“כח הנסיכות”: פמיניזם על עקבים

אחרי אנגליה, כעת גם הילדות הישראליות יוכלו לקרוא על נסיכות בשמלות מלמלה שמצילות את העולם. האם מדובר בפמיניזם לפעוטות, או בעוד מאותו דבר?

28/11/2013
מיכל שליו רייכר קבלו עדכונים ממיכל
  • בדואר
  • RSS
» עטיפת הספר, בהוצאת א-נו-ני-מה וכתר

סיור בחנות צעצועים היום משקף תמונת מציאות מטרידה. האבחנה בין משחקי הבנים הכוללים דמויות של גיבורי על ומשחקי מדע וחלל לבין משחקי הבנות הכוללים וריאציות שונות של נסיכות וערכות מטבח וטיפוח, מעולם לא היתה מוחלטת כל כך. המשותף לרובם המכריע של צעצועי הבנות הוא המסר של הגדרה עצמית דרך הופעה חיצונית, טיפוח ושופינג. על רקע מציאות זאת התפתחה הספרות המגדרית.

בסדרת הספרים “כח הנסיכות“, במקור האנגלי “the rescue princess”, הפונה לקוראות מגיל 7 ומעלה, מנסה הסופרת פאולה הריסון להתמודד עם העולם הרך והצמרירי של משחקי הבנות באמצעות סיפור על נסיכות הרפתקניות. הסדרה, בה למעלה מ-10 ספרים שרובם פורסמו וחלקם ייצאו לאור ב-2014, מגוללת את הרפתקאותיה של אמילי, נסיכה מן המניין, שיחד עם 3 נסיכות אחרות יוצאות לתקן את העולם ואת זה הן עושות ע”י כך שהן מצילות בעלי חיים, מגנות על הסביבה ובאופן כללי מחבקות עצים. הספר הראשון בסדרה, “ההבטחה הסודית” שמו, תורגם לאחרונה לעברית ע”י שהם סמיט ואמנון כץ , מספר לנו על גב העטיפה שגיבורות הספר הן נסיכות אמיתיות, אך הן גם חזקות ועצמאיות וחכמות, וכבר בספר זה הן מצילות במבי (סליחה, עופר) מפני ציידים.

סדרת הספרים הפופולרית מאוד, שעוררה ויכוח ער גם באנגליה מולדתה, מקדמת אם כן אג’נדה די מועילה בפני עצמה: מי לא תרצה (או ירצה) לגדל את ילדותיה להיות אזרחיות טובות, השומרות על הסביבה ומצילות את כדור הארץ? מצד שני, במילותיה של ליהי האשטאג – זה נעשה בצורה ההו-כה-מיושנת של נסיכות הלבושות שמלות ורדרדות. נכון, לא כל אחת צריכה לפנות לכל אחת, כולל אלוהים בלשון נקבה, אבל למה דווקא ככה?

כי זו בדיוק הנקודה: הספר מקריב למעשה את הערך של השיוויון המגדרי לטובת הנחלת ערכים אחרים כגון קיימות ושמירה על הסביבה. ובשפה פשוטה – if you cannot beat them, join them. השאלה הנפוצה – האם אפשר להיות פמיניסטית על נעלי עקב – מקבלת בספר זה תשובה חד משמעית: כן. והתשובה החד משמעית הזו היא בעייתית. מדוע?

האימהות שבינינו מגדלות ילדות ולא אג’נדות מהלכות על שתיים. גם בבתים המודעים, יבוא יום וילדתנו בת ה-8 או ה-10 תרצה לק בציפורניים ואיפור בעיניים, רק כי חברות שלה עושות את זה. וגם צריך לזכור שבבתים רבים הרעיון לפיו ילדה, או אישה, יכולות להיות עצמאיות, חזקות וחכמות הוא בגדר חידוש מרעיש.

העניין הוא שהספר מגדיר את גבולות הגזרה בשלב מוקדם מדי, כי בסקאלה שבין מרב מיכאלי לאנסטסיה מיכאלי, אלו שקרובות למרב לא ירצו בו בגלל תקרת הזכוכית הקבועה בו, ואלו שקרובות לאנסטסיה לא יבינו שצריך להרים  את הראש למעלה כדי לראות את תקרת הזכוכית.

ויש בעיה קטנה נוספת: איכות הסיפור. כמו כל סיפור שמנסה לקדם סדר יום, בסופו של יום מתברר שהעלילה היא רק קולב עליו הסופרת תולה את השקפת עולמה.

על רקע מציאות של מרצ’נדייזינג אגרסיבי שזיהה ששורת הרווח תהיה נפוחה יותר כל עוד תתקיים הסגמנטציה המגדרית התפתחה גם ספרות הילדים הג’נדרית, ספרות שעושה שימוש בסטריאוטיפים המגדריים הקיימים כמסגרת לכל נרטיב.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה