כל הפעמים שאנסתי את עצמי

אנסתי את עצמי בעבר ואני עדיין אונסת את עצמי. אני לא מצטערת על זה ולא מבטיחה שום דבר. עשיתי ואני עדיין עושה את הכי טוב שיכולתי לעשות

18/12/2017
מירב טלאור קבלו עדכונים ממירב
  • RSS

#גםאני

אנסתי את עצמי לשכב עם גברים שלא באמת רציתי, או למגע שלא מדויק לי - רק כדי לקבל 'אהבה', או שלא יכעסו עליי, או 'כי זה כנראה הכי טוב שאקבל', או כי 'הגענו עד כאן, אז לא נעים להפסיק', או כי הוא בא במיוחד ממטולה (ולפעמים שכנעתי את עצמי 'יבוא לך יבוא לך', עד שהאמנתי שבאמת בא לי ).

אנסתי את עצמי להיות בקשר עם גברים שלא באמת עשו לי טוב, שהיו אטומים, נכים רגשית, או לא התנהגו אליי יפה, או להישאר במקומות שהרגשתי בהם מושפלת (לא רק עם גברים) - בעיקר כי 'זה מה שיש, ואף אחד לא מבטיח לי שאמצא משהו יותר טוב', וכי הרגשתי תלויה בהם, ולא היה לי אומץ לקום וללכת.

אנסתי את עצמי כשלא יצאתי בזמן משיחות מטרידות עם גברים - כי רציתי 'להבין', או 'לתת צ'אנס', או שהמקרה לא היה ברור מספיק, ואולי חמלתי עליהם, או חשבתי שמתפקידי להישאר שם כדי לחנך אותם.

אנסתי את עצמי להיות בתקשורת עם אנשים שלא בתדר שלי, שלא היו נעימים לי, או שגזלו ממני אנרגיה - רק כי 'זה לא יפה לא לענות', או כי 'זה לא בוגר לברוח מהתמודדות', או מתוך דחף להוכיח את עמדתי, ומתוך הרצון לקבל אישור ו'אהבה'.

אנסתי את עצמי לשתוק כשפגעו בי (כל מיני סוגי פגיעות, לאו דווקא מינית) - כי לא היה לי אומץ לדבר, או כי לא רציתי שהצד השני ייפגע, או כי זה נראה לי 'טבעי' ולא הבנתי בכלל שזה היה לא בסדר, או כי היה נדמה לי שזה הגיע לי.

אנסתי את הגוף שלי ודיכאתי אותו עם דיאטות הרסניות, עם מילות גינוי ושנאה עצמית. אנסתי את הציצים שלי באופן יומיומי לתוך סד כובל ולוחץ. כל זה מתוך ניסיון לעמוד בסטנדרטים החברתיים של 'יופי', והרצון לקבל 'אהבה', ולא להידחות.

מירב טלאור (אלבום פרטי)

אנסתי את הנשימה שלי, שחלילה לא אתפוס יותר מדי מקום, שחלילה לא יראו שיש לי 'בטן', ואסרתי על עצמי לנשום. במיוחד ליד גברים.

אנסתי את הרגש והמחשבה שלי בניסיון להיות מה שהם לא. 'לחשוב חיובי' כשהייתי מדוכדכת, להיות 'רוחנית' כשכעסתי או כשקינאתי, לא להרגיש את מה שאני מרגישה - כי אמרו לי והאמנתי שכך נכון. (לא שזה הצליח).

אנסתי את עצמי בדרישה להיות דברים שאני לא (לאכול אוכל שאני לא אוהבת כי 'זה בריא', לישון מוקדם, להיות מאורגנת, להיות בעלת משמעת עצמית, להיות 'קלילה'..) - כי חשבתי ש'ככה צריך' ו'את חייבת להשתנות' (לא שזה שינה משהו). והלקיתי את עצמי כשזה לא קרה (זה עדיין לא שינה כלום).

אנסתי את עצמי בניסיון להיראות כלפי חוץ דברים שלא הייתי באותו רגע (קלילה, 'זורמת', טובה, נדיבה, מתחשבת, 'לא עושה בעיות' ועוד ועוד...) - כדי שיקבלו ולא ידחו אותי (לא שהצלחתי לתעתע במישהו).

אנסתי את שמחת החיים שלי ודיכאתי אותה - כדי 'להתאים את עצמי לסטנדרט', ולא לבוא לאף אחד 'מוזר בעין'.

אנסתי את הקול שלי חנקתי והשתקתי אותו - כדי 'לא להפריע', כדי 'לא להגזים', כדי לא 'לצאת קוקו'. או סתם כי 'לא נעים'.

אנסתי את הרצונות שלי חנקתי והשתקתי אותם - כי פחדתי שהם לא יתקבלו. כי פחדתי שאני 'יותר מדי'. כי פחדתי שבסוף לא אקבל כלום. ולכן הסתפקתי רק בחלק. או בפירורים.

קצצתי לעצמי את הכנפיים, כי 'כולם ככה', ו'אין מה לעשות', ו'לא כדאי שיקנאו בי', ו'למה שאהיה יותר טובה מכולם'.

אני יכולה לחשוב על עוד ועוד מקרים של אונס והשתקה שלי את עצמי.

שהמשותף לכולם הוא - הניסיון לכפות על עצמי להיות משהו שאני לא, רק כדי להרגיש שאני 'בסדר', או כדי לקבל אהבה.

עכשיו מתבקש שאגיד שאני מתחרטת על זה. או שלא אעשה את זה יותר. אבל לא.

אנסתי את עצמי בעבר, ואני עדיין אונסת את עצמי. חלק שייך לעבר הרחוק, וחלק עדיין קורה. אני לא מצטערת על זה ולא מבטיחה שום דבר. עשיתי ואני עדיין עושה את הכי טוב שיכולתי לעשות.

פשוט פתאום בעקבות פרויקט #metoo, הבנתי עד כמה היחס שלי לעצמי בכל המקרים האלה, הוא בעצמו סוג של אונס. שהאונס והדיכוי הם לא רק חיצוניים, אלא גם - ואולי לא פחות - פנימיים.

ואני פשוט שמחה שעכשיו אני רואה את זה. ולפעמים צריך פשוט לראות כדי שהשינוי יקרה מעצמו.

וגם אם לא, זה בסדר. כי אני טובה כמו שאני. ככה או ככה.

מירב טלאור, אני אוהבת אותך!

לינק לאחד הסרטונים של מירב

התפרסם במקור בפרופיל הפייסבוק של מירב טלאור.  ערוץ היוטיוב של מירב 

** הכותבת היא אמנית רדיקלית, משוררת, צלמת, מודל עירום אמנותי, ואמנית מיצג.  מקדמת עירום כדרך חיים, חשיפה רגשית מלאה ואותנטית, ביטוי גופני-קולי, ודימוי גוף חיובי, בלוגרית ויוטיוברית בהתהוות




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה