לאבד את הראש

"האישה המאוהבת מפחדת שזה יגמר, שהיא תיפגע, שהוא יגלה עליה משהו מביך. אבל לאבד את עצמה? חחחחח הצחקתם אותה. אנחנו מתות לאבד את עצמנו"

14/08/2012
הדר לוי קבלו עדכונים מהדר
  • RSS
» פנויה לערב שירה בלקני? כן! לוי

חברה טובה סוף סוף מצאה מישהו. לא ג'ניפר אניסטון, חברה אחרת. יש לה את הדבר הזה שכולנו מייחלים לו: אהבה. ראשונית אמנם, אבל מאוד מבטיחה. אני איתה בעליות, בירידות, כמו מצלמה של מחוברים. ככה זה חברות. מחוברות. זה מתחיל נהדר, סוחף , בדיוק כמו בשיר של  צרויה להב " נעמיד פני יתומים". אין אמא ואבא, מגיפים את תריסים מהעולם שבחוץ, מסתגרים. אממה? אחרי חודש מישהו חייב לפתוח קצת תריס שייכנס אור. או אוויר, או רעש של מזגן. וזה, מה לעשות - בדרך כלל הגבר.

"כיף לי", הוא אומר לה.

"אני מאושרת", היא אומרת.

הם מחזיקים ידיים.

"אבל..", הוא מתחיל

מה? למה אבל ? למה אבל? היא חושבת, לא אומרת מילה רק מחייכת, דרוכה.

"אני מרגיש שאני מאבד את עצמי. אני חייב לחזור עצמי", הוא אומר

"אוקי", היא  אומרת. "ברור. ברור".

כאן נגמר הדיאלוג. ומתחילות הצעקות. בראש שלה כמובן. ומיד עלי בטלפון. "לאבד?? מה כבר יש בעולם שלו ? מה כבר הוא  פוחד לאבד?", היא צועקת עלי. אם חיפשתי את ההבדל בין גברים לנשים הנה הוא. שוב.

כשאנחנו נמצאות בקשר חדש, התבנית תמיד דומה. השיחות עם חברותנו באופן אוטומוטי הופכות להיות רק עליו. מה עם זיו? מה עם ערן? מה עם גיל? איפה זיו? את עם ערן? דיברת עם גיל? אותם בחורים שלפני שבוע בכלל לא היו בתמונה, פתאום הם מרכז השיחה. האחת נרגשת כי היא מאוהבת, השנייה סתם שמחה על הרענון בנושאי השיחה אחרי חודשים של יובש. התלהבות טוטאלית אול אראונד. המאוהבת אולי מפוחדת: שזה יגמר, שהיא תיפגע, שהוא יגלה עליה משהו מביך. אבל לאבד את עצמה? חחחחח הצחקתם אותה. אנחנו מתות לאבד את עצמנו.

עוד משחר היותנו היפיפיה הנרדמת המחכה שיבוא נסיך יעיר אותה בנשיקה, ייקח אותה על הגב ויגיד לה: "הנה, פה, פה ופה. תחתמי" - אנחנו רק רוצות לנסוע עם מישהו לעבר השקיעה. תנו לנו לחבק אותם, לטפל בהם, לשנות אותם, לעצב להם את הבית, לקנות להם בגדים. רק תנו לנו.

המתלהבת והמאופק, או: כיצד הפכת לרכזת תרבות של מתנ"ס מגדל העמק

אישה לא תפחד לאבד את עצמה בקשר חדש. להיפך  - היא תקפוץ על המציאה. היא תאבד את עצמה וככה תמצא את עצמה. נצא? כן. טיול? כן.  מסיבה? כן. מחר? כן. עכשיו? כן. כן כן כן כן!!! אין משפחה, אין חברות, אין עבודה. הכל הפיך ונתון לשינוי. הכל סובב סביב הקשר החדש, ההוא החדש, אני החדשה, העולם החדש. מה נעשה? לאן נלך?פתאום הפכת להיות רכזת תרבות של מתנ"ס מגדל העמק. מתעניינת כל הזמן באטרקציות, איפה אוכלים, מה שומעים, איפה מבלים.

כל החברות יפרגנו, גם אלה שיקנאו: "סופשבוע בפלמחים? יו איזה כיף לך", "שבוע  באילת? בטח! לכי איתו , כיף לך תביאי לי כפכפים מהטיילת", "על האש עם המשפחה שלו באי תנועה? יו אחותי אני מקנאה בך!".

גברים, לעומת זאת, יותר רכושניים לחיים שלהם ולחברים שלהם. גבר בקשר חדש ישמע מהחברים משפטים כמו "נעלמת, אחי! היא קושרת אותך בבית אה? מה, לא נותנת לך פס? לא משחררת אותך? איפה אתה? אנחנו מתגעגעים לימים המטורפים בהם ישבנו ו..". מה ? מה עשיתם?? הרי ישבתם וחיכיתם לבחורה שתגיע. אז מה עכשיו?

השאלות בין חברים גברים תמיד ייראו כך: "אז מה עם דנה/נטלי/מיטל? אחלה. יופי. בוא עכשיו תראה את הגיטרה/האופנוע/המגן אייפון שקניתי". ואז יגיעו 7 שעות הדגמה, אין דנה ואין נעליים.

יכול להיות שבמלחמת המינים האבולוציונית, יש כאן בעצם סדר מופתי. כמעט אלוהי. הרי גם אם גברים היו רוצים לאבד את עצמם, הם לא באמת יכולים. גם אם העצמם הזה הוא לא בדיוק שי אגסי, הם חייבים לשמור עליו בקנאות, להישאר בפוקוס. נכון, ללכת להופעות של להקה בלקנית במתחם התחנה בשלוש בבוקר זה רומנטי ומגבש, אבל מישהו חייב להגיד: "מותק, אני עובד מחר מוקדם, וגם את, לא?". לדבר בטלפון ארבע שעות כל יום זה מאסט, אבל מישהו חייב להגיד: "מותק, מתחממת לי האוזן וצומח לי זנב".

כי כשגבר מאבד את עצמו באמת, לוקח לו שנים אחר כך לחזור לעצמו. לחזור לשפיות .כי בנות יקרות, כשגבר מתאהב הוא באמת מתאהב. לא כמונו. אנחנו קלילות, מדלגות, מתאבדות על כל דבר כי אנחנו יודעות שנמשיך לחיות. אישה קמה ונופלת. מתאהבת באחד - לא אוכלת, לא ישנה  - אחרי שבוע זה נגמר איתו, ואז היא פתאום מתאהבת  באחר והופ! שוב לא אוכלת ולא ישנה. אנחנו יכולות לפזר מיתוסים על כמה אנחנו עמוקות, אבל אנחנו חייבות להודות שאנחנו הרבה יותר שרמוטות רגשיות מגברים. הגבר חייב להישאר ער בקשר החדש. אחרי הכל, מולו נמצאת אישה, או יותר נכון מצבור תאים שכולו מפוקס באיך לאבד פוקוס. ומישהו חייב לעבוד בבית הזה.

>> לכל הטורים של הדר לוי




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה