לא דופקות חשבון: 3 נשים שמנצחות את המשקל

במפגש הראשון של "לא דופקות חשבון" מבית "סלונה", שוחחה רונית הבר עם 3 נשים שמהוות השראה, חלוצות תעשיית אופנת הפלאס סייז, שלימדו את הקהל על אומץ וקבלה עצמית

26/09/2019
לורי שטטמאור קבלו עדכונים מלורי
  • RSS

הן שלוש נשים צעירות שלא נותנות לפחד לנהל אותן, שולטות בסיפור של החיים שלהן, מובילות שיח אחר בלי להיות ממוסגרות על ידי החברה, ובלי לפחד מה"מה יגידו". נשים אמיצות שמשנות את המציאות ומעניקות השראה לעשרות, אם לא מאות נשים אחרות בישראל: צילה מיכאלי, נעמה פרבר ומיי גרף התארחו לשיחה כנה ואינטימית עם העורכת הראשית של סלונה, רונית הבר, בערב הראשון של "לא דופקות חשבון", מול עשרות בלוגריות של סלונה, אוכל טוב ואלכוהול.

 צילה מיכאלי היא המעצבת והבעלים של המותג "צילה תפור עלייך Sheela" – מותג לפריטים במידות של 42 עד 56. היא פועלת בסטודיו ביתי הממוקם בסלון דירתה. נעמה פרבר היא הבעלים והמפיקה של יריד האופנה "שוות מתלבשות", ומנהלת בקבוצת הפייסבוק "אופנה מלאה ישראל", ואילו מיי גרף היא אושיית רשת ובלוגרית אופנה פופולרית, שעובדת כסטייליסטית לנשים בכל המידות.

"אני שמחה לפתוח את סדרת המפגשים של "לא דופקות חשבון" עם שלוש הנשים המדהימות האלה, שחיות לפי אמות המידה שלהן בלי להידרש לאישורים של אחרים ובלי לדפוק חשבון", פתחה רונית הבר, עורכת 'סלונה' את הערב המיוחד. השאלה הראשונה של רונית עסקה בתגובות ששלוש הנשים מקבלות ברחוב – האם הן מושפעות מהמבטים, הם מעירים להן על המשקל והאם משהו במראה החיצוני שלהן מעורר תגובה מסוימת.

"אני תמיד יודעת שאני מהממת, גם כשאני יוצאת לרחוב", פתחה צילה. "יש לי תיק כזה שכתוב עליו 'מהממת', ואני מזכירה את זה לעצמי כל הזמן. אני נראית טוב, אני סקסית, אני שווה - ועם ההרגשה הזאת אני יוצאת החוצה. כמות העיניים שמתגלגלות כשאני עוברת ברחוב היא... אי אפשר לספור את זה וגם הפסקתי. התגובה הכל כך לא רצונית הזאת שיש לאנשים, כמו 'יואו, איזה שמנה!' - כאילו שלא ידעתי את זה קודם. כאילו שלא התלבשתי ונגעתי בעצמי קודם".

"אני פחות מרגישה שאני תחת איזו זכוכית מגדלת כשאני הולכת ברחוב", אמרה נעמה. "אבל יש כל מיני קבוצות תמיכה של נשים שמנות ברשת, ורק השבוע קראתי פוסט של מישהי שכתבה שכל החוויה שלה כאדם שמן היא של אדם שלא מתאים".

"בדיוק אתמול הייתה לי מחשבה של שמנה בראש והתקשרתי לנעמה", מתערבת צילה. "זה בהחלט משהו שיעבור להרבה אנשים במחשבה, אבל הם לא ידברו עליו. אמרתי לה, 'תגידי, נראה לך שיביאו לנו כיסאות עם ידיות? כי התחת שלי לא ייכנס לזה בטוח'. אז כן, זה כיסאות במטוס, זה הכיסא באוטובוס, יש כל מיני דברים ששמנות לא עושות כי זה לא מסתדר להן. אז מזל שקיבלנו כיסא נוח ויציב ונוח לנו", היא צוחקת.

"החוויה שלי מאוד חיובית", אומרת מיי. "אני מתלבשת צבעוני ובולט, והתגובות הן תמיד, 'וואו! איזה יופי'!, 'איזה צבעונית את', 'איפה את קונה'? וזה תמיד כיף לשמוע. לפני כמה שנים הצטלמתי בביקיני בשוק הפשפשים, ולמעט אישה אחת שאמרה שזה לא צנוע, התגובות היו בעיקר של 'וואו, איזה כיף לראות אישה שנראית כמונו'. גם נראה לי שיש לי סוג של ראייה סלקטיבית, אני רואה הכל בצורה חיובית, ואני חושבת שזה דבר שכל אחד צריך לפתח".

רונית: אתן לא חוות הערות על הבריאות שלכן וטיפים מה לעשות או אילו דיאטות מומלצות?

מיי: "זה קורה לי בעיקר אונליין, כשאני מעלה פוסטים".

צילה: "כל הזמן! לכולם יש את הנשמות הכי טובות, וכולם דואגים לנו והעיקר הבריאות! אבל בואו, לא דיברתי על הבריאות, העליתי פוסט על אופנה. אל תיכנסו לי למקום הזה".

רונית: ונכנסים לצלחת?

צילה: "אוהו!"

נעמה: "אצלי זה תקופות. כרגע הכל על ה*** שלי".

רונית: נו, לא דופקות חשבון.

הבלוגריות של סלונה (צילום: גלית סבג)

רונית: מכירות את המשפט – "נשים שמתנהגות יפה לא משנות את ההיסטוריה?", אז כשאתן מסתכלות על עצמכן במראה, אתן מרגישות ששיש לכן תפקיד או ייעוד?

"לגמרי כן", משיבה מיי. "אני מקבלת המון תגובות מנערות צעירות ואפילו מנשים מבוגרות, שאומרות לי, 'ראיתי אותך לובשת ככה וככה וזה גרם לי להרגיש שגם אני יכולה להתלבש איך שבא לי', ומבחינתי אם גרמתי למישהי להרגיש ככה – אז זה עולם ומלואו".

כדי להמחיש את התעוזה האופנתית של מיי גרף, הוקרן קליפ שהכינה ובו היא מחליפה אאוטפיטים צבעוניים וחוגגת את שמחת החיים שלה. אחר כך חזו הבלוגריות של סלונה בפוסט של צילה מיכאלי שהפך לוויראלי ואף צוטט במספר עיתונים, בו היא מצולמת בביקיני וכותבת: "מכירות את זה שאתן אומרות לעצמכן, כשאני ארד במשקל אני אלבש ביקיני או שמלה לבנה? אז אני פה כדי להוכיח שאפשר אחרת! לא מחכים לשינוי כדי לחיות את החיים, חיים אותם באמת, בכל רגע נתון! אני צילה ואני לובשת מידה 56/58. אני אוהבת אופנה, אוהבת להתלבש ואני אפילו מעצבת אופנה. המוטו שלי הוא שאשה צריכה להתלבש בשביל להיראות ולא בכדי להסתיר".

"אני לא זוכרת שנכנסתי פעם לחוף הים והיה כתוב שם, 'הכניסה לרזים בלבד'", מסבירה צילה. "כל אחד מוזמן ויכול להיכנס לים וליהנות מפלא הבריאה הזה. אז אם אני יכולה להעביר את זה הלאה לנשים אחרות וגם לגברים שמרגישים לפעמים פחות מהממים, אז למה לא?"

ומה יחסן לעולם האופנה? "עולם האופנה הציל אותי באיזשהו אופן", אומרת נעמה. "כשהתחלתי להתעסק במכירות ביתיות, עשיתי זאת מהמקום של החוסר - כי לא היה לי. מאוד אהבתי מכירות ביתיות והייתה לי חברה שארגנה כאלה, אבל לא היה לי מה לקנות אצלה חוץ מאקססוריז. לא היו מידות בשביל נשים כמוני. אז אספתי כמה מעצבות, והמיזם החדש הציל אותי מחיים של שכירה ממורמרת".

מיי: "אני חושבת שמה שעשינו זה לקחת את העולם הזה שאין בו בשבילנו, ולבחור לייצר יש מאין".

נעמה: "אני מקדמת מעצבות כמה שאני יכולה וזה הפוקוס שלי, אבל מצד שני, מאוד-מאוד קשה לי עם העובדה שבשנים האחרונות, המון כסף ישראלי הולך לאתרים זרים במקום להישאר בארץ, פשוט בגלל שהחנויות והמותגים בקניונים הישראלים לא מציעים כלום לקונות הישראליות שבמידות גדולות. מאוד קשה לי עם זה. זה כסף גדול שהתעשייה פה צריכה אותו, וכואב לי שהוא הולך לחו"ל. זה מאות אלפי שקלים שהולכים לאתרים זרים".

מיי: "כשמסתכלים על שוק האופנה האמריקאי, רואים שבאופן מאוד ברור שוק הפלאס-סייז הוא היחיד שגדל, ובארץ לא מבינים את זה ולא יודעים מה לעשות איתו, וחבל".

נעמה: "אכן. לפי ה'אקונומיסט', כל תעשיית הטקסטיל בירידה, למעט נישות מסוימות שצומחות, ביניהן נישת הפלאס סייז שצומחת בצורה תלולה".

רונית: הרגשת פעם שאת חווה אפליה בעולם העבודה בגלל עניין ההשמנה והמידות?

נעמה: "לא באופן חיצוני, אבל אני בהחלט חושבת שבאופן פנימי מול עצמי. מגיל מאוד צעיר גדלתי עם האמירה, 'את מאוד יפה, מאוד מוכשרת, אם רק תרדי במשקל תהיי מושלמת'. וכן, זה עושה משהו. ברור שאמא שלי טוענת שמה פתאום? אבל אני מרגישה שזה כן עצר אותי".

צילה: "אני גדלתי בבית מדהים עם אמא ואבא מדהימים שגידלו אותי להיות בן אדם מאוד טוב ומאוד מוסרי, אבל האמונה שכל עוד אני שמנה - אני לא אצליח בשום דבר, הוכנסה לי טוב-טוב לראש. גם החדירו לי לראש שכל עוד אני שמנה, אני לא אמצא אהבה, ואהבה זה הדבר בעיניי הכי חשוב בעולם. הוריי תמיד רצו לטובתי את ההכי טוב, אבל תמיד היתה לי התחושה ביני ובין עצמי שאני צריכה להוכיח את עצמי בכל דבר וגם בפאן הרומנטי, והיו לי הרבה אישיוז עם עצמי בחיים. עד היום זו עבודה יום-יומית שלי עם עצמי".

מיי: "לא הייתי ילדה שמנה למרות שחשבתי שכן. ובגלל שחשבתי שאני שמנה, אז כל הזמן הייתי בדיאטות וכל הזמן חשבתי שאני לא מספיק טובה. הייתי מאוד חסרת ביטחון עד תחילת שנות ה-20 שלי".

צילה: "אני כל הזמן חיה בתחושה שאני חייבת להוכיח את עצמי. אני רוצה להיות הכי טובה ואני לא יכולה להיות הכי טובה כי אני שמנה, ושמן זה מכוער, שמן זה לא אסתטי, שמן זה... מצפים מאיתנו לכל מיני כאלה, ומה שאני עושה עם הלקוחות שלי ועם כל אישה שלא מאמינה בעצמה, זה להלביש אותן יפה וענוג ולגרום לה לעמוד מול המראה ולהגיד 'וואו'".

מיי: "אני חושבת שהחברה יכולה להיות חרא לאנשים, אבל הדבר הכי חשוב הוא שהמשפחה של האדם תעמוד מאחוריו, לא משנה מה. שהיא תאהב ותקבל אותו כמו שהוא – כי זה עושה הבדל של יומם וליל. אני יכולה לראות בקרב הלקוחות שלי - כשיש שתי נשים שמנות, ואחת קיבלה את זה בילדותה והשנייה לא, זה מיד ניכר באופן שבו הן מסתכלות על עצמן. אז בבקשה, תנו לילדים את התחושה שלא משנה מה החברה אומרת - הם הכי בעולם".

צילה: "גילוי נאות – המשפחה שלי עדיין לא מקבלת אותי בשום צורה. הבן אדם שהכי קיבל אותי כמו שאני ואמר לי, 'צילה, עופי על החיים שלך', הוא סבא שלי, והוא כבר לא בין החיים".

בקטע הזה לא נותרה אף עין יבשה בקהל, בזמן שמילותיה של צילה נרטבו בדמעות של הגילוי הכן והאמיץ שלה. "הכי כואב זה כשהאנשים שאנחנו הכי אוהבים לא מקבלים אותנו, ובאמת שהחברה לא מעניינת אותי, אבל כמו שמיי אמרה – בבקשה תעבירו את זה הלאה למשפחה שלכם. אין ילד שלא זקוק לאדם אחד לפחות שיאמין בו, אז תעצימו את הילדים האלה".

רונית: נעמה, אצלך גם היה תהליך או טריגר שעברת ושחרר לך פקק בראש.

נעמה: "הגעתי למצב שהדיאטות אצלי לא עבדו. הייתי לפני גיל 30 ואמרתי לעצמי, 'מה, כל החיים שלי אהיה בדיאטה? לא אעשה דברים שאני אוהבת'? אז החלטתי שמגיע לי, על אף שאני שמנה, לחיות את החיים שלי בהנאה, לחיות את החיים בשמחה. זאת אני, אני שמנה ועדיין מגיע לי לחיות בסבבה שלי".




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה