כל פינה בבית חסרה אותך

הריק העצום שהותרת מכה בנו יום – יום ושעה שעה. הידיעה הזו, שלא תשוב עוד פוגשת אותי מהרגע שבו אני מתעוררת בכל בוקר ולא עוזבת אותי לכל אורך היום כולו

18/11/2018
דורית בן ברוך גינס קבלו עדכונים מדורית
  • RSS

מילים שכתבתי לאזכרה במלאת שנה לפטירתו של גיא בננו ז"ל שהתקיימה ביום שישי האחרון:

גיא אהובנו,

עברה שנה בדיוק מהיום הנורא ההוא שהמוות התדפק על דלתנו, ערב סתווי שיגרתי זה היה, כשבועים לפני חג החנוכה. היינו בהכנות לארוחת הערב ואז הצלצול בדלת והבשורה המרה שהגיעה בעקבותיו ושינתה את חיינו לעד. עדיין קשה לעכל, לקלוט ולהבין שלא תיכנס עוד הביתה, שלא נשמע עוד את קולך, את הצחוק המתגלגל שלך ושלא נחוש עוד את ההדים הסוערים של חייך. היית חי ונוכח כל -כך, מלא עוצמה וחיות. השקט הזה, שהותרת בהיעדרך הותיר אותנו המומים, כואבים ומתגעגעים, למה שהיה ואיננו עוד.

הריק העצום שהותרת מכה בנו יום – יום ושעה שעה. הידיעה הזו, שלא תשוב עוד פוגשת אותי מהרגע שבו אני מתעוררת בכל בוקר ולא עוזבת אותי לכל אורך היום כולו. קשה להכיל אובדן עצום כזה של חיים צעירים שהסתיימו באופן כה חד ואכזרי. הזכרונות צפים ועולים ואיתן הדמעות, האמירות שלך, מטבעות הלשון הייחודיות, זכרונות וחוויות מטיולים משותפים בארץ ובחו"ל, תמונות ילדות, נעורים ובגרות. חסרונך נוכח במלוא עוצמתו, מה שהיה מובן מאליו ויומיומי הופך להיות משאלת לב כאובה שלא תתממש לעולם.

גיא בן ברוך צילום אלבום פרטי

כולנו עברנו, עוברים ועוד נעבור ימים קשים ולילות טרופים של געגוע אינסופי. אין כאב גדול מזה שהורים קוברים את בנם הצעיר שכל עתידו עוד לפניו. אין נחמה ומי ייתן ואף הורה לא יצטרך לעבור אסון שכזה. כל פינה בבית חסרה אותך וחדרך נשאר כמעט כפי שהותרת אותו, קשה לנו להתמודד עם המחשבה שלא תעשה בו עוד שימוש.

גיא שלנו, תמיד תהיה חקוק על לוח ליבנו, מתגעגעים אליך עד אין קץ. הכאב על לכתך מאיתנו עצום ואינו מרפה. אני מבקשת להקדיש את השיר "שמחות קטנות" בתודה לך גיא בני ואהוב ליבי שהיית עבורי בחייך "עיגול גדול של שמחה", שלימדת אותי הורות מהי, שהבאת אל חיי הרבה שמחה ,גאווה ומשמעות ובכך שנתת טעם אמיתי לחיי.

גיא בן ברוך אלבום פרטי

השיר גם מוקדש לכל אותם, אנשים שסבבו אותנו בשנה האחרונה, שהיתה הנוראית בחיינו, אנשים שהיו עבורנו אורות קטנים וזוהרים בחשכה הגדולה שנפלה עלינו, שעזרו לנו לגשש את דרכנו חזרה אל החיים וסייעו לנו ללמוד ללכת מחדש. היו שהאירו לזמן קצר והיו שנשארו לתקופה ארוכה יותר. לכל אחד ואחת מהם מקום חשוב בליבנו ובהחלטה שלנו לבחור בחיים ולהביט קדימה.

ההשראה לשיר שאותו כתב והלחין מיכה שיטרית, היא דסי רבינוביץ ז"ל שנפטרה ממחלת הסרטן בשנת 1996, בטרם מלאו לה 20 . דסי ניהלה מאבק הירואי במחלה ובשרירות הלב של המערכת הרפואית . לפני מותה הקליטה עצמה במשיבון לאחר שניסתה להתקשר לבני משפחתה מספר פעמים ללא מענה. הקלטה שהפכה לצוואה מעוררת השראה. וכך אמרה:

לכל אדם יש עיגול בלב, עיגול השמחה.
לפעמים העיגול קטן,
אך הוא יכול לגדול ולגדול ולגדול...
כאשר עיגול השמחה גדול,
הוא שולח עיגולים קטנים למקומות נסתרים בגוף,
מקומות שלפעמים כואבים.
וככל שיש יותר עיגולים קטנים,
פחות מקומות כואבים.
יש אנשים שעיגול השמחה שלהם קטן,
ולנו יש תפקיד - לעזור לו לגדול.
וודאי שואלים אתם - איך?
כל אחד מאיתנו חושב על דרך.
אפשר להביא לו סוכריה,
לתת לו פרח, לשיר לו שיר, לצייר לו ציור
או אפילו פשוט לומר לו:
בוקר טוב, מה שלומך היום?
והכי חשוב , לעשות את זה בכיף,
בשמחה, מכל הלב!

** הכותבת, דורית בן ברוך, היא אמו של גיא, אשר נהרג בתאונת אופנוע לפני שנה והותיר משפחה וחברים המומים וכואבים. הטקסט עלה במקור לדף בפייס שלה

 




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה