כיכר תחריר הנשית

את המהפכה הזאת - להחזרת השפיות לחיינו, להחזרת החיוניות לילדנו, להחזרת הערכים עליהם גדלנו – מובילות נשים

24/07/2011
בילי מוסקונה-לרמן קבלו עדכונים מבילי
  • RSS
» בילי מוסקונה לרמן. צילום: טל אטרקצי

רבותי, את כיכר תחריר הישראלית מובילות נשים! דפי, קרן, לילך, רונית וחגית, כל אחת ממקום אחר בארץ - אחת מתמחה ברפואה אחת בעבודה סוציאלית, השלישית בחינוך - הצליחו לאחד, במאבק אותנטי ומרתק, ימנים ושמאלנים ודתיים, מזרחים והומו לסבים ולשבור פרדיגמות של שמאל וימין. ועל זה מגיע לנשים האלה, שעלו אחת אחרי השנייה לבמה אתמול ודיברו בקול הגיוני, צלול, חד משמעי, ודרשו ליצר עתיד אחר, טוב יותר, עבורן ועברו בני משפחתן, על זה מגיע להן שאפו!

המאבק הזה התרכז אתמול בתחריר התל אביבית ועובר כמו לפיד מעיר לעיר, קרית שמונה, ראשון לציון, באר שבע. הוא שואב - נוסף על הרופאים, המתמחים, הצעירים שדורשים דיור-בר-השגה, מזון במחירים סבירים, מיסים שאפשר לעמוד בהם, ממשל שעושה קומבינות עם אלפיון שסוחט את השלטון ומוביל אותו לנהל כלכלה נאו-ליברלית שמפריטה את החיים של כולנו ושומטת מתחת לרגליים את רשת הביטחון הסוציאלית - את הזהות הסולידרית כלפי האזרחים שלה, כלפי כולנו.

קיבלנו מסר שגוי

להפגנה המרשימה הזאת מצטרפים העובדים הסוציאליים, שיותר נכון להגיד העובדות הסוציאליות שכן רובן שם נשים, ומצב הסקטור הזה הוא בכי רע. כתבתי לא פעם על נשים שהן עובדות סוציאליות ותארתי לא פעם ולא פעמיים את סדר היום שלהם תמורת משכורת של ארבעת אלפים שקל ומאה משפחות על עובדת סוציאלית אחת. ולא סתם משפחות, אלה בתים שיש בהם אלימות פיזית, נפשית, גילוי עריות, סמים; כל ההתעלליות שמתרחשות בין המטבח לסלון, כמו שכתב פעם עמוס עוז. ולעובדים הסוצאליים מצטרפים המורים והרופאים והמתמחים, שגם שם אפשר לעבור ללשון נקבה לפי הכלל שהיכן שיש מספר גבוה של נשים אפשר לעבור ללשון נקבה. אז הנה, המורות, המתמחות, שעובדות שעות נוספות בכל תחום ומגיעות לחמש וחצי אלף שקל, אין להן מטפלת כהוצאה מוכרת, בבית מחכה להם משמרת שנייה- ילדים, אוכל, ניקיון, שעורי בית, משחקים עד הלילה.

לכיכר אתמול לא יצאו המשפחות הישראליות העניות. את המאבק הזה הובילו נשים של מעמד הביניים. וזאת המציאות החדשה, שלקח לה זמן לחדור לתודעה הישראלית שחונכה על מסר אחר לגמרי: אם תלמד, אם תעבוד, לא תיפול לעוני.

הדיון האמיתי של החברה הישראלית

לכיכר אתמול יצא המעמד הבינוני שלקח לו זמן, אבל הבין שהנוסחה שהשתילו בנו שנים, שעבודה והשכלה מצילות מעוני - הנוסחה הזאת  לא עובדת יותר. עכשיו, שהפוליטיקה זזה הצידה ומדברים על הבית, על המקרר, על החוגים לילדים, על ספרי לימוד, על הליכה לרופא, עכשיו איפשרו לנו, הנשים, לעלות לבמה. לנהל את המאבק שאת הדגל שלו הרימה אשה צעירה. ואנחנו צריכות לנצל את הבמה הזאת כדי להראות שזה הדיון האמיתי של החברה הישראלית. הפרופיל של רווחת החיים שלנו, של שמחת החיים, של הילדים הגדלים בשפע, של היכולת לנשום ולהנות, לצאת לחופש, לאכול אוכל מזין. זה הדיון האמיתי. וכל השאר, כמו שאמר אתמול לשמחתי בחור מזרחי צעיר, כל השאר הוא שטויות. מלחמות זה שטויות, מלחמות, הוא צעק בקול ניחר למקרופון, הן המצאה של פוליטיקאים גברים כדי שכל הקונספירציות הפוליטיות, הכספים האדירים שזורמים לביטחון, הקומבינות, ההפרטות, כל מה שהורס את החיים שלנו פה – יוכל להתקיים. והכל על חשבונינו. ארבע אמהות הצליחו להוציא את הבנים שלנו מלבנון. מאבק הנשים של כיכר תחריר יצליח, הלוואי, להחזיר את החיים שלנו להיות שפויים.

מתוך הבלוג של בילי מוסקונה לרמן

תמונות:

Getty Images, טל אטרקצי



תגיות:

מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה