לא מתחרטת- אדית פיאף

יום הולדת לזמרת הזערורית עם הקול הענק, שהייתה אמורה לחגוג היום 95 שנים של חיים בורוד

19/12/2010
 תגובות 
תרבות קבלו עדכונים מתרבות
  • בדואר
  • RSS
» אדית פיאף בתקופת הפריצה לתודעה. צילום: Getty Images

לו אדית פיאף, ‘הזמיר’ הזעיר מצרפת, הייתה בחיים היום- היינו חוגגים לה את יום הולדתה ה-95 (עם קרואסון ונר, כמובן). לצערנו, היא עזבה אותנו ב-1963 (בגיל 47)  והשאירה אחריה חלל גדול (למרות היותה פטיט נצחית). חייה של פיאף סימנו אותה בבירור כאחת הדמויות הטראגיות של המוזיקה במאה ה-20:

פיאף נולדה בפריז, למשפחה ענייה של אמני רחוב. אמה, אנטה ג’ובאנה מאלירד, ילדה את פיאף כשהייתה בת 17, ברחוב בלוויל שבפריז. כאשר פקדו אותה צירי הלידה לא הספיקה האם להגיע לבית החולים וילדה את פיאף בחדר המדרגות של בית הדירות שבו התגוררה המשפחה. האם התפרנסה משירה, תחילה בבית קפה מקומי ואחר כך בקרנות רחוב, אך ראתה בפיאף נטל ומסרה אותה לאמה שתטפל בה.

כשחזר אביה, שלחם אז בחזית במלחמת העולם הראשונה, מצא את פיאף חולה ומוזנחת אצל חמותו, והוא מסר אותה לאמו, שניהלה בית בושת בנורמנדי והותיר אותה שם עד שהשתחרר מהשירות הצבאי. אחרי מלחמת העולם הראשונה עברו פיאף ואביה לגור בפריז, והתפרנסו בדוחק מהופעות רחוב של אביה, שהיה לוליין קרקס. אביה של פיאף עודד אותה לשיר, בין השאר כדי לעודד את הקהל ברחוב להגדיל את תרומתו למופעי הרחוב שלו. בגיל 16 התאהבה אדית בנער שליח בשם לואי דופון ובשנת 1933, כשהייתה בת 17, ילדה לו בת בשם מרסל, שמתה בגיל שנתיים מדלקת קרום המוח.

מהרחוב למועדון המולן רוז’

ב-1935 שמע לואי לפלה (Louis Leplee), הבעלים של קברט לה גרני שבשדרות שאנז אליזה, את פיאף הצעירה שרה ברחוב. לפלה העניק לפיאף את עבודתה הראשונה כזמרת במועדון לילה ואף הצמיד לה את הכינוי “לה מום פיאף” (la Môme Piaf, ילדת הדרור, בעגה הפריזאית). הכינוי דבק בפיאף מאז. פיאף המשיכה להופיע בזמן מלחמת העולם השנייה והכיבוש הנאצי של צרפת, כשהיא שרה שירים שהיו בהם רמזים לעידוד ההתנגדות לכיבוש. פיאף אף הופיעה בפני שבויי מלחמה צרפתים, סייעה לאחדים מהם להימלט וכמו כן סייעה לאמנים יהודים שנרדפו על ידי הנאצים והמשטרה הצרפתית. בשנת 1944 פגשה בהופעה במולן רוז’ את איב מונטאן הצעיר, שהפך למאהבה, וממעמדה המבוסס סייעה בטיפוח הקריירה שלו. שנה מאוחר יותר, ב-1946, כתבה את המילים לשיר שהפך מזוהה עמה יותר מכל, “החיים בוורוד” (La vie en Rose).

הזמרת והמתאגרף

פיאף, שהתקשתה ביצירת קשרים יציבים וממושכים, ניהלה חיי אהבה סוערים, עתירי מאהבים וקשרים מזדמנים. הגברים שהיו עמה הרבו בשבחי נדיבותה ויכולתה לשמוח ולצחוק, בניגוד לחזות הטראגית שלה על הבמה. חיי האהבה של פיאף שימשו לעתים תכופות בעיתוני התקופה. קשר נודע אחד של פיאף היה עם המלחין היהודי מישל עמר, שכתב לה את השיר “האקורדיוניסט”. רומן נודע אחר היה עם מרסל סרדן, מתאגרף צרפתי (ממוצא אלג’ירי), שפגש את פיאף בניו יורק, כאשר זכה בתואר אלוף העולם במשקל בינוני. הקשר ביניהם התפתח למרות היותו של סרדן נשוי ובעל משפחה, אך בא אל קיצו באופן טראגי כאשר נהרג סרדן בהתרסקות מטוסו באוקטובר 1949. פיאף, שדחקה בסרדן לטוס אליה לפריז, במקום להפליג באוניה, התייסרה ברגשות אשם. פיאף, שראתה בסרדן את אהבת חייה, כתבה על אהבתם את מילות שירה הנודע “המנון לאהבה”.

בשנת 1951 פגשה פיאף את שרל אזנבור, אמן צעיר נוסף, וזה הפך ליד ימינה ולמאהבה. אחריו פגשה בזמר הצעיר ז’ורז’ מוסטקי, שהפך אף הוא למאהבה. שניהם יצאו נשכרים מהקשר עמה ומוסטקי אף גמל לה, כאשר כתב עבורה את השיר “מילורד“, שהפך אחד משיריה הנודעים.

השיר של חיי

לקראת סוף שנות החמישים החמיר מצבה הבריאותי של פיאף, שהייתה חולנית מילדותה ובשנת 1959 התמוטטה על הבמה במהלך סיבוב הופעות בניו יורק. למרות בריאותה הדועכת שבה פיאף להופיע, בשנת 1961, באולימפיה שבפריז.

בהופעות אלו שרה לראשונה את השיר “אינני מתחרטת על דבר” (מלים, מישל ווקאר, לחן, שארל דומון). פיאף אמרה על השיר: “זה השיר שלו חיכיתי כל חיי”, “השיר הזה הוא אני”.

בשנת 1962, נישאה פיאף בת ה-47, חולה ותשושה, לתאו סרפו בן ה-26. פיאף נפטרה בביתה שבדרום צרפת ב-10 או ב-11 באוקטובר 1963. פיאף הייתה בת 48 וסבלה מסרטן הכבד. תאריך מותה המדויק אינו ידוע, שכן ההודעה על מותה עוכבה כדי שניתן יהיה להעביר את גופתה לפריז ולקבור אותה שם. היא נקברה בבית הקברות פר לשז. הכנסייה הקתולית החרימה את הלוויה בגלל אורח חייה הלא מוסרי. למרות זאת ליוו אותה בדרכה האחרונה יותר ממאה אלף איש.

צילומים: Getty Images



מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

מה רע בילד אחד בלבד?

אמהות, החלטתן כבר כמה ילדים אתן רוצות שיהיו במשפחה, או שאתן זורמות? אור אלתרמן ברנע, מייסדת מאמאזון, מובילה תכנית רשת חדשה, צפו בפרק הראשון של “אמא תמיד צודקת”

מה קורה לנשים בגיל המעבר?

תסמינים שמגיעים מוקדם מדי, מצבי רוח משתנים והתלבטות לגבי הטיפול המתאים ביותר. גיל המעבר לא פוסח על אף אישה – כדאי להבין מה קורה ולטפל בהתאם

10 מיתוסים על ניקיון וטיפוח העור

פילינג שורט את הפנים? אסור לשים קרמים על עור שמן? מיתוסים שגויים על עור הפנים, שהגיע הזמן לשבור ולנפץ בדרך לעור פנים זוהר ומתוח

מדור שיווקי

כתבות נוספות שיעניינו אותך

  • מירי שרגאי 19/12/2010

    איזה יופי של פוסט. כל כך מושקע ומרגש. שמעתי את כל השירים היפים. בזמנו גם ראיתי את הסרט שהיה על חייה…
    סיפור טרגי אין מה לומר… אבל לפחות היא השאירה אחריה מזכרת לעולם. ואני תמיד אומרת: כל עוד שמדברים עליך אחרי שאתה מת… אתה חי בזיכרון הקולקטיבי ואין אתה מת…
    תודה.


בחזרה למעלה