כוהנת מין

הבנות שלנו מתבגרות בעולם שבו האידיאל לנשיות הוא מראה של דוגמנית ושחרור מיני כמו בנות סקס והעיר הגדולה, והכל תחת לחץ חברתי אדיר  

04/08/2010
דבורה לדרמן-דניאלי קבלו עדכונים מדבורה
  • בדואר
  • RSS
» דיאלוגים כנים, משעשעים ונוקבים, מוגשים בשפה נגישה

לפני  כחודש פורסמה כתבה של דנה ספקטור בידיעות אחרונות, אשר גוללה את סיפורה של  נערה טובה מבית טוב, שהפכה ל'מזרן' השכבתי. הכתבה הראתה בעיקר כיצד כמיהתה הכל כך טבעית של הנערה לאהבה ולהתייחסות, הביאה אותה לסוג של 'הזניית' גופה. הסחורה שסיפקה הייתה – מין. התמורה – אשליה של אהבה ותחושת שייכות.

הנערות הופכות למעשה לשחקניות

בעקבות הכתבה פרסמה ענת גור, פסיכותרפיסטית ומתמחה בתחום הטיפול בנשים, כתבה שנשאה את השם "מי שומר על הנערות שלנו?".

בכתבה טענה גור כי נערות מתבגרות בתקופתנו נמצאות בסיכון גבוה, כשאחד מגורמי הסיכון הוא הלחצים על המיניות. ילדות ונערות, טוענת גור, עוברות היום תהליך אירוטיזציה מגיל מאוד צעיר (מספיק לראות את גיבורות ערוצי הילדים מופיעות בפסטיגלים השונים בקומבינזונים עמוקי מחשוף והבעה של חדר מיטות, כדי להבין מהם המסרים הנספגים על ידי  הבנות הצעירות הצופות). בגיל ההתבגרות, שמגיע היום מוקדם יותר מבעבר, מופעלים עליהן לחצים משמעותיים לקיים יחסי מין באופן שאינו תואם את הבשלות הנפשית הנדרשת לכך. נערות הופכות למעשה לשחקניות המגלמות תפקיד של אובייקטים סקסואליים, ומצמצמות את חלקי האישיות האחרים שלהן. הן יוצרות 'אני כוזב' המותאם לציפיות החברתיות, ומתנכרות לעצמי האמיתי ולצרכים הרגשיים האותנטיים שלהן.

אנחנו לא 'מזיינות' אלא נחדרות

אם נתבונן סביב, נראה שהאידיאל הנשי המוערץ, לאורו גדלות הנערות היום, הוא דוגמניות, הרבה מהן צעירות מאוד, שמספקות את מה שמצפים מהן-  גוף חשוף יותר ויותר בתנוחות מגרות ומפתות יותר ויותר, המצטלמות כמזמינות אקטים מיניים, וכך זוכות בהצלחתן (עד למתפשטת הבאה שתסכים להעלות את רף הגירוי והפיתוי).

כשנערות אלו מתבגרות והופכות לנשים הן חוגגות, כביכול, את מיניותן המשוחררת, נוסח "סקס בעיר הגדולה". הן לומדות שהן חופשיות 'לזיין', 'לדפוק ולזרוק', כשהן מאמצות לקסיקון זכרי מחפצן, ובאותה נשימה מתכחשות לצרכיהן הרגשיים-  כי איך שלא נהפוך את זה, הגוף שלנו בנוי אחרת, ואנחנו לא 'מזיינות' אלא נחדרות, ולכן הצרכים שלנו שונים ורמת הפגיעות שלנו בהקשר המיני, היא שונה. וכך, בשם חגיגת המיניות הגדולה אנו זונחות את העצמיות האותנטית שלנו – את הקול הפסיכולוגי שלנו, את גבולות העצמי ואת הקצב הייחודי של גופנו.

הגוף אינו אובייקט להשגת אהבה

כאימא לבת, התובנות הללו עוררו בי דאגה רבה לגבי החינוך המיני והמסרים המיניים אותם תספוג בתי בנעוריה ובמהלך חייה. ברור לי שהחינוך המיני שאנסה להנחיל לה, הוא כזה שבמרכזו עומדת ההקשבה לצרכים האותנטיים שלה. חינוך זה ילמד אותה שהגוף שלה אינו אובייקט להשגת אהבה, אלא חלק מהסובייקטיביות ומהשלמות שלה.

בעודי בוחנת את התכנים שעשויים לעודד סוג חינוך שכזה, שמחתי להתוודע לספר חדש שיצא לאור ונקרא –'כוהנת מין'. הספר נכתב בצורת מחזה, המעמת בתוכו את כוחות הלחץ החברתיים בדמותו של שדרן רדיו פופולארי (המשתמש בתכנים נוטפי מין וגסות רוח שוביניסטית), אל מול  החוויה הנשית, המוצגת דרך דמותה של שירלי- אישה המנסה להיות קשובה לצרכיה ולכבד את גבולותיה, אל מול ניסיונות הפיתוי המניפולטיביים של אותו שדרן. שירלי מתמודדת עם ים של לחצים פנימיים וחיצוניים, עם הכמיהה לאהבה, ועם הפחד והבלבול הנובעים ממסרים מופנמים מזיקים וניסיון עבר פוגעני. בשיחה עם שותף לדירה היא מנסחת בצורה קולעת את הפלונטר בו מסתבכות נערות צעירות, ונשים בשוק הפנויים – פנויות: "החוקים ברורים. או שיש סקס או שהקשר לא ממשיך. אף אחד לא ישקיע בי את זמנו היקר בלי לקבל זיון. קודם תכנסי למיטה, אחר כך נראה אם בכלל בא לי להכיר אותך".

לעולם לא מאוחר מדי ללמוד שהן ראויות ליחס אחר

חמוטל גורן, כותבת המחזה, חושפת בשפה נגישה ובדיאלוגים כנים, משעשעים ונוקבים, את ניסיונותיה של שירלי לתמוך ב'אמת' שלה, כשהפחד מאכזבה חוזרת מקשה עליה לתת אמון ולהעניק סיכוי לזוגיות ולאהבה, הנמצאת ממש מתחת לאפה.

וכך מתארת טאריקה, דמות נוספת ומקסימה במיוחד במחזה, את הדילמה עמה מתמודדת שירלי: "הלחץ העיקרי שהיא מרגישה זה לחץ חברתי שבהחלט קיים. אני בטוחה שלא גבר אחד ולא שניים ציפו לקבל ממנה סקס מהר יותר ממה שהתאים לה, ואם זה לא קרה עזבו אותה. ואם זה כן קרה, היא עזבה את עצמה. נשמע לי שמשהו בגבולות שלה השתבש, ובאמת עכשיו היא לא יודעת מה מתאים לה ומה היא רוצה".

כמי שעוסקת בתחום החוויה הנשית, אני יודעת שיותר מדי נשים 'עוזבות את עצמן' בצמתים שונים במהלך חייהן. לעתים הן עושות זאת מתוך בחירה מודעת. לעתים – פשוט מפני שמעולם לא לימדו אותן שהן ראויות ליחס אחר. אולם, לעולם לא מאוחר מדי ללמוד. לעולם לא מאוחר ללמד את הבנות שלנו להתייחס אל עצמן באופן תומך ומכבד, ולהעביר להן את המסר, בן היתר על ידי טקסטים כמו המחזה 'כוהנת מין', שמותר להן לערער על מוסכמות ועל ציפיות חברתיות, שאינן נכונות עבורן ושאינן מכבדות אותן.

קראו את חמש התמונות הראשונות של המחזה

תמונה: כריכת המחזה 'כוהנת מין', מאת חמוטל גורן
מתוך הבלוג של דבורה לדרמן-דניאלי




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

  • האגודה הישראלית ללימודים פמיניסטיים ולחקר המגדר » Blog Archive » מחזה חדש מאת חמוטל גורן: "כוהנת מין" 11/10/2010

    [...] לפרטים נוספים עטיפת הספר "כוהנת מין" [...]

  • מילה משלך – סדנאות לכתיבה יוצרת 24/10/2010

    [...] התמונות הראשונות של המחזה לחצו כאן. אני מצרפת גם קישור למאמר של דבורה לדרמן דניאלי על המחזה באתר סלונה. ולראיון באתר "היקום של אלי [...]

בחזרה למעלה