כרטיס הביקור של הכאב

הזנות מתקיימת במחשכים אבל מפרסמת את עצמה באור. איך אפשר למנוע את הפצתם של כרטיסי הביקור והפלאיירים המוכרים אשליה נוצצת לסחר בנשים?

14/05/2012
גל חן קבלו עדכונים מגל
  • RSS

מי שמסתובב הרבה באזור בו בן-יהודה נושק לאלנבי עשוי לחשוב שתל אביב היא בית-בושת אחד גדול. רחובות העיר הלבנה מנוקדים כרטיסי ביקור צבעוניים המציגים נשים יפהפיות בבגדים תחתונים או פחות, המציעים "פינוק דיסקרטי". בלילות מסוימים, בעיקר בסופי השבוע, דומה המדרכה לדרך האבנים הצהובות, רק שבסופה איש לא יקבל מוח, אלא סקס בתשלום.

כמובן, זוהי לא תופעה ששמורה לרחובות הללו בלבד, שכן אותם כרטיסי ביקור זרועים בכל פינה במרכז תל אביב, אולם בבן יהודה פינת אלנבי דומה כי היא חזקה יותר מאשר באחרים – אולי משום שזהו אזור תיירותי, ואולי משום שבאופן מסורתי כמעט כל בתי הזונות בעיר ננטעו בבן-יהודה, לפני שהמשטרה, בעידוד העירייה, העבירה את רובם דרומה, רחוק מעין הבורגנות. כיום נותרו ברחוב בתי זונות ספורים בלבד, המוכר בהם נמצא במפגש הרחובות בן יהודה ובוגרשוב.

יש משהו אבסורדי בהשתלטותם של הכרטיסים הללו על המרחב הציבורי. אנחנו רגילים שזנות נמצאת במחשכים. בנבכי נווה שאנן, בצמתים נידחים בדרום העיר, במקומות שאנחנו יכולים לשכוח בקלות מקיומם – ופתאום הזנות נמצאת שם, עירומה וערייה, במרכז העיר. לא מתביישת, לא מסתתרת. מכירת גופן של נשים עבור כסף וההתעללות המוכחת שנשים בזנות עוברות היא לגיטימית ככל חומר פרסומי אחר, במרכזה של עיר המתהדרת בשוויון מגדרי ובחופש האישה. למעשה, מסתבר שהיא מסתובבת אפילו בקרבת גני ילדים. פעוטות משחקים עם כרטיסי הביקור, ומחליפים אותם ביניהם, כקלפי משחק. אלו נדירים יותר ואלו פחות. הרי אם זה ברחוב, זה בסדר.

למעשה, זה לא בסדר. זה אפילו לא חוקי. פרסום שירותי זנות נחשב כעבירה פלילית, עליה עונש מקסימלי של שלוש שנות מאסר. תיאורטית, בכל אופן. בפועל, כמו ברוב הדברים הנוגעים לזנות, עד כה לאף אחד לא היה אכפת מספיק בשביל לעשות משהו בנדון. לפני מספר שנים, כאשר הורים מודאגים התלוננו למשטרה על התופעה, ועל כך שילדים קטנים משחקים עם הקלפים, והבנות חולמות להיות כמו "הדוגמניות הזוהרות" הללו כשיגדלו, הם נענו שהדבר באחריות העירייה, שטענה שזו דווקא אחריותה של המשטרה, שהודיעה בתורה שיש לה סדר עדיפויות והבהירה בשפה יפה שיפסיקו לבלבל לה את המוח.

לאחרונה החליטה העירייה, סוף סוף, כי בכוונתה להיאבק בתופעה, ובוועדה מיוחדת של הוועדה לקידום מעמד האישה בעיריית תל אביב, ברשות חברת מועצת העיר תמר זנדברג ונציגים מהמשטרה ומארגונים הפועלים נגד סחר בנשים, הוחלט לנסות לקדם הכנסת סעיף בחוק רישוי העסקים שישלול רשיון עסק מבית דפוס שמדפיס כרטיסי ביקור. האם זה יעבוד? שאלה טובה. הנחתי הצינית היא שארגוני הפשע (או פושעים עצמאיים, בל אמעיט בערכם של סוחרי נשים בפרילנס) שמפעילים רשתות זנות יצליחו למצוא בית דפוס או שניים שיעברו על החוק עבור עוד כמה שקלים.

ברמה הפרקטית, אם כן, מדובר בהצעה חסרת ערך. אני גם נוטה להאמין שאף אם יתאפשר לעגן בחוק את איסור הפצתם של הכרטיסים, משטרת ישראל לא תשים את הדבר בראש סדר העדיפויות שלה. הקיץ מתחיל, ויש אינספור מפגינים שטניים בעד צדק חברתי שעליה לאסור. יחד עם זאת, לפעולה ציבורית ומוסדית יש את סגולת הגדרת הגבולות המוסריים בחברה. כאשר מוסד חזק כעיריית תל אביב קובע שזנות ופרסומה אינם מוסריים, וכי החפצת נשים והפיכתן לסחורה אינם מוסריים, הדבר מחלחל גם כלפי מטה, לתושבי העיר ולאזרחי המדינה.

בינתיים, כל עוד כרטיסי הביקור מהווים עובדה בשטח, אתן ואתם מוזמנות להצטרף אלי למצעד ההזויים. נהגתי להסתובב כסהרורית ברחובות, לאסוף את הכרטיסים, לקרוע לשניים ולהשליך לפח. עכשיו, כחלק ממאבק בתופעה, פעילות מרכזיות הקימו יוזמה במסגרתה יאספו אנשים שהנושא יקר ללבם את הכרטיסים, על מנת להגישם במאוחד למר ראש העיר, ולהמחיש את מימדיה. מודה, אתן תספקו שעשוע לעוברים ושבים, שלא ממש יבינו מה אתן עושות – אבל מי יודע, אולי תצילו איזו ילדה קטנה מהתקווה שיום אחד תהיה גם היא זוהרת כמו הזונה שבתמונה.

>> לעמוד הפייסבוק של מבצע איסוף הכרטיסים




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך