כל ההתחלות קשות

ענת הראל החליטה להתחיל להתאמן לקראת המרתון הראשון שלה. המאמן רן שילון הצטרף לשיחת מוטיבציה על הצעד הקשה ביותר – איך להתחיל לעשות כושר

06/12/2011
ענת הראל קבלו עדכונים מענת
  • בדואר
  • RSS
» ענת הראל, צילום: מירי דוידוביץ

במהלך השנים פגשתי לא מעט אנשים שברוב עוונותיהם אינם עוסקים כלל בפעילות גופנית או שעסקו בה בשלב מסויים בעברם ולא עוד. המאפיין את רובם הגדול הוא שתמיד, בשלב זה או אחר, הם יספרו לי כי היו מאושרים לו היו מצליחים לאמץ את הפעילות הגופנית (תהיה אשר תהיה) כחלק מאורח חייהם.

כ”כ הרבה אנשים שואפים לסגל לעצמם אורח חיים שכזה ונתקלים בקושי עצום שמונע מהם להתחיל ואם התחילו מונע מהם להתמיד. לו נצא מהנחת היסוד המדעית, כי עיסוק קבוע בפעילות גופנית לאורך שנים רבות, משפר את בריאותנו באופן ספציפי ואת איכות חיינו בכלל – אז נבין ששווה להתעכב על הנקודה הזו.

שווה לנסות להבין מה מקשה עלינו כ”כ להתמיד ובעיקר איך מפצחים את הקושי הזה ומשנים את חיינו. כן, אני לא מגזימה כלל – אכן משנים את חיינו!

אם יש “מזמור” שחוזר על עצמו, בכל מפגש שלי באלו אשר חיו שנים ללא פעילות ואז אימצו אותה לתוך שגרת החיים  - הוא המשפט המרנין: “הספורט שינה את החיים שלי”.

זו אכן המציאות: פעילות גופנית הנעשית לאורך שנים בהתמדה משפרת כמעט כל מדד פיזיולוגי בגופנו, ואף יותר מזה: גם מצבנו הקוגניטיבי והנפשי משתפר.

לפרוץ גם את הגבולות הנפשיים

קצת משעמם לדסקס את הנושא הזה שוב עם עצמי בפעם המיליון, אז בחרתי לשוחח עם אדם, שעל אף הידע הרב שלי, כל שיחה איתו תמיד מלמדת אותי משהו חדש. כך התיישבתי לשיחה צפופה עם רן שילון.

רן, בן 47, איש הייטק לשעבר שעסק בספורט כל חייו חייו הקים לפני תשע שנים את endure, שהוא הגוף המאמן הגדול ביותר בארץ בתחומי ספורט הסיבולת. הוא היה הראשון שהביא את המודל של תוכניות אימון אישיות בשילוב עם אימון קבוצתי.

רן לוקח מאוד ברצינות את בדיקת הגבולות של הגוף והנפש שלו עצמו ובמסגרת הבדיקה הזו, רק בשנה האחרונה הוא השתתף במרוצים שונים שגרמו לי להוציא את המחשבון שלי ולהגיע למסקנה שהבחור רץ השנה, במצטבר בסביבות ה-600 ק”מ במרוצים שונים ברחבי העולם.

כשהחלטתי לקחת את הצעד הגדול הבא ולהתאמן לקראת המרתון הראשון שלי (תרשמו לפניכם: ברצלונה במרץ 2012 , אמא’לה!!!) חיפשתי את הטוב ביותר והגעתי לרן. עכשיו אני מושיבה אותו לשיחה בדיוק על הנושא הבעייתי שהעלתי כאן. משום שמעבר להיותו מאמן רב נסיון, רן עבר גם הכשרה של אימון מנטלי אשר מטרתו לייצר שינויים בדפוסי חשיבה ופריצת גבולות. ככל שחולפות השנים יותר ויותר ברור לי שהגבולות תמיד יהיו הרבה יותר נפשיים מאשר פיזיים.

לרובנו יש את החלום לחיות טוב יותר בכל מה שקשור בדאגה לגוף ולנפש שלנו. רובנו יודעים שהדרך לשם כנראה כרוכה בפעילות גופנית כאורח חיים ועדיין רוב האנשים נכשלים שוב ושוב באימוץ הפעילות לתוך שגרת חייהם באופן קבוע.  מה צריך לקרות כדי שהחלום יתגשם?

“חייב להתרחש שינוי מהותי והשינוי צריך להיות קודם כל מחשבתי, אחרת זה לא יקרה. בדיוק כמו דיאטה שאינה מלווה בשינוי של דפוסי מחשבה – לא נצליח להתמיד בה.  עם השנים, יותר ויותר קשה להכניס את הפעילות הגופנית לתוך חיינו כמשהו בלתי נפרד משיגרת היום יום. בכל פעם שאנחנו מתחילים ואז מפסיקים לגמרי – יתכן מאוד שהפעם הבאה תהיה קשה יותר, משום שכבר איבדנו את האנרציה, ההמשכיות. אם עוברים תקופה קשה ולחוצה עדיף להוריד מעט את כמות הפעילות אבל להשאיר את המינימום הנדרש, מאשר להפסיק לגמרי ולאבד את המומנטום”.

חשוב להבין, תוחלת החיים הממוצעת של האדם בעולם המערבי רק הולכת ועולה. דבר נפלא כשלעצמו (יש החולקים עלי בעניין), פעילות גופנית היא אחד הפרמטרים המשפיעים ביותר על האיכות של השנים הנוספות שקיבלנו במתנה. השאיפה היא לא רק  לחיות יותר, לא פחות  משמעותי –  איך אנחנו חיים את השנים שנוספו לנו. פעילות גופנית הנמשכת לאורך שנים רבות, מאוד עוזרת לממש את השאיפה הזו.

כמאמן מנטלי, מה ההסבר שלך לזה שאנשים מתקשים כ”כ להתמיד בפעילות גופנית לאורך זמן?

“רוב האנשים ‘מחפשים את המטבע מתחת לפנס’ ומחפשים פתרונות קסם שיעבדו ברגע. זה אף פעם לא עובד ככה. צריך להבין שכדי להפוך פעילות גופנית לאורח חיים נדרש שינוי מחשבתי ושינוי שכזה הוא תהליך. תהליך אשר מלמד לאהוב את הפעילות או לפחות להבין באמת את החשיבות והנחיצות שלה. בדיוק כמו צחצוח שיניים- אף אחד לא שואל את עצמו אם הוא אוהב את זה או לא, אבל בכל זאת כולם מצחצחים.”

“שינוי אמיתי שמחזיק מעמד, אף פעם לא יהיה מהיר. זהו תהליך הנמשך לאורך זמן במהלכו תמיד נעבור טלטלות ומשברים. אם התהליך אצל המתאמנים שלי חלק מידי, אני מייצר משברים בכוונה. משום שבמוקדם או במאוחר הם יבואו (המשברים) וככל שיבואו מוקדם יותר כך נדע להתמודד איתם בעתיד טוב יותר בלי שהמשבר ירפה את ידינו.

סיבה נוספת היא שאנשים רבים מתאמנים עם המטרה הלא נכונה או ללא מטרה בכלל. הפחתה במשקל או סתם אימון לשם אימון – אינם מטרה אלא רק אמצעי להגיע למטרה. מבחינתי כשאנשים באים אלי אני מחפש מחוייבות של 3 או 4 חודשים. יחד עם זאת, צריך להבין ששינוי מחשבתי יכול לקחת גם יותר מזה , אפילו שנה, אבל אחרי שעוברים אותו זה נשאר איתך לכל החיים ומשנה אותם לגמרי.”

איך עוברים שינוי מחשבתי שיאפשר לי לחיות חיים שפעילות גופנית היא חלק בלתי נפרד מהם?

“קודם כל להבין שהשינוי מתחיל בראש ולאו דווקא בגוף. צריך להיות מוכנים מראש לצאת מתחום הנוחות גם ברמה הנפשית וגם ברמה הפיזיולוגית. תפקיד המאמן הוא ליצור קונפליקט ולאתגר את המתאמן. אני נוהג לומר שזה אף פעם לא נעשה קל יותר, רק מהיר יותר”

ואני אומרת: אם אתם מרגישים שקשה אז סימן שאתם בעלייה. והעלייה היא לא רק בזווית של הכביש אלא ביכולות שלנו ובמסוגלות שלנו להתמודד עם מצבים חדשים ומאתגרים.

אם קשה לכם זה סימן שאתם בעלייה

“חוסר נוחות שאנחנו מרגישים בגוף לא צריך להפוך אצלנו לחוסר נוחות בנפש – חוסר נוחות מנטלי. זה המקום שרוב האנשים רגילים לקחת אליו את אי הנוחות שלהם בזמן פעילות גופנית: ‘אם קשה לי בגוף אז הנפש בהכרח סובלת’. אני משנה את התנאי הזה אצל מתאמנים שלי. כלומר: תתכן אי נוחות וקושי של הגוף אבל הנפש חוגגת! חלק מהתהליך הוא לימוד לחשיבה חיובית ולחיות את הרגע בזמן האימון- אם קשה או כואב לי עכשיו זה לא אומר שאח”כ גם יהיה לי קשה או שתמיד יהיה לי קשה בזמן פעילות”.

איך מתרחש בפועל התהליך שאתה מעביר אנשים?

“מדובר בסדרות של תרגילים פיזיים תוך כדי שבודקים ומייצרים מודעות להשפעה המנטלית של התרגילים עלינו וכך מוצאים את הנקודות שעוצרות ו”תוקעות” אותנו. כמאמן אני יודע למצוא את הנקודות הבעייתיות. אם זה בעיות ברכיים, בעיות גב או דווקא גורמים נפשיים הקשורים בפחד אשר גורם לוויתור מראש.

השיטה שלי אומרת שבתקופה הראשונה לומדים להכיר ויש הרבה ניסוי וטעייה, לאחריה ממפים את הגורמים המגבילים ואז פותרים כל בעיה לגופה.”

מה ההבדל המהותי שאתה רואה בין המתמידים לאלו שלא?

“בדר”כ מדובר באנשים שקל להם יותר לצאת מאזור הנוחות. האנשים המתמידים הם בדרך כלל אלו שהצליחו להפוך את זמן הפעילות הגופנית לזמן שהוא סוג של “מתנה” עבורם, אם זה בגלל שזוהי שעה שבה הם נמצאים לגמרי בהווה (בלי מחשבות על מה שהיה או יהיה) ומשחררים את הראש, אם זה בגלל שזה זמן שמאפשר להם להיות עם עצמם ללא הפרעות: לפתור בעיות, להעלות רעיונות (הרבה יצירתיות יכולה להתעורר בזמן אימון כשהמחשבה פועלת אסוציאטיבית) או אם זה בגלל ענייין פיזיולוגי גרידא של הורמונים המופרשים ומייצרים מצב רוח טוב”.

“צריך ללמוד למצוא את הכפתורים הנכונים אצל כל אדם ואדם אצל אחד זה יהיה המחשבה על הבריאות אצל אחר הרצון לשפר את המראה החיצוני ולפעמים זה  העניין החברתי של האימון עם אנשים שאני מתחבר אליהם.”

אם כל מה שנאמר לעיל נשמע כמו מתכון להצלחה בתחומים אחרים- אז זה לא במקרה. הכילים לפי רן הם אותם כילים ויש לא מעט אנשים אשר בעקבות שינוי חשיבתי בהקשר של פעילות גופנית שינו את החשיבה שלהם בתחומי החיים האחרים, כמו הקריירה או הזוגיות.

ביקשתי מרן לסיכום, לבחור 3 טיפים הכי מהותיים שהוא יכול לתת למי שרוצה לאמץ את הפעילות הגופנית כדרך חיים. הנה הם לפניכם:

  1. להתאמן עם מטרה- משהו מדיד עם זמן ומספר. אם זה מספר קלומטרים/ דקות שאני רוצה להיות מסוגלת ללכת/לרוץ או מספר קלוגרמים שאני רוצה לרדת.
  2. לצפות מראש למשברים שיקרו בדרך –  הם חלק מהתהליך והם בסופו של דבר משפרים ומחזקים אותנו.
  3. לא לעשות את זה לבד- תמיד יהיה קשה יותר לעשות את זה לבד. לכן כדאי לחפש מסגרת ו/או שותפים למסע.

ואמרו אמן !

http://www.endure.co.il/




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה