כשהחזירים נוזפים

מי הם אלו שמכנים את המוחים על יוקר המחיה טפילים? יועצים יהירים של חברת השקעות שמהמרת על כספי הפנסיה שלנו, ולטיעונים שלהם אין קשר למציאות

13/05/2012
הילה בניוביץ הופמן קבלו עדכונים מהילה
  • RSS
» GettyImages מתוך ההפגנה אמש

ם על טפילים. לאחרונה נפוצה בטורי הכלכלה אופנה חדשה, וכרוב האופנות החדשות, היא נראית נהדר בעיקר בראש של מי שהמציא אותה ולא מתאימה בשום צורה לאנשים אמיתיים. זה הולך בערך כך: זה לא שיוקר המחיה בארץ גבוה מדי, אלא שאתם, האזרחים, חיים בפזרנות ובזבזנות ואין לכם להלין אלא על עצמכם. לו רק הייתם מוותרים על מותרות כמו חינוך לילדים, חופשות בחו"ל וחתונות יקרות, כפי שטוענת הגברת אורית-קלייר ארזי, הרי שכבר מזמן הייתם מגיעים אל המנוחה והנחלה - כלומר, לו הייתם צרכנים נבונים, הייתם יכולים להיות בעלי דירה משלכם ומסודרים כלכלית לכל החיים. היו אפילו שהגדילו לעשות, כמו שלמה מעוז, שכינה את המוחים על יוקר המחיה בשם "טפילים", מפונקים וחוצפנים, שמבזבזים כסף בבתי קפה ועוד מעזים להעביר ביקורת על השלטון.

יש לי שתי בעיות עם הטענות מהסוג הזה. הראשונה נוגעת למטרת הטיעון, שהיא התנערות מאחריות. זוהי דוגמה קלאסית לטקטיקה של האשמת הקורבן, בנוסח "נו, מה חשבת לך כשהלכת בחצאית ברחוב חשוך? הבאת את זה על עצמך". ובכן, ממש לא. לא משנה כמה צרכן הוא זהיר וקפדן בהוצאותיו, העובדה היא שהממשלה כושלת בניהול כלכלת המדינה. מדיניות אנטי-סוציאלית דורסנית שוחקת את כוח הקניה, פוגעת בשכבות החלשות ומונעת רגולציה כך ש"כוחות השוק החופשי" (שם מכובס לקפיטליזם חזירי) משתוללים והופכים את החיים לבלתי נסבלים. נניח ואנשים יפסיקו לחגוג אירועים, יפסיקו לנסוע לחופשה מדי פעם - האם אז, כבמטה קסמים, הממשלה תתקן את דרכיה? לפתע יוקצו כספים לטיפול בעניים, החלשים, החולים, ניצולי השואה? הצחקתם אותי. מקסימום מישהי תכתוב עוד איזה טור נוזפני על זה שאתם מתעקשים לקנות דווקא עגבניות, שמחירן כה יקר, ולא מסתפקים, נניח, בקולורבי. מי צריך עגבניות? רודפי לוקסוס שכמותכם.

אותם אלו שמהמרים על הפנסיה של הורינו

הבעיה השנייה עם הטיעון הזה נוגעת לעצם המהות שלו: הוא פשוט שקרי. לבי לבי למי שינסה לפעול על פי עצת המומחים הללו מתוך אמונה שמצבו הכלכלי אכן ישתפר פלאים בטווח הארוך. לפי חישובי הזהירים, גם אם הייתי מוכרת עוד היום את כל נכסיי (שכוללים לפטופ בן חמש שנים, כיריים חשמליים משומשים וספה מוכתמת) ועוברת להתגורר בקופסת קרטון בתחנה המרכזית של פתח תקווה במשך 10 שנים, גם אז לא היתה ידי משגת לקנות לעצמי דירה צנועה בכוחות עצמי. אני ועוד רבים כמותי עובדים במשרה מלאה-פלוס, לפעמים בשתיים או שלוש עבודות במקביל, נחנקים מעול המיסים, וגם אם אנחנו מצליחים לחסוך מעט, מחירי הדירות, המזון, הדלק, החשמל ועוד עולים בקצב מסחרר שלעולם לא נצליח להדביק.

בקיצור, יש לנו את מלוא הזכות לדחות בבוז את טענות האנשים שמנסים לגרום לנו להרגיש רע על זה שאנחנו רוצים לא רק לשרוד, אלא גם לחיות. תמיד ימצאו במה להאשים אותנו, ולמעשה, אלה שמאשימים אותנו בבזבזנות בדרך כלל חיים על חשבוננו גם ככה. מדובר ביועצים יהירים של חברות השקעות, שמקבלים כספי חסכונות לפנסיה של אנשים זקנים, מהמרים עליהם בבורסה ומקבלים בונוסים שמנים גם אם הם מאבדים את כל הכסף שהופקד בידיהם. ההורים שלי, שחסכו פרוטה לפרוטה בעבודה קשה ומאומצת כל חייהם, והמדינה הפקידה את הכספים המיועדים לעת זקנתם בידי יועצים מהוללים כאלה, איבדו מחצית מקרן הפנסיה. הסיפור שלהם הוא הסיפור של כל אחת ואחד מאיתנו.

המחאה החברתית שיצאה שוב לדרך אמש נובעת בדיוק מהמקום הזה. אנחנו כועסים על ממשלה שמכרה לנו שקרים לאורך כל הדרך, מכרה את עתידנו לטייקונים, ולסיום עוד מנסה להטיל עלינו את האשמה ואת האחריות. בהחלט יש כאן לא מעט טפילים וחוצפנים בזבזניים: הם יושבים בממשלה. ולנו, האזרחים, פשוט נמאס מהם.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה