לא קוראים לזה חיזור

פרשת עמנואל רוזן חושפת את הבעייתיות במושגים שלנו: למה אנחנו בכלל משתמשים במילה "חיזור" כדי לתאר מצב מתמיד של הצקה, איום וכפייה על ידי גברים, עד שהאישה תתמסר להם כמו בקומדיות הרומנטיות?

28/04/2013
אילה בלופולסקי קבלו עדכונים מאילה
  • RSS
» תמונת אילוסטרציה

אם יש מילה שצריכה להיעלם מהלקסיקון המודרני בהקדם האפשרי, זוהי "חיזור". אותו מושג אפוף ענן ורדרד של רומנטיקה, המרמז על כך שתפקידו של הגבר הוא להילחם, למחוק אי הסכמה ולכבוש, עד אשר האישה תאבד כל יכולת להתנגד לו. המרמז כי קיימת שורת פעולות מסוכמות מראש שביכולתו של הגבר לבצע על מנת להשיג מן האישה את מבוקשו, כמו הייתה צעצוע הניתן להפעלה בלחיצה על סדרת כפתורים. אותו מושג בו משתמשים מטרידנים ופושעי מין למיניהם על מנת להצדיק את הכפייה שהם מפעילים, והמשמש אותם ואת מגיניהם בכל פעם בה אישה מלינה על דריסה גסה של גבולותיה האישיים. אותו מושג שנשלף בימים האחרונים כצידוק והגנה למעשים המתוארים בלא פחות מ-40 עדויות נגד עמנואל רוזן.

המושג "חיזור" הגיע אלינו תחילה מעולם החי ואז מעולם האבירים של ימי הביניים – שני עולמות שהמשותף להם הוא הקרבות עקובי הדם בין זכרים עטורי נוצות צבעוניות עבור הזכות להתרבות עם הנקבה שעליה הם החליטו מראש, תוך מתן משקל זעום עד אפסי לדעתה של הנקבה בנושא. עשרות שנים של סרטים מהז'אנר ההוליוודי המכונה "קומדיה רומנטית", הפותחים בתיעוב מוחלט של האישה כלפי הגיבור הראשי, במהלכם הוא מתעלל בה בשלל דרכים (שחלקן הגדול אינו חוקי בעולם האמיתי) ובסופם היא מתאהבת בו למרות – ולעיתים, בגלל! – שהוא הרס את חייה (למשל, גרם לאבדן פרנסתה), שכנעו אותנו כי צורת ההתנהלות הזו מתאימה וראויה ליחסים בין גברים לבין נשים במאה ה-21. ובכן, היא לא.

רומנטיקה, בניגוד למה שהוליווד לימדה אותנו לחשוב, היא הדדית. היא נובעת מעניין של שני הצדדים האחד בשני. משיכה הדדית, רצון של שני הצדדים לבלות זמן יחדיו ותקשורת פתוחה הם מרכיבים חיוניים בה – כמו, בעצם, בכל מערכת יחסים. מבול של מסרונים זימתיים בשעות בלתי סבירות, הגעה לביתה הפרטי של אישה ללא הזמנה או הודעה מוקדמת, ניצול של מעמד מקצועי ויחסי מרות על מנת לנטרל את יכולת הסירוב שלה – כל אלה הן פעולות אלימות, שמבצען נושא באחריות פלילית. אבל בחברה שלנו למדו לקרוא לזה "רומנטיקה", כי הוליווד ולהקת "התרנגולים" לימדו אותנו שאין לייחס כל חשיבות לסירוב מפורש של אישה. כי כשהיא אומרת "לא" היא לא באמת מתכוונת לזה. ואם כן, תמיד יש דרכים לכופף ולשבור אותה עד שתיאלץ תגיד "כן". רק שאלו את סטס סגין, הוא והמרכז המתועב שלו ל"אמנות הפיתוי" עשו מזה הון. ואם אפשר להתעלם מ"לא" מפורש, הרי וודאי שניתן לקבל פטור מכל הבנה בסיסית של תקשורת מנומסת מרומזת. מי שמלין שנשים מתנהגות כמו "כלבות" אל יתפלא – ההתנהגות הזו מגיעה מניסיון ארוך שנים המוכיח שכל אמירה שאיננה האמת הבוטה וכל האמת הבוטה לגבי הסיבות שבגינן אנו לא מעוניינות בכם כמוה כ"כן".

מה הפלא, אם כן, שרוזן בחר לעצמו למטרה בחורות צעירות, שזה עתה נכנסו לעולם התקשורת. בחורות שטרם למדו איך פועלים יחסי גברים-נשים בעולם האמיתי. בחורות שעדיין מתקשות, בשל גילן הצעיר וחוסר ניסיונן, לזהות בבירור דפוסי התנהגות של מטרידנים. בחורות שאינן יכולות להסתכן באבדן הקריירה שלהן, עוד בטרם התחילה, על ידי סכסוך עם העיתונאים הבכירים והמקושרים ביותר בתעשייה. בחורות שהרבה יותר קל לתמרן ולהשתיק.

.
לצערו של רוזן, עיתונאי חוקר בסדר הגודל שלו, שחלק בלתי נפרד ממטה לחמו הוא קריאת ניואנסים בהתנהגות של מרואיינים, שבני אדם הם מקצועו, אינו יכול לטעון כי אינו הבין מתי נשים אינן מעוניינות בו. מתי הן מנסות להיות מנומסות מחשש לפגיעה בקריירה שלהן. מתי הן עושות כמיטב יכלתן על מנת להתחמק ממנו. הוא אינו יכול לטעון כי לא ידע שזה לא בסדר לאתר כתובת של מרואיינת שהגיע לתחנה ולהופיע על סף דלתה כמו יש מאין. ו-וודאי שאינו יכול לטעון כי  לא הבין כש-א' אמרה מפורשות שאינה מעוניינת במין איתו. אף אדם, גבר או אישה, שמכיר את העשייה העיתונאית של רוזן לא יאמין שהוא עיוור, חירש, דל-אינטלקט או מתקשה בקריאת התנהגות. הוא פשוט בחר להתעלם במופגן מרצונן של נשים. במובן הזה, אפשר לומר שהוא דוגמא מושלמת לאופן שבו מסתיימות "קומדיות רומנטיות" בחיים האמיתיים.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה