כל מה שצריך לדעת על עובדי הקבלן

האם אחרי השביתה האחרונה, מצבם של עובדי הקבלן ישתפר? היועצת המשפטית שלנו על זכויות העובדים הבלתי נראים בשוק העבודה

19/02/2012
דריה כנף, עו"ד www.dariacanaff.com קבלו עדכונים מדריה
  • RSS
» מבנה העסקה מסורבל. צילום: Thinkstock

השביתה הכללית במשק בשבוע שעבר, שנועדה להלחם על תנאיהם של עובדי הקבלן היא לא דבר חדש. עובדי הקבלן נלחמים כבר מזה תקופה, השבתת המשק ו/או חלקים מהמשק מתבצעת כבר חודשים רבים, אם לא שנים, והכל מתוך רצון של עובדי הקבלן לשפר את תנאי העסקתם. מדובר על אחוזים נכבדים משוק ההעסקה במדינה, מאות אלפי עובדים, כאשר רבים מהם מועסקים על ידי לא אחרת מ...ממשלת ישראל.

בניגוד לסברה הרווחת, עובדי קבלן הם לא רק מנקים ומאבטחים! גם רבים מקרב העובדים הסוציאליים, מורים, מתכנתי מחשבים, עובדי דואר ישראל, עובדי משרדים ממשלתיים, רשויות מקומיות, רשות שדות התעופה, בנקים שונים, ואפילו חלק מעובדי חברת החשמל – הינם עובדי "קבלן" בקונסטלציה כלשהי.

סיפורה של רחל

בשביל להבין את מהות המאבק, בואו ונבחן את מבנה ההעסקה הקבלני המשולש והכה מסורבל, ובו חוברים להם העובד, מעסיקו הישיר והקבלן.

לשם ההמחשה נספר את סיפורה של רחל, עובדת ניקיון במשרד רואי חשבון תל אביבי. רחל אינה מועסקת באופן ישיר על ידי המשרד. היא אינה מקבלת תלוש שכר ממנהלת החשבונות המשרדית כיתר העובדים, והמנהל אינו מכיר אותה בשמה בהכרח. גם יתר העובדים, אגב, לא בטוח מכירים את רחל. אין לה חדר משלה, וגם לא שולחן וכסא פרטיים. היא "המנקה".

רחל היא עובדת של קבלן שירות אשר הציב אותה לפני כחודשיים כעובדת אצל הלקוח שלו, המשרד. בכל בוקר רחל מגיעה למשרד, בשעה 0630 היא פותחת את הדלת ומתחילה לנקות: את השירותים שהספיקו להתלכלך אתמול בלילה, את בדלי הסיגריות המפוזרים בכוסות הקפה השחור, ואת השטיחים שטונפו אמש בבוץ כשהלקוחות הגיעו לפגישות השונות.

כשמתארגנת מסיבת פורים משרדית, רחל לא מוזמנת. היא לא אחת מהעובדים. כשמקבלים תלושים לפסח, רחל לא מקבלת. היא לא אחת מהעובדים.

את המשכורת שלה היא מקבלת מהקבלן, ואם חשבתם שהקבלן מכיר אותה בשמה הפרטי או יודע כמה ילדים יש לה - טעיתם: הקבלן, כאמור, לא רואה את רחל כל בוקר, או בכלל. הוא "מכיר" רק את פרטיה האישיים המופיעים בכרטסת. ותו' לא.

אז רגע: מי בעצם מכיר את רחל? אף אחד.

עובדי קבלן ועובדי חברות כח אדם – לא אותו דבר!

בתוך כל הקבוצה הגדולה שנחשבת כ"עובדי קבלן", יש חלוקה: לעובדי "קבלן שירותים", ולעובדי חברת כח אדם.

עובדי חברת כח אדם מוצבים על ידי חברות כח האדם בחברות וגופים שונים. תנאי העסקתם הוסדרו זה מכבר בהסכם קיבוצי שנחתם עם הסתדרות העובדים, ושם הוענקו להם תנאים סוציאליים משופרים, כגון ימי חופשה ומחלה נוספים, הסדר פנסיה ועוד. על העסקתם מגן חוק ששמו חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, אשר מחייב את המעסיק לקלוט את עובד חברת כח האדם במשרדו, לאחר 9 חודשי עבודה, כעובד מן המניין.

כמובן שגם כאן, קיימים מעסיקים רבים שנמנעים מלקלוט את העובדים לאחר 9 חודשים, והם בוחרים לפטרם. מעסיקים אחרים מעבירים את העובד לחברת כח אדם אחרת, ל- 9 חודשים נוספים, וזאת כהתחכמות "עוקפת" חוק. אלו מביאים למצבים אבסורדים, בהם עובד כח אדם יכול למצוא עצמו עובד באותה חברת כח אדם שנים ע"ג שנים, מוגן לכאורה על פי חוק, אך בפועל הוא לעולם לא יצבור וותק וזכויות אצל מעסיק אחד.

עובדי "קבלני השירותים" לעומת זאת, הם עובדי הקבלן ה"אמיתיים". כאן יש עליית מדרגה: אותם עובדים מועסקים על ידי קבלני שירותים, חברות גדולות המספקות למפעלים ועסקים שונים שירותי ניקיון, שמירה או אבטחה. על חברות אלו, ועובדיהן, לא חל חוק קבלני כח אדם! זו נחשבת ל"קבוצה החלשה" של עובדי הקבלן.

רחל שלנו היא עובדת קבלן שכזו. היא חיה בחשש מתמיד מפיטורים, שכרה זעום ואין לה כמעט זכויות סוציאליות. אם המנהל במשרד יתלונן עליה, למשל שהיא לא שטפה את הכוס שלו מספיק טוב, היא תעוף משם מיידית. אין מקום לשאלות ואין מקום להסברים.

לרחל יש אלף תחליפים, ולמען האמת, העובדים והמנהל במשרד בכלל לא ירגישו בהבדל אם היא תוחלף. היתרון הכלכלי עבור שני מעסיקיה של רחל, הוא גדול: חברת הקבלן  מקבלת מהמעסיק תשלום בגין עבודתה של רחל. מתוך תשלום זה היא מפרישה לרחל את שכרה הזעום, ואת ההפרש, בין הסכום שקיבלה לסכום שהיא משלמת – משאירה אצלה, כ"עמלת השמה".

המעסיק מצידו, מבקש מהקבלן עובדים. במקרה של רחל, יש שם רק 2 עובדות ניקיון, אך במפעל גדול או משרד ענק, המעסיק מבקש מקבלן השירותים כמות גדולה של עובדים, וכך גדלה אפשרות המיקוח שלו מול הקבלן: הוא יכול "להשיג" ממנו מחיר ממש נמוך בגין כל עובד. כך נוצר מצב שהסכום שהמעסיק משלם לקבלן נמוך מהנהוג במשק, ומתוך מחיר נמוך זה, עוד "נחתכת" עמלת ההשמה שמקבל הקבלן. העובד עצמו מקבל בגין עבודתו שכר מינימום, במקרה הטוב. למעסיק יש אפשרות להחליף את העובד כאמור מיידית, הוא לא מחויב כלפי רווחתו / קידומו / שביעות רצונו.

העובד מצידו מבין שאין לו אב ואם, והוא מעניק בכל יום מחדש 100% מעצמו – שוב ושוב - ללא שום תלות בבריאותו, מצבו הנפשי או ענייניו הפרטיים - כדי שלא יפוטר.

ועל גבו של מי נחגגת החגיגה? כמובן. של העובד.

כי הרי מי שמשלם לרחל משכורת, הוא לא מי שרואה אותה בבוקר, ולכן אין מקום למו"מ על שכרה...היא לא יכולה "להשוויץ" בניקיון המיוחד שעשתה במשרד לקראת פסח, ולבקש בגינו העלאה או בונוס. היא מתהלכת במשרד כצל, יתר העובדים במשרד זוכים להטבות ולזכויות יתר כתוצאה מפעילות וועד העובדים למשל, אך רחל לא זכאית לאותן הטבות והגנות.

וכאמור, שכרה זעום זכויותיה פחותות ומצבה ארעי מאין כמוהו.

במה עזרה השביתה?

השבוע הושבת שוב המשק. בתום 5 ימים השביתה הסתיימה לאחר שהושג הסכם בעניין תנאי העסקתם של עובדי הקבלן. ההסכמים שנחתמו בין ההסתדרות לבין משרד האוצר ולשכת התיאום של הארגונים הכלכליים, כוללים, בין היתר, שיפור בשכר המינימום של עובדי הקבלן, ושיפור בתנאיהם הסוציאליים, ובין היתר: קרן השתלמות, שי לחג, סבסוד ארוחות, וכן הגדלת דמי ההבראה וההפרשות לפנסיה.

כמו כן התחייבה המדינה לקלוט עובדי קבלן נוספים לשורותיה, ולהגדיל את מציבת הפקחים במשרד התמ"ת, האמונים על אכיפת תנאי העבודה של העובדים הללו. על מנת לאמוד את השיפור האמיתי בתנאים.

אני מציעה להמתין ולבדוק אם ההסכמים החדשים אכן נאכפים בפועל במפעלים השונים, ומה משמעותם עבור העובדים עצמם. כי בסופו של יום, יותר מחתימת הסכמים, הבזקי מצלמות וחיוכים חושפי שיניים צחורות, מה שחשוב זה שרחל שלנו תקבל שכר ותנאים ראויים יותר, כבוד וביטחון תעסוקתי, כבר היום.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה