כיצד אכילה רגשית עוברת מהורים לילדים

ילד שגדל להשקפת עולם שאינה חיובית על דרך אכילתו ומראהו החיצוני, חשוף לקשיים רבים ואף למחלות כגון אנורקסיה ובולימיה. אז מה עושים?

10/04/2019
שרון פרדני קבלו עדכונים משרון
  • RSS

הדבר החשוב לנו ביותר הוא ילדינו, אנו משקיעות בהם הכל ומנסות לצייד אותם בכלים הנכונים והטובים ביותר להצליח ולהיות מאושרים בעולם הזה. השקפת עולם על אוכל הינה דבר בסיסי שנוצר כבר בינקות ויש לו משמעויות הרות גורל להמשך החיים, תחשבו כמה מקום תופסים האוכל והנראות בחייכן. ילד שגדל להשקפת עולם שאינה חיובית על דרך אכילתו ומראהו החיצוני, חשוף לקשיים רבים ואף למחלות כגון אנורקסיה ובולימיה.

הנה כמה דפוסים שמייצרים בעיות אלה ומנגד טיפים שיעזרו לכן לגשת לאוכל בצורה בריאה ובכך גם לייצר גישה טובה אצל ילדיכם לאוכל:

1. ביקורת עצמית גבוהה - הילדים שלנו רואים הכל ושומעים הכל גם אם הם לא מגיבים או מתייחסים לכך באותו הרגע, כאשר את כאמא שופטת את עצמך לחומרה ("השמנתי", "תראה איך אני נראית", "תראה את הבטן/ הירכיים") באוזני אחרים בנוכחות ילדייך הם קולטים זאת ומפנימים את זה, אפילו מבטים שיפוטיים במראה מכל מיני זוויות לעתים תכופות עלולים להשפיע.
אם כך כיצד לנהוג? תסלחו לעצמכן גם אם אתן לא נראות כפי שרציתן, זה בסדר אם אתן רוצות לרדת במשקל אך האם גידופים עצמיים ועין ביקורתית ובוחנת תעזור? התשובה היא הפוכה - אמצו גישה בריאה לחיים של אוכל מזין, אימון גופני והכי חשוב אהבה עצמית, כך גם תגיעו לתוצאות, גם תיהנו מהיום-יום שלכן והכי חשוב תשמשו דוגמה אישית טובה לילדיכן על כיצד להתמודד גם אם לפעמים עולים במשקל, ומי לא עולה במשקל לעתים במהלך חייו? מעטים.

2. פחד מהשמנה - לאחרונה נכנס מושג חדש לעולמנו - ה"שמנופוביה" ואכן יש אנשים שמאוד מפחדים מלהשמין וכאלה המסתכלים על שמנים בעין עקומה כעל אנשים חלשים, עצלנים, לא בריאים וכל זאת מבלי אפילו להכיר אותם. אם יש בכם זלזול כלפי אנשים שמנים ואתם הופכים זאת לקללה ומשהו מפחיד שצריך להתרחק ממנו ילדיכם ייספגו זאת. במקום התייחסו לאנשים שמנים כאל אחד האדם, תימנעו משיפוטיות - אינכם יודעים מה הביא אדם לנקודה שבה הוא נמצא, האם מצב רפואי? אולי טראומה? אולי טוב להם ככה? והכי חשוב לעולם אינכם יודעים אם אחד מילדיכם ימצא את עצמו יום אחד במצב הזה ואז כיצד ירגיש אם בבית למד שאנשים שמנים הם מנודים, חלשים ואינם שווים.

האם שוקולד באמת תמיד יותר טעים מירקות? (צילום: shutterstock_Dasha Petrenko)

3. נתינת משמעות יתר לעלייה או ירידה במשקל - בואו נודה בזה, הרבה אנשים מתעסקים במשקל שלהם ובמשקל של האחרים וזהו הרי אבסורד כי רובנו באותה הסירה, לעתים עולים במשקל ולפעמים יורדים במשקל הרי זה אנושי. אך יש אנשים שאוהבים לציין על עצמם ועל אחרים מי השמין ומי הרזה, עבור ילד ששומע מהצד כל חייו בחינה וציון של הוריו לאנשים ולעצמם דרך עלייה וירידה במשקל עלול לטעות ולחשוב שזה באמת מאוד חשוב. אז מה לעשות? הפסיקו לבחון חיצוניות של אנשים ולציין זאת בקול ובכלל תורידו מהחשיבות של הדבר הזה כי מה זה משנה אם מישהו השמין או הרזה.

4. פרספקטיבה על מזונות - הרבה הורים מחליטים מבלי לנסות שילדם לא יאהב מזונות מסוימים כמו ברוקולי, לחם מלא, פסטה מלאה, רטבים, תבלינים, ירקות. ויש כאלה שמנסים לתת אוכל מגוון אך משדרים לילד על ידי מבט או רמת ההתלהבות שלהם בעת ההאכלה מה אוכל טעים ומה אוכל לא טעים. למשל, כאשר ייתנו שוקולד יבואו בהתלהבות רבה ויגידו בקול נרגש "שוקולד יאמי יאמי איזה טעים ", יציגו את השוקולד כפרס "אם תקשיב לי תקבל שוקולד" וכאשר יתנו מלפפון יגידו "בוא תטעם רק ביס קטן, בבקשה", יתנו תחושה שהם מתחננים לילד בכדי שיאכל ובכך מייצרים אנטגוניזם אצל הילד. איך פותרים זאת? קודם כל תשנו את ההסתכלות שלכם על אוכל, האם שוקולד באמת תמיד יותר טעים מירקות? האם לא בא לכם לפעמים ירקות יותר מאשר שוקולד? נגיד שאכלתן אתמול בערב שוקולד, ובבוקר שוקולד ובצהריים משהו פחמימתי כמו פסטה בשמנת, גופכן לא יבקש באיזשהו שלב ירק? משהו קליל לאכול? כל אוכל טוב בזמן שלו וטוב שיש את כל סוגי האוכל. כאשר אתן ניגשות לאכילה מול ילדכם כבר משלב הטעימות, היו ניטרליות, אין אוכל טוב ואוכל לא טוב, אוכל אסור או אוכל מותר, מה שכן, יש זה מגוון ומידתיות אז בואו ונהנה מהכל.

5. הצבת גבולות בריאות באוכל - לפעמים יש מצבים שבהם ילד מעלה במשקל ומגזים באכילה של אוכל שאינו מיטיב עימו. הורים רבים מעירים "זה משמין", מטופלת פעם אמרה לי משפט שהולך איתי עד היום על המבטים, היא סיפרה שכשהייתה ילדה שמנה ולא רצו להעיר לה, היא ראתה את המבטים של המבוגרים לכיוונה כשהיא הייתה אוכלת וזה היה בשבילה יותר גרוע מהכל.
הדאגה לילדיכם היא הגיונית ולגיטימית אך הדרך שבה אתם מביעים את הדאגה הזאת היא קריטית, במקום להגיד משמין אימרו "כשאוכלים יותר מידי כואבת הבטן", תנסו לא לשפוט או לבחון את הכמות שילדיכם אוכלים ואם אתם רואים שהילד איבד שליטה לחלוטין והוא בבעיה, עזרו לו באופן מקצועי - לפעמים אכילה היא ביטוי למצוקה רגשית.

שרון פרדני (צילום: אוסף פרטי)

6. תמצאו דרכים להחמיא לילדים מבלי להתייחס לחיצוניות שלהם - יש אנשים שלרוב מחמיאים דרך אמירות על מראה חיצוני, "איזה יפה", "יפה שלי", "נראית טוב", "עיניים יפות" וכן הלאה. אולי אותו ילד הוא יפה אך הוא לא רק יפה יש בו עוד נקודות אור ששווה להדגיש, אפילו יותר ממראהו החיצוני, אך משום מה זה פחות שגור בפינו. מה עושים? אמצו מחמאות כמו "איזה ילד נבון/ חכם/ רגיש/ חבר טוב/ מוכשר/ מיוחד/ אהוב…"
הנמיכו ציפיות מילדים יפים שעליהם להיות תמיד יפים או שזו התכונה הכי בולטת אצלם, ותנו להם מגוון כלים שיעצימו אותם בעולם מלבד הנראות שלהם משום שהיא סובייקטיבית ("היופי בעיני המתבונן") ונתונה לשינויים.

לסיכום, כמו תמיד הכל מתחיל אצלכן, ככל שאתן תהיו יותר פתורות ופתוחות עם נושא האוכל, תחיו ממקום של בריאות טובה בגוף ובנפש, תאהבו את עצמכן ותהיו שלמות עם מי שאתן כך גם תהוו מודל חיובי ומעצים לילדיכם בכל תחום ובעיקר בכל מה שקשור לאכילה רגשית.

 




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה