לא לסמן V על הכישלון

דפנה אברהם למדה שאמונה בעצמך, אמונה בצדקת הדרך, בחירת כיוון ברור, התמדה ויחסי אנוש טובים - הם הנתיב להצלחה

19/10/2010
שגית פסטמן קבלו עדכונים משגית
  • בדואר
  • RSS
» דפנה אברהם. מאמינה בהעצמת נשים

דפנה אברהם היא טיפוס די מתעתע. מצד אחד, היא עושה רושם של בחורה שברירית, עדינת נפש ומרוככת. מצד שני, כשהיא מספרת את מה שעבר עליה עד היום – מקצועית ואישית -  מוכרחים לעשות הערכה מחודשת שלה ולהסיק שכנראה מאחורי החזות הרכה עומד מולנו בולדוזר עיקש.

משפחת אברהם התפרסמה בעבר בנסיבות עצובות לאחר שהבן, בני אברהם (אח של דפנה), נפל בשבי החיזבאללה. אחרי 3.5 שנים קשות שבהן לא היה ברור מה עלה בגורלו, הסיפור נגמר בעצב גדול כשהוא הושב לקבורה בישראל. טרגדיה כזאת הייתה יכולה לפורר כל משפחה, שלא לדבר על כך שהיתה יכולה לרפות את ידיהם של קרייריסטים נחושים, אבל דפנה - כמו שאומרת הקלישאה - 'יצאה מחוזקת'.

"החטיפה של אח שלי לימדה אותי לא לוותר באופן כללי ובטח לא לוותר לעצמי, גם כשהמצב נראה בלתי אפשרי", היא מסבירה.

היום, בגיל 33, במקביל ללימודים לתואר שני ב'אוריינות חזותית' בסמינר הקיבוצים, היא בעלת סטודיו עצמאי לגרפיקה. "זו השנה רביעית שלי בעסק ואני מרוצה מאד", היא אומרת בהתרגשות, "בכל שנה כשאני מסתכלת על המאזן השנתי, אני רואה עלייה מתמדת מבחינה פיננסית, וכמובן שאני מאד נהנית לקום כל בוקר לעבודה. מעגל הלקוחות שלי גדל ומשתנה כל הזמן, ואני מקווה שגם בעתיד הקרוב אני אוכל להרשות לעצמי להעסיק מישהו שיסייע לי עם כמות העבודה שנכנסת".

נשמע מבטיח, אבל גם מבחינה עסקית היא מספרת שהתחילה מנקודת שפל די מייאשת: "התחלתי בשותפות עם חברה מאד טובה, והקמנו סטודיו לעיצוב ואמנות. התחלנו מהבית,  עשינו הכל - מעיצוב אירועים ועד עיצוב מוצרים בעבודת יד ומכירה שלהם. למען האמת, לא ממש הלך לנו, לא היינו ממוקדות והיו בינינו פערים גדולים בתפיסות העולם. אחרי פיצוץ וקול ענות חלושה נפרדו דרכנו".

ואחרי הניסיון הרע הזה, איך אוזרים אומץ לנסות שוב?

דפנה: "למרות כל מה שעברתי עם החברה, הרגשתי שאני חייבת לעצמי לנסות להיות עצמאית שוב. זה משהו שבער בי. אמרתי לעצמי 'שלא תעיזי לסמן לעצמך V על הכישלון'. היה לי ברור שאני ממשיכה, למרות שלא היה לי גרוש, וקיבלתי סיוע רב מההורים.החלטתי להתמקד בגרפיקה, פתחתי סטודיו ביפו והתחלתי לחפש לקוחות. חשוב לי להבהיר שהדרך הייתה לא קלה. ישבתי במשך חודשים רבים מחוסרת מעש, עבדתי כמעט בהתנדבות כדי לצבור ניסיון. לאט לאט יצרתי קשרים חמים עם בית הדפוס הקבוע שעבדתי איתו, ואחת המנהלות שם התחילה להפנות אלי לקוחות. ושוב - לאט לאט, עם יחסי אנוש טובים, הרבה מפה לאוזן וקשר חם, נוצר מאגר של לקוחות שאני עובדת איתם עד היום".

ולכל מי שאוהבים סיפורים שמתובלים במעט רומנטיקה, לדפנה יש מה להוסיף: "בשנה האחרונה, אני יוצאת עם בחור שגם הוא מעצב גרפי, גם הוא עצמאי, ואנחנו עובדים בסגנונות מאד שונים. אנחנו מפרים אחד את השני ברעיונות, מבקרים זה את עבודתו של זה, הוא מפנה אלי לקוחות שהסגנון שלי מתאים להם, ואני מפנה אליו עבודות שמתאימות יותר לו".

יש מוטו מסוים שמוביל אותך?

דפנה: "אני מאד מאמינה בהעצמת נשים. אני רואה בסביבת העבודה שלי כל הזמן עדויות לכך שנשים מעצימות ודוחפות נשים, מסייעות זו לזו, מקדמות, מפרגנות... דבר שהוא לא ברור מאליו כשמדברים על עסקים, ואני מרגישה שאני חלק מהמעגל הזה. אני חושבת שזה כוח חשוב. ועוד מילה אחת: לכל אלו המתלבטות - אמונה בעצמך, אמונה בצדקת הדרך, בחירת כיוון ברור, התמדה ויחסי אנוש טובים - הם הנתיב להצלחה לדעתי".

לסיפורים אמיצים נוספים בפרוייקט המיוחד "איך היא עשתה את זה"

לרגל חגיגות 100 שנה ליום האישה, בואי להתפנק במבצעים ורודים מיוחדים.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה