כשאמרו לי ברבנות שאני לא יהודי

הסאגה המשפילה שעובר זוג עולים מאתיופיה אשר הרבנות בראשון לציון לא מסכימה לחתן, החזירה את רודריגו גונזלס, יליד צ'ילה, למה שהוא עצמו עבר לפני שנתיים. עד מתי ניתן לרבנות לשלוט ככה בחיינו?

14/09/2014
רודריגו גונזלס קבלו עדכונים מרודריגו גונזלס
  • RSS
» הסוף הטוב, הגונזלסים בחופה. צילום: נדב קינן

בוקר יום א', אני מוכן להתחיל עוד שבוע, נכנס לרכב, מדליק רדיו, נשמע אות החדשות ברקע והקריין מתחיל להקריא את הטקסטים. אז שמעתי חדשות, חדשות – ישנות, חדשות – ששמענו כבר, חדשות - שהחזירו אותי  לחורף 2012. להלן ה"חדשות": עולים מאתיופיה המתגוררים בפתח תקווה אינם יכולים להירשם לנישואין בעירם, זאת על פי החלטת רבה הראשי הספרדי של העיר, הרב בנימין אטיאס.

ב- 16.2.2012 חוויתי את אחד הימים היפים בחיי. כל כך הרבה אנשים היו איתנו ושמחו יחד איתנו ביום המדהים הזה, ביום החתונה שלי. את יום החמישי הזה לא אשכח לעולם, אבל גם את החצי שנה שקדמו לחתונה. מלבד המון רגעי קסם ואהבה היו לצערי המון רגעים שהייתי מוותר עליהם, רגעים שעד עצם היום הזה מהווים צלקת כואבת שלא מוכנה להעלם. אחרי כל מה שעברת, עשית, כל מה שתרמת למדינה, שירות קרבי, מלחמות, מסים, אתה צריך לעמוד למבחן. עומד מולך גוף ובמילים אחרות אומר לך: אתה לא שייך אלינו ובלי בושה עושה זאת בדרך מנוכרת ומשפילה. כן, גם אני, כמו עולים רבים אחרים, הרבנות התל אביבית והראשית לא הכירו בי כיהודי.

נכנסו לרב, התיישבנו מולו, שאל את שמנו, אמרתי לו רודריגו גונזלס. "גונזלס?" הוא שאל. הוא המשיך לשאול על תאריך עליה, ארץ עליה ואז עבר לשאול על אמא ועל אבא, הוא התחיל לחקר אותי על המשפחה, סבא, סבתא, על הרקע שלהם, מדוע עלינו ארצה ולאט, לאט זה הפך לתחקיר/ראיון מעליב. הוא גרם לי להרגיש רע, השתמש בטון מזלזל, כאשר בסופו של דבר הוא מסיים את רגעי הסיוט הללו במשפט הקר הזה: "אתה לא יהודי, לכן אני לא יכול לרשום אתכם כזוג ולא תוכלו להתחתן בטקס יהודי".

הטרמינולוגיה בה הוא בחר להתבטא מוכיחה את הזלזול כלפי אחרים -  אלו שלא כמוהו. רבנות תל אביב והרבנות הראשית, מזלזלות בבני אדם, מתייחסים אל "זרים" – עולים, כאל תת תרבות, תת חברה, לא שייכים. אבל רגע, תנו לי להמשיך בסיפור. אשתי ואנוכי יצאנו מהרבנות רותחים מכעס, נעלבנו עד עמקי נשמתנו, אני לא יהודי? אני לא ראוי לקבל את הזכות להתחתן בארץ ישראל? למה? כי יש גוף שנקרא ה"רבנות", שקיבל מנדט לפני שנים רבות לשלוט במוסד הנישואין והוא עושה זאת בצורה בריונית, גסה ואינטרסנטית? החלטנו בכל זאת להוכיח את יהדותי כפי שהם ביקשו.

אמא שלי, אחותי, חמתי וחברים נוספים עזרו לנו למצוא את כל המסמכים שצריך כדי להוכיח את יהדותי. כל מסמך אשר נמצא מוכיח כי אני אכן יהודי. סבתא שלי וסבא שלי היו יהודים שברחו מהשואה לדרום אמריקה כשמספרים חרוטים להם על הזרועות. הקימו ארגון תרומות ליהודים בצ'ילה ותרמו רבות לקהילה היהודית. משפחתי עלתה לארץ דרך פרוייקט של הסוכנות היהודית, דרכם קיבלנו מסמכים שמציינים כי משפחתי בעלת שורשים יהודים. הבאנו הכול לרבנות, הם אומרו שאין כאן הוכחה מספקת, צריך חתימה של רב. בשנות ה- 90 משפחות שעלו לארץ, אישורי עלייה לוו בחתימה של הרב הקהילתי, רוצים את המסמך הזה. חיפשנו גם אותו, משרד הפנים בישר לנו כי מסמכים משנות ה- 90 כבר לא קיימים. אין מסמכים, יש קבצים, "לצערנו רבים המסמכים שלא נסרקו". המידע הזה עבר לרבנות, אז החליטו לעשות לנו טובה ולעלות אותנו שלב, הם רוצים לבחון את היהדות שלי בצורה פיזית. כן, סימן ההיכר הגברי היהודי.

ללא ספק אחד הרגעים הכי משפילים שהיו לי כאדם בוגר. להגיע לבית הדין הרבני בקריית גת, לפתוח את הדלת, לראות שלושה רבנים עם כפפות מפלסטיק, לעמוד מולם ולחכות שהם יבדקו האם אני יהודי כשר. פרימיטיבי? מוצדק? מיותר? הרבנות הראשית יוצרת אפליה נוראית בכל החלטה כזו. אותה הפליה זולגת למקומות אחרים בחברה הישראלית, לתקשורת, למקומות עבודה, לבתי ספר. לדעתי, זאת אחת המחלות הקשות ביותר בחברה הישראלית, כאן מתחיל דיון ארוך שנים אודות אפליה. אשכנזי-מזרחי, יהודי-ערבי, לבן-שחור, פשוט תבחרו. גופים שמייצגים את המדינה, את הממסד, את המערכת, גופים שאנחנו האזרחים ממנים את קיומם, מרשים לעצמם ליצור קרע בתוך הציבור. אבל בפועל, אין שווה יותר או שווה פחות. יש גנבים שחובשים כיפה, אנסים ששומרים שבת, ורוצחים שמניחים תפילין לפני שהם מרימים את הסכין. כולנו בני אדם ואין לאף אחד זכות ליצור הפרדה כזו ביננו. אפילו לא לרבנות.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה