה הציע שבמקום לשבת בדשא אכנס גם לקורס הפדגוגי להוראת תנ"ך. ומפה לשם – זה הפך להיות תחום העיסוק המרכזי שלי. לא רק בהיבט המקצועי, אלא ממקום אישי עמוק- של תחושת אחריות על אוצר ששייך לכולנו. אוצר שבטעות, ברגע מצמוץ בהיסטוריה, יש מי שזנח והפקיר אותו, ומאידך יש מי שלוקח עליו בעלות. הדרך היחידה להרגיש בו בבית, היא להיות בו. לקרוא, ללמוד, ללמד, ליצור. להיות חלק מקהילה יהודית-ישראלית שמייצרת תנועה של לימוד ומפגש עם התכנים. אני חושבת שאנחנו כבר מזמן לא במקום של התנגדות, אלא במקום של יצירה.

עטיפת ספר בוקר טוב עולם צילום יחצ

ולתוך היצירה הזאת, נולד הספר "בוקר טוב עולם". כאשר נולד עומר, בני הבכור, לפני ארבע שנים וחצי, אני זוכרת איך ישבתי על המיטה בחדר השינה שלי, החזקתי אותו בחיקי, את היצור הזעיר (4 קילו נולד, לא כזה זעיר), והרגשתי איך אני מתרחבת. ההכרה שאני צריכה לתווך לו ולספר לו על העולם. מאיפה מתחילים? איך מתארים "עולם"? והתחלתי לספר לו על מקומות שהייתי בהם, לדקלם בחדר השינה הדרכות ממסעות "מאגמה" בעולם כדי להרדים אותו. פילים באפריקה, ייצור היין בפורטוגל, הזוהר הצפוני. כי על מה נדבר? אבל כשהתחלתי לנסות לפרק את העולם לידע ולתכנית לימודים לפעוט, הבנתי שזו משימה עצומה כגודלו של יקום.

עומר נולד בבוקרו של יום ראשון, והרגשתי שהסדר נובע מעצם היותו. יום ראשון, יום שני, יום שלישי וכך עוד. הרי מישהו לפני כבר ניסה לארגן את תכנית העבודה של היקום. מים- אתם לפה, שמיים, אתם לשם, עכשיו בואו נתלה את המאורות במקום הנכון, ונשבץ את בעלי החיים. וזה עזר לי לעשות לו סדר, וגם לעצמי, כאמא טריה, שהנה אני מסבירה לבני את העולם. ובאמצעות המילים, יחד איתו, בוראת עולם חדש. שהיה שם קודם, לפניו, אבל יחד איתו התגלה לי דרך עיניו. בוקר טוב עולם.

הנה כמה סרטונים בכיכובה של נויה:

** הכותבת, נויה שגיב, הוציאה בימים אלה את הספר המקסים "בוקר טוב עולם" (הוצאת כנרת) המספר את סיפור הבריאה הגדול של בראשות יד ביוד עם סיפורו של עומר הקטן שעושה את צעדיו הראשונים בעולם. אל ששת ימי בריאה של עומר מתלוים אמא שלו ואחיו הגדול, שמלמדים אותו על חושך ואור, על שמים וארץ ומגלים מחדש מבעד לעיניו כמה יפה הוא העולם. 




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה