כל עוד בכנסת פנימה

רובי ריבלין החליט שמעתה לא יוזמנו מקהלות לכנסת כדי לשיר את ההמנון, כדי לא לפגוע בציפור נפשם של הח"כים הדתיים. הילה בניוביץ-הופמן תוהה מה לגבי ציפור הנפש של הנשים המושתקות

18/01/2012
הילה בניוביץ הופמן קבלו עדכונים מהילה
  • RSS
» Thinkstock :צילום

שבועיים מלאי אירועים עברו על המדינה. המערכת הפוליטית סערה וגעשה על הצטרפותם של יאיר לפיד (צפוי) ונועם שליט (קצת פחות צפוי) למירוץ לכנסת; המחאה החברתית הרימה ראש, וניצני אוהלים החלו להופיע בתל אביב, בירושלים ובחיפה; וזה עוד לפני שדיברנו על הדבר החשוב באמת, כלומר העונה החדשה של "האח הגדול". יש משהו אירוני בזה שתוכנית ריאליטי עוקבת אחרי אנשים שגרים ביחד בבית, בזמן שבתוכנית הריאליטי האותנטית מכולם, כלומר בחיים האמיתיים, אנשים בלי בית נלחמים על זכותם לקורת גג. אבל זה כבר לדיון אחר.

לענייננו: היינו כל כך עסוקים בסלבריטאים וריאליטי מסוגים שונים, שנרדמנו לרגע בשמירה. זו הסיבה שמצאתי השבוע אזכור במקום אחד בלבד של ידיעה שככל הנראה לא נחשבה למשמעותית מספיק בשביל לתפוס כותרת גדולה יותר. אתר NRG פרסם שיו"ר הכנסת רובי ריבלין קיבל החלטה לפיה באירועים ממלכתיים שבהם מושר ההמנון הלאומי, לא יוזמנו מקהלות או זמרים לשיר כמקובל, כדי שחברי הכנסת החרדים לא ייאלצו להאזין לזמרות או למקהלות מעורבות של נשים וגברים. לדברי ריבלין, לא יוזמנו גברים בלבד כי "אם נעשה זאת יאמרו שאנחנו מדירים נשים".

הפתרון? עונש קולקטיבי. אף אחד לא ישיר, לא גברים ולא נשים. ריבלין החליט להשתיק את כולם, וזאת משום ש"אם נביא נשים נפגע בציפור נפשם של כ-18 חברי כנסת המשמשים במלכות הדמוקרטית".

אותי לימדו שדמוקרטיה היא לא מונרכיה, כלומר מלכות, ושבדמוקרטיה כל האזרחים הם שווי זכויות, כלומר גם נשים. לימדו אותי גם שנשים הן לא דבר ש"מביאים" או "לא מביאים", ושזכותן להיות בכל מקום שיחפצו, בדיוק כמו הגברים.

בנוסף, אם אינני טועה, לא רק לחברי הכנסת החרדים יש "ציפור נפש" שיכולה להיפגע, אלא גם לכל אותן נשים שמושתקות. לשם תזכורת: לפני כשלוש שנים מקהלת הכנסת היתה מורכבת מנשים וגברים, עד שהוחלט להרחיק את הנשים מאותו נימוק בדיוק.

אז, לפני שלוש שנים, שרו רק הגברים. כעת הוחלט שאף אחד לא ישיר, כדי שלפחות בהשתקה יהיה שוויון בין המינים. האם מדובר בשיפור או בהידרדרות? לא ברור. מה שברור כשמש הוא רק הצביעות והדו-פרצופיות המוכרות כל כך, השפות השונות שבהן מדברים נציגי הציבור, כדי למרוח אותנו בהבטחות שווא שאין מאחוריהן כל ממש.

רק לפני שבועיים, בנאום שנשא בחידון התנ"ך למבוגרים, אמר ראש הממשלה נתניהו את הדברים הבאים: "בתקופה האחרונה אנחנו עדים לתופעה פסולה של הדרת נשים במרחב הציבורי, שנוגדת את רוח המסורת של התנ"ך והיהדות ואת ערכי הדמוקרטיה עליה מושתתת מדינת ישראל, וסותרת את ערכי היהדות".

גם נשיא המדינה שמעון פרס נדרש לתופעה: "לאחרונה עלתה התופעה של הדרת נשים או איסור שירת נשים במרחבים ציבוריים", לדברי הנשיא, "אל לנו להפוך מרחבים ציבוריים למוקדים הנתפסים כאפליה הסותרת את ערכינו".

אז למי להאמין? לראש הממשלה והנשיא שמדברים על ערכים שוויוניים ודמוקרטיים, או לחברי הכנסת החרדים שציפור נפשם נמצאת בסכנה? איזו יהדות מקובלת בכנסת ישראל, זו שלדברי הנשיא וראש הממשלה מחבקת את הנשים במרחב הציבורי, או זו שעלולה להתחרמן ממילות "התקווה" המושרות בפי אישה? נכון, הכנסת היא רק זירה אחת של מרחב ציבורי: אבל זה המרחב הציבורי הייצוגי הראשון במעלה של מדינת ישראל, ואם במרחב הזה מעדיפים להשתיק את כולם ובלבד שלא יישמע קול של אישה שרה, הדבר משמש כדוגמה רעה ביותר לכל שאר המרחבים. אה, והוא גם הופך את הנשיא וראש הממשלה לבלופרים, או לפחות לאנשים שלא מבינים דבר וחצי דבר לגבי ערכי היהדות.

כבוד יו"ר הכנסת ריבלין, הריני להציע לך נוסח חדש עבור ההמנון הלאומי, שלעניות דעתי מתאים יותר למצב הנוכחי: "כל עוד בכנסת פנימה / קול באישה הוא ערווה / אז אין לי אמון במדינה / ואין לי סיבה לשיר 'התקווה'". מה דעתך, זה יתפוס?

לבלוג של הילה בניוביץ-הופמן




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה