כדי שיפסיקו להגיד "אל תתנו לה לשחק, היא בת"

אם הרבה ילדים וילדות כבר לא קונים את ההפרדה המלאכותית ואת היחס השונה, איך המבוגרים עדיין משתמשים בה? הפתרון טמון כמובן בחינוך, גם של ההורים ואנשי החינוך

16/05/2017
אור סרי קבלו עדכונים מאור
  • בדואר
  • RSS

מבלי להתכוון, מהדורות החדשות בשישי האחרון עסקו בהבניה של גבריות. כתבה אחת על בילויים של גברים ישראלים בבוקרשט, בילויים שכוללים גם ניצול מיני של נשים. בכתבה אחרת, האונס בשמרת חזר לכותרות. 30 שנה אחרי, נזכרנו באותם נערים, בני 16-17, שאנסו נערה בת 14.5. התזכורת הזאת מגיעה אחרי שבוע שבכותרותיו היה מקרה אונס קבוצתי מזעזע נוסף, בו בת 17 נאנסה ע"י בחורים שעד לא מזמן היו נערים, בגילאי 20-22. המבוגרים יותר פשוט נוסעים לחו"ל כדי "להתפרק". 30 שנה עברו, ולא ברור אם המצב השתפר, הורע או נשאר אותו הדבר.

מצד אחד, נראה שלכולנו יש יותר אפשרויות. בנים ובנות, נערים ונערות, נחשפים ליותר ויותר מודלים מגוונים של גבריות ונשיות. אישה כבר לא צריכה להיות רק אימא, גבר יכול להיות רגיש ואפילו לבכות. ומצד שני, הציפיות הנושנות עדיין עומדות בעיניהן, במיוחד כשזה מגיע למין ומיניות: בנים לומדים שעליהם "לכבוש" נשים ו"להשיג" מהן מין בכל מחיר. בנות לומדות שעליהן להיות יפות כדי שגברים יחשקו בהן, אך אסור להן להראות שהן רוצות מין כדי שלא ייחשבו "קלות". והציפיות האלו מתחילות עוד הרבה קודם, לפני שמין בכלל בתמונה.

אני זוכרת את הפעם הראשונה שבה הבנתי שלהיות בת עשוי להיות דבר רע. הייתי בכיתה ג' או ד' בבית הספר, זה היה יום שמשי והיינו בחוץ בשיעור ספורט. כרגיל, עם כדור, כרגיל, כדורגל. כרגיל, רציתי להצטרף. אבל, לראשונה, אחד הבנים צעק: "אל תתנו לה לשחק, היא בת". אני לא זוכרת הרבה ממה שהיה אחר כך, רק זוכרת שכעסתי, צעקתי ובסוף שיחקתי.

גם בנות משחקות כדורגל (צילום: שאטרסטוק)

הרבה לפני מיניות ומשיכה, שיעורי ספורט הם אחד הנדבכים הכי מכוננים בעיצוב הזהות המגדרית. שם נמצאות חלק מהחוויות הכי ממגדרות שילדים וילדות יחוו בחיים. שם הם ילמדו שאם נולדת עם פין, כנראה שיש לך "כישרון טבעי" לספורט ולשליטה בכדור באמצעות הרגל, ואם נולדת עם פות כנראה שאת פשוט פחות טובה בתחומים האלו, אין לך את היכולות להזיז כדור באמצעות הרגל ואת יכולה לרקוד, או לכל היותר, להזיז את הכדור באמצעות הידיים.

מעל 20 שנה עברו מאז החוויה שלי. הרבה זמן, מספיק בשביל לצפות שדברים ישתנו. ובכל זאת, לפני כמה שבועות קיבלתי טלפון מקרובת משפחה בכיתה ו', שסיפרה לי שיש בכיתה כמה בנים שלא רוצים לשחק עם הבנות בשיעורי ספורט, והבנות החליטו להתארגן נגד התופעה. כמה שבועות קודם לכן, יצא לי לפגוש ילדי מועצת תלמידים בכיתות ה' עד ז', שרצו להרים פרויקט שיעסוק בהפרדה בין בנים ובנות בשיעורי ספורט. קצת לפני כן שמעתי על מחאה בבית ספר יסודי על כך שטורניר הכדורגל הוא נפרד לבנים ולבנות. ולפני כן שמעתי על תלמידי ותלמידות כיתה ח' שמחו על יום ספורט שבו הבנים משחקים כדורגל והבנות משחקות מחניים, ולא ניתן לבחור. שנה קודם, היו כותרות על מחאה בנוגע לבגרות בספורט, המאלצת את הבנות לרקוד גם אם הן מעדיפות לרוץ. ואני לתומי חשבתי שבית הספר הוא מקום שאמור לאפשר הזדמנויות.

אז אם הרבה מהילדים והילדות כבר לא קונים את ההפרדה המלאכותית בשיעורי ספורט ואת היחס השונה, איך המבוגרים עדיין משתמשים בה? איך היא עדיין מתקיימת, גם שנים רבות אחרי שההפרדה המגדרית בשיעורי כלכלת בית ונגרות חלפה מן העולם? את השאלות האלו ראוי להפנות לקובעי המדיניות בתחום החינוך. הפתרון לשאלה טמון כמובן בחינוך – אבל לא רק חינוך של הילדים והנוער, אלא גם, ואולי עוד לפני כן, חינוך של ההורים וא/נשי החינוך מסביב. המורות והמורים, האבות והאימהות הם סוכני חיברות משמעותיים, בעלי יכולת השפעה ועיצוב התפיסות המגדריות – לחיוב ולשלילה, להרחבה ולצמצום אפשרויות. הבנה של מערכת הציפיות החברתיות והמגדריות, גם בקרב נוער וגם בקרב המבוגרים שסביב, תסייע להתמודדות עם הקשיים והאתגרים העולים בשנים המעצבות של גיל ההתבגרות. בעיריית תל אביב יפו כבר הבינו זאת, ובשנים האחרונות מופעלת בבתי הספר היסודיים והעל יסודיים בעיר תכנית "עיר שווה בחינוך" ותכניות נוספות, שמטרתן להטמיע שוויון מגדרי כערך יסוד במערכת החינוך. מתי גם משרד החינוך של מדינת ישראל יתעורר, ולכל הפחות יבצע שינוי בשיעורי הספורט הממוגדרים? בכל זאת, כבר 2017.

ביום ה', ה-18/5 יתקיים אירוע החינוך השנתי בבניין עיריית תל-אביב-יפו - "רגע אחד חינוך", בו תקיים אור סרי שיח פתוח עם חברת הכנסת מרב מיכאלי על חינוך ופמניזם, חינוך מגדרי וחינוך ממגדר. האירוע פתוח לציבור.

אולי תרצו לקרוא גם:

ערוץ 2 בשירות תעשיית הזנות

ההגנה הטובה ביותר היא האשמת הקורבן

שרדתי אונס קבוצתי אלים, אז למה לא התלוננתי?

ספורט תחרותי לבנים, הפרשת חלה לבנות: פרצופה של מערכת החינוך בהוד השרון

טל ברייר בן מוחה: פתאום רואים גם לביאות

האינסטוש של מישל – פרצופה של הסללה מגדרית

חברה של LIKE: תגובה לד”ר עדה בקר

נסיכות גרסת 2016
.

אור סרי, רכזת מדיניות מגדרית בעיריית תל אביב יפו

** הכותבת היא רכזת מדיניות מגדרית בעיריית תל אביב יפו




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה