Saloona

אנשי יין הם אנשים אחרים, תמיד חשדתי בכך, השבוע אישרתי את התאוריה הזאת והפכתי אותה למחקר מוכח.

הוזמנתי לתערוכת היין "סומלייה" שהתקיימה בפעם השמינית והפעם באולם נוקייה בתל-אביב.

אם הייתי בן, הייתי יכולה לומר שהתודעתי ליין בגיל 8 ימים, אבל אני בת אז הפאנצ’ ליין הזה לא תקף לגבי.

אבל אני אוהבת לשתות וזה לא סוד (איך אפשר, כשהוא יוצא כל פעם שהיין נכנס)/

החשיפה האמיתית שלי התרחשה לפני שנה, כשהצטרפתי למועדון הטועמות של יינות כרמל וסלונה ( ועל כך אהיה אסירת תודה לעד) אני שחשבתי שחוץ מיינות אדומים לא קיימים עוד יינות,, הרחבתי את השכלתי ובעיקר את חכי לטעמים חדשים כמו יינות לבנים, יינות קינוח ויינות אפריטיף.

ולכן נעניתי בשמחה להזמנה לבקר בתערוכה.

התערוכה פתוחה עבור הציבור המקצועי בלבד, ואכן כשהגעתי להיכל נוקיה בשעות הצהרים המקום לא המה אנשים. חשבתי שאסתובב במקום כשעה בערך, אטעם יין, אצלם קצת ואסע לי לדרכי. יצאתי משם לאחר 5 שעות…

אז כמה מילים על התערוכה דרך העיניים שלי: חובבת יין ממוצעת + , שאוהבת לראות את העולם דרך זכוכית ירוקה ועדשת מצלמה.

• התערוכה נפתחת ב 12:00 בצהריים, רמז ראשון לכך שאנשי היין הם אנשים אחרים, הם לא מטרידים עצמם בזוטות של שעון מעורר וזחילה בפקקי הבוקר של תל-אביב.
• בימים טרופים אלו של איום אטומי, נשיא אנסו מחאות חברתיות אפשר להתגאות ביצור היין המקומי שלנו.
• בארץ פועלים למעלה מ 250 יקבים  כשחמשת הגדולים (כרמל, ברקן, רמת הגולן, טפרברג, בנימינה)  תופסים 81%  מהם.
• בארץ תשעה יקבים בינוניים המהווים 14% מכלל היקבים, ויקבי הבוטיק שמהווים 5% מנפח השוק.
• ההגדרה ליקב בוטיק: היא  בערך עד כמאה אלף בקבוקים, יש כמה למעלה מזה, אך הטיפול הידני והפרטני נשמר בוטיקי. יקבי בוטיק קטנטנים מגיעים רק לאלפי בקבוקים לשנה.
• שוק היינות מגלגל בארץ בשנה יותר ממילארד שקל, אז באמת יש במה להתגאות.
• שוב, להזכירם, אני לא טועמת מקצועית, אני גם לא יורקת, אני בולעת, אבל אני מאמינה שחכי מספיק עדין וסנוב על מנת להבין מתי הוא נתקל ביין טוב, והיו כמה וכמה כאלו, נכון, לא רק ישראלים, אבל הי, גם לדעת ליבא זה כשרון.
• דבר אחד ציער אותי, מצד אחד ושימח אותי מצד שני " תראי, יש פה רוב גברי"  ליחששה באוזני חברתי גלית שהיתה מעט פחות מבוסמת ממני ולכן שמה ליבה לזוטות שכאלו.
• למרות שלנשים יותר בלוטות טעם על לשונן מאשר לגברים ,עדיין , בארץ לפחות, היינות היא עיסוק גברי.
• למה? אני בטוחה שעשרות מחקרים יוכלו לענות לי על השאלה בדרכם היבשושית של מחקרים. אבל ברצינות -למה??
• ולמה שימח אותי? כי עבורי יין טוב צריך להגיע עם אוכל טוב ולצידו גבר טוב, זאת השלישיה המנצחת מבחינתי על מנת להנות  וקיבלתי את שלושתם . ( תרגעו, עד רמת הפלירטוט בלבד).
  ..

לסיכום:

אין לי תגליות מרעשיות מתערוכת סומלליה 2011 חוץ מאשר: "תחזרו להיכל התרבות, תשאירו את נוקייה למכבי תל-אביב".

ברמה האישית שמחתי לגלות שאני מצליחה להבדיל בין סוגי יין שונים.

ברמה האישית 2 שמחתי לגלות שבאמת למדתי לאהוב יין לבן, ויין לבן טוב יכול להיות אפילו טוב יותר מיין אדום טוב.

ברמה הפטריוטית אני שמחה שאפשר להתגאות ביצור המקומי שלנו.

ברמה הנשית, אשמח לראות יותר נשים בעיסוק ובמקצוע הזה.

מי אמר יין ישמח לב אנוש ולא קיבל?

ולמה אנשי היין הם אנשים אחרים? כי הייתה בתערוכה אוירה של נינוחות, של שמחה, סיר הלחץ הישראלי שאנו רגילים לחיות בתוכו, לא היה קיים שם. אנשים התחבקו, התנשקו, ויכולתי להרגיש את האהבה באויר. אז נכון שליין היה תפקיד לא מבוטל באווירה הזאת. אבל כך גם לציפרלקס שהרופא רושם לנו. אז אני? אני מעדיפה לפתוח בקבוק יין טוב.

ותודות למירה איתן, חברתי היקרה ומנהלת התקשורת של יינות כרמל על הסיור וההדרכה ועל המידע החשוב.

תגובות