כשאמא הלכה לפוליטיקה

אם הן מצליחות בקריירה הפוליטית, הציבור חושב שהן מועלות בתפקידן הביתי. אם הן נכשלות בקריירה, מאשימים אותן שלא העמידו את התפקיד הפוליטי שלהן בראש סדר העדיפות. הקשיים הייחודיים והביקורת התמידית על נשים בפוליטיקה

19/02/2015
אושיק פלר גיל קבלו עדכונים מאושיק
  • RSS

במהלך שנות התשעים הוחלט בישראל להחליף את "יום האם" המיתולוגי והזכור לטוב בציון "יום המשפחה". אני עדיין מכירה כמה אימהות שמבכות על השינוי וחסרות את היום המסוים הזה, רק לעצמן, לא חלילה על חשבון ערך המשפחתיות, רק בנוסף. כך או אחרת, נקבע תאריך ל' בשבט כיום המשפחה, והשנה הוא מתקיים ממש חודש לפני הבחירות לכנסת ה-20, זמן מצוין להסתכל מקרוב על הצומת הייחודי והמעניין הזה של קריירה פוליטית ומשפחה - האם ואיך זה מסתדר ביחד? אצל נשים? אצל גברים? והפעם גם - מה קורה ומה אומרים על זה במדינות אחרות?

הרבה דיו אקדמי נשפך בעשורים האחרונים בנושא של נשים בפוליטיקה הלאומית. כמה יש? למה אין הרבה? מה צריך לעשות ואיך? בעוד שבבדיונים על שוק העבודה נאמר בלי די על שילוב קריירה ואימהות, למרבה הפלא מעט מאוד נחקר ונאמר על שילוב של קריירה פוליטית ואימהות. מוזר? לאו דווקא. עד לפני שנים ספורות חלק גדול מהפוליטיקאיות בעולם היו נשים ללא ילדים או אימהות לילדים בוגרים. בשנים האחרונות נכנסות יותר ויותר נשים לפוליטיקה, ולצד מגמה מבורכת זו ניתן לראות במקביל ירידה בגיל הנבחרות - גם נשים צעירות נכנסות לזירה הפוליטית ומבקשות לפעול בה.

מגמה זו אינה פוסחת על ישראל וכניסתן של נשים צעירות למשכן הלאומי מתרחשת גם אצלנו: גילן של כ-40% מהנבחרות המכהנות בכנסת הנוכחית אינו עולה על 40. הכנסת הזו אף מחזיקה בכמה שיאים -  סתיו שפיר שנבחרה בגיל 27 היא חברת הכנסת הצעירה מאז ומעולם, ואורית סטרוק היא אם ל-11 ילדים. נראה כי גם בכנסת הבאה עלינו לטובה לא ייפקד מקומן של נשים צעירות.

ההתבוננות על שילוב בין אימהות לקריירה פוליטית אינה מיותרת - קריירה פוליטית נחשבת לאחד ממסלולי הקריירה התובעניים ביותר, לגברים ולנשים, ונהוג להחשיבה כתובענית אף יותר מקריירות אחרות. על שלל הקשיים המוכרים כמו העדר זמן פנוי, לחץ ושחיקה, נוספים ממדים נוספים ייחודיים למסלול זה: אובדן פרטיות, חשיפה תקשורתית מרובה ושינוי דרמטי של אורחות החיים.

אם תניחו לרגע בצד את הביקורתיות והציניות הרגילים, ותחשבו על אלו שעושות את עבודתן הציבורית נאמנה, אפשר לשער שלקשיים שצוינו כאן השפעה ניכרת על המעוניינות ליטול חלק בפעילות הפוליטית. קשיים אלה משותפים לגברים ולנשים, אולם באופן לא מפתיע, נמצא שנשים חוות אותם בעוצמה גדולה יותר, בין היתר בגלל הציפיות שיש מהן לאחריות משפחתית. למרות שינויים רבים שחלו בחלוקת התפקידים ההוריים והמשפחתיים, עדיין לצערי כי רב, בחלק לא קטן מהמשפחות, הנטל אינו שוויוני והציפיות מהנשים גדולות יותר - גם הציפיות החברתיות וגם ציפיות הנשים מעצמן.

למרות שלל החסמים והקשיים העומדים בפני נשים המעוניינות להיכנס למגרש הפוליטי, יש כמובן כאלו המצליחות להתגבר עליהם, ושיעור הייצוג של נשים בארץ ובעולם נמצא בעלייה מתמדת. כעת עולה השאלה: האם ככל שיותר נשים מכהנות הקושי נעשה קל יותר? האם העובדה שנכנסות יותר נשים צעירות לבתי פרלמנט בעולם הופכת את הייאוש ל"יותר נוח"?

על פניו ניתן לחשוב שככל שיש יותר נשים בזירה הפוליטית עשוי להתפתח אקלים סביבתי וחברתי נוח יותר לאימהות שהן גם פוליטיקאיות. כאן אני עומדת לאכזב אתכן, כפי שגם אני התאכזבתי. שאלה זו נבדקה במחקר שהשווה את גרמניה לארה"ב. מדוע דווקא גרמניה וארה"ב? כיוון ששיעור הייצוג של הנשים בבונדסטאג שבגרמניה הוא כפול מאחוז הנשים בקונגרס האמריקאי, 36 אחוזים לעומת 18. ההנחה הייתה שלפוליטיקאיות בבונדסטאג יהיה קל יותר מהעמיתות שלהן בארה"ב, אולם השערה זו הופרכה.

בשתי המדינות, הנשים מדווחות על קשיים חיצוניים ופנימיים בעוצמות גבוהות. חברות הפרלמנט תיארו רגשי אשם, געגועים עזים לילדים, צורך קריטי בעזרה וגיבוי מבן הזוג. בנוסף לקשיים האישיים, דיווחו הנשים על קשיים חיצוניים דומים - ביקורת חיצונית ושיפוטיות על היותן "אימהות לא טובות". ממצאים אלה מאכזבים ככל שאנחנו מצפות לתהליך הדרגתי של שינוי חברתי. "אימהות לא טובות"? גם זה עניינו של הציבור? האם הביקורת של ציבור הבוחרים כלפי הנבחרות  מגיעה עד לאופן בו הן מנהלות את החיים האישיים שלהן? אני רוצה לחשוב שמה שצריך לעניין אותנו הוא הניסיון, הכישורים, האידיאולוגיה אותה הן מייצגות ומעל לכל, הפעילות שלהן. מצבן המשפחתי והאישי הוא עניינן הפרטי בלבד, לא?

שוב יש לי הפתעה בשבילכן, מסתבר שלא ממש. כך לפחות במחקרים שנעשו בעולם. מסתבר שנשים פוליטיקאיות מוצאות עצמן במה שנקרא בספרות המחקרית 'קושי כפול' - אם הן זוכות להצלחה בקריירה הפוליטית, הציבור חושב שהן מזניחות את 'החובות הנשיות' המוטלות עליהן ומועלות בתפקידים הביתיים שלהן. לעומת זאת, אם הן נכשלות מבחינה מקצועית, אז מאשימים אותן שטעו מלכתחילה בכך שהעמידו את התפקיד הפוליטי שלהן בראש סדר העדיפות שלהן. בכל מקרה הן זוכות לביקורת.

מוזר? אז שמעו את ההמשך... המחקר אותו הזכרתי הראה שציבור הבוחרים בהחלט לא אדיש למצב המשפחתי והאישי של המתמודדת לתפקיד פוליטי, להיותה נשואה או רווקה, עם או בלי ילדים. זהו מהותו של אותו 'קושי כפול' - מידת התמיכה במתמודדת אינו נובע רק מכישוריה, ניסיונה או עמדותיה הפוליטיות. בוחרים רבים מסיקים ממצבה המשפחתי על מסוגלותה כפוליטיקאית. יותר מכך, מסתבר ששיפוט זה הוא מנת חלקן של הנשים, הרבה יותר מהגברים; הפוליטיקאיות, להבדיל מהפוליטיקאים, נשפטות ונבחנות לא רק על פי האופן בו הן מנהלות את הקריירה שלהן, אלא גם על פי מצבן המשפחתי ועד כמה הציבור סבור שהן ממלאות את 'התפקיד' שלהן כרעיות וכאימהות.

אושיק פלר

לא אלאה אתכן כרגע בהסברים ותיאורים מתי ולאיזה כיוון משפיע המצב המשפחתי של הפוליטיקאית על הבוחרים - בתפקידים מסוימים היותה אמא מהווה יתרון, בסיטואציות אחרות הבוחרים מודאגים שהילדים יסיחו את דעתה של הפוליטיקאית מתפקידה הציבורי. מה שחשוב להבין הוא שהבוחרים רואים במחויבות ההורית ובמחויבות הציבורית אחריות כפולה שיכולה להיות סותרת, ולתפיסות אלו יכולה להיות השפעה גם בקלפי.

זה נכון שסיפרתי כאן על מדינות אחרות ורחוקות, ואצלנו זה בטוח אחרת (נכון?), אבל בכל זאת, אם נחזור לעניין "יום המשפחה", כדאי מאוד שהמעבר מ"יום האם" ל"יום המשפחה" לא יהיה סמנטי בלבד. בהקשר לנשים בפוליטיקה, כדאי שנשפוט את הפוליטיקאיות בדומה לפוליטיקאים, על פי עמדותיהן ופעילותן, ולא על פי מצבן המשפחתי. מצבן האישי והמשפחתי הוא עניינן הפרטי בלבד, מה שאנחנו רוצים הוא שהן תפעלנה בצורה הטובה ביותר.

.

.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה