יש לי מה ללבוש!

אלינה גרינשפון הקימה את הקבוצה המסקרנת "יש לי מה ללבוש - אתגר 40 יום ללא קניות" וסחפה אחריה אלפי משתתפות שהבינו שהן קונות הרבה יותר ממה שהן צריכות

16/01/2018
גלי דודזון סגל קבלו עדכונים מגלי דודזון סגל
  • בדואר
  • RSS

שקית של זארה Photo by Denis Doyle Getty Images

בשנים האחרונות אנחנו עדות לשתי תופעות צרכניות מנוגדות זו לזו.  מחד - צמיחתן האדירה של רשתות האופנה המהירה שפזורות בכל קניון ושל אתרי האי-קומרס שמאפשרים לנו לקנות אופנה בקליק מבלי לקום מהספה ביחד עם התחרות האדירה שהובילה להורדת מחירים משמעותית בתחום, הובילו אותנו לקנות הרבה יותר ממה שאנחנו צריכות. אנחנו צורכות בלי לחשוב, "מעמיסות" בסוף עונה, קונות "על הדרך" כשקופצת לנו הפניה לאתר כזה או אחר בנייד ומוצאות עצמנו עומדות מול ארון עמוס שרובו לא בשימוש. כתגובת נגד, קמו תנועות רבות שמעודדות צרכנות נבונה, חסכונית וידידותית לסביבה, באמצעות הימנעות מקניות מיותרות ויצירת "מלתחת קפסולה" מצומצמת, חסכונית, איכותית ופרקטית.

לפני שבועות ספורים נתקלתי בפייסבוק בקבוצה ששמה "יש לי מה ללבוש - אתגר ארבעים יום ללא קניות" הסקרנות הובילה אותי לצלול לתוך הקבוצה ולאתר את מי שעומדת מאחוריה כדי להבין איך ולמה הוקמה, מה מטרתה ואיך עושים את השינוי המחשבתי שהוא הבסיס להצלחה.

מבוא למדעי הצריכה

את הקבוצה, שמונה היום למעלה מ-10,000 חברות, הקימה אלינה גרינשפון, רווקה תל אביבית בת 26, בוגרת תואר ראשון במדע המדינה, עורכת חדשות ופובליציסטית בעברה והיום ומרצה לצרכנות נבונה (מבוא למדעי הצריכה עם אלינה גרינשפון).

אלינה גרינשפון, אלבום פרטי

גרינשפון נולדה באוקראינה ועלתה לישראל עם משפחתה כשהייתה בת חמש "כמהגרים במדינה הזאת היינו רחוקים מלהיות עשירים, אבל ההורים שלי תמיד עבדו מאוד קשה והיו אחראים כלכלית, כך שלא חסר לי דבר ובו בזמן, גדלתי בתחושה של דחק, כשראיתי שהילדים סביבי תמיד מקבלים דברים שעבורי נראים כמו פינוקים. עבדתי כבר מגיל 12 כדי להרוויח דמי כיס, במגוון עבודות הזויות (מי אמר מוכרת בלונים בפארקים ולא קיבל)".

עד מתי תחושת הדחק נמשכה?

"יצאתי מהבית בגיל 21, ובהתחלה השתוללתי – עבדתי בעבודה עם הכנסה לא רעה, רווקה תל אביבית פרועה, אבל משהו התחיל להשתנות. כל הזמן לא הספיק לי הכסף, כל הזמן הייתי בלחץ. תמיד הייתי על הגבול. עם הזמן הבנתי שזאת לא המערכת – זאת אני. נכון, עבדתי מאוד קשה, אבל הייתי גם מסתפרת אחת לחודשיים, עושה מניקור-פדיקור אחת לחודש, משתוללת בסופר פארם, יוצאת כמה פעמים בשבוע ואוכלת בחוץ, כי עובדים קשה – לא נתפנק?"

איפה היתה נקודת המפנה?

כשהייתי סטודנטית מאוד מרוששת, חברתי שרה הציעה שנפסיק לקנות בגדים לחודש ושנעשה את זה ביחד. אחרי הניסוי הזה נפקחו עיני. הבטתי על הארון שלי, ולא הצלחתי להבין מאיפה ההרגל הזה לקנות בגדים כל הזמן, כשהארון שלי כבר כל כך מלא בהם. רציתי לעזור לנשים אחרות להצליח בכך גם כן, וכך נולד לפני שנה וחצי הרעיון של יש לי מה ללבוש – אתגר 40 יום ללא קניית בגדים, כשבכל יום המשתתפות צריכות להרכיב תלבושת חדשה ממה שיש בארון. הקבוצה זכתה להצלחה מסחררת, וגדלה מיום ליום. לקהילה הזאת שפה משלה, והנשים המדהימות שם חוסכות המון כסף ומקטינות את טביעת הרגל האקולוגית של הבגדים שלהן.

 איך השפיעה ה"גמילה" שלך על שאר תחומי החיים?

השינוי שעשיתי בקניית הבגדים חלחל לכל החיים שלי – התחלתי לבדוק את הרגלי הצריכה שלי ממש תחום אחרי תחום, ואני ממשיכה לעשות את גם היום. שיניתי את התזונה שלי לתזונה טבעונית (בריא, חסכוני ואקולוגי); הפחתתי מאוד את השימוש במוצרי פארמה (שמן קוקוס עושה הכל) ובאיפור; אני מחזיקה אך ורק בגדים שנוח וקל לי ללבוש, וקונה לעתים נדירות מאוד רק דברים שחייבת (רוב הזמן יורשת מחברות). אני אוכלת בחוץ מעט מאוד, אני מרוקנת כל הזמן את הבית מחפצים בתקווה להגיע למצב שבו יש לי בדיוק מה שאני צריכה, ולא דבר אחד יותר. אני כבר לא רואה בחפצים מקור לאושר, רק פונקציונליות.

לבד מ"יש לי מה ללבוש", אני מנהלת את עמוד הפייסבוק "מבוא למדעי הצריכה עם אלינה גרינשפון", שנותן טיפים ומידע להתנהלות צרכנית חכמה יותר; ואת הקבוצה "יש לי מה לאכול" – אתגר שעוזר להימנע מקניית אוכל בחוץ (כן, גם קפה נחשב!).

אלינה גרינשפון, אלבום פרטי

מהי מבחינתך צרכנות נבונה?

המסר שלי הוא כזה, והוא חוזר על עצמו שוב ושוב, ולא רק בהקשר של הבגדים: אנחנו קונות בגלל מנגנונים רגשיים. מרגע שאנו עוללים, הפרסומאים משכנעים אותנו שאפשר למלא צרכים רגשיים במוצרים חומריים. הם יוצרים אצלנו ציפיות מוגזמות לאושר, אם רק נקנה את המוצר הבא. וזה לא אמיתי, זאת אשליה. האושר נמצא בנו. מרגע שאנו לומדים לנתק אותו מדברים שנמצאים בחוץ, אנחנו מתחילים להיות צרכנים חכמים יותר, ולקנות לפי הצורך ולא לפי גחמות או בגלל רגשות כלשהם.

יש לי מה ללבוש - אתגר ארבעים יום ללא קניות

בתיאור הקבוצה של אלינה כתוב: "אם את מוצאת את עצמך מתוסכלת מול ארון מלא בבגדים, את מוזמנת להשתתף באתגר "יש לי מה ללבוש" - 40 ימים ללא קניות, שבהם בכל יום תרכיבי תלבושת חדשה מהבגדים שבארון שלך. האתגר הוא כלי שנועד לעזור לך להפוך לצרכנית חכמה יותר, עבורך ועבור הסביבה שלך. מטרת הקבוצה לספק תמיכה, להעלות תמונות, לחלוק תסכולים ולקבל אהבה" בהמשך מפורטים חוקי האתגר שכוללים בין היתר איסור על קניית בגדים חדשים (למעט גרביים ותחתונים), איסור על לבישת אותה מערכת לבוש פעמיים במשך תקופת האתגר (מותר ללבוש אותו פריט מספר פעמים אבל בשילובים שונים) וצריך להצטלם בכל יום (לא חייבים להעלות את התמונה, זה בעיקר לצורך תיעוד אישי).

אלינה גרינשפון. אתגר 40 יום ללא קניות.

למה דווקא 40 יום?

קודם כל, מחקרים מראים שצריך 21 ימים כדי להתגבר על כל התמכרות, אז אנחנו מבטיחות פה מרחב ביטחון. אחרי 40 ימים הצורך הפיזי בקנייה יורד. ומרגע שהדחף הזה נפסק, אפשר לחשוב יותר בבהירות: מה אני צריכה? מדוע אני קונה? השאלות האלה הופכות אותנו מצרכניות כפייתיות לצרכניות נבונות.

איך הקבוצה מסייעת להצלחה באתגר?

הנשים בקבוצה שמשתתפות באתגר מעלות גם תמונות של עצמן, מה שמאוד עוזר לתחושת הביטחון העצמי, שגם היא מרכיב חשוב מאוד בצורה שבה אנחנו מתלבשות ובהתמכרות שלנו לקניות בגדים וחפצים בכלל. בסיס טוב יותר של ביטחון עצמי, עוזר לנו להישען על עצמנו ועל חברות הקהילה, במקום על הקנייה.

אפשר לאפיין את פרופיל המשתתפות בקבוצה?

בקבוצה יש נשים מכל המגזרים, הנטיות, הצבעים, הדתות והגילאים. יש בה אווירה מדהימה ושיתופית, מכילה ואכפתית. סבתות לצד נערות, עושות מאמץ משותף להפוך לצרכניות חכמות יותר. אין מה להגיד, זה פשוט מחמם את הלב.

מה עושים לאחר שמסתיימים 40 יום? איך מתחזקים את הצרכנות הנבונה לאורך זמן?

רבות מאוד מסיימות 40 יום וממשיכות לאתגר נוסף, או לוקחות על עצמן הרחבות שונות (לא לקנות גם לילדים, ולא לקנות אביזרים). מה שכן קורה, וזו תופעה רחבה, זה שהדברים שהן לומדות באתגר מחלחלים מעולם הבגדים לכל הרגלי הצריכה של האישה – כי העקרונות נשארים זהים.

 מה הקבוצה לימדה אותך?

ההצלחה של הקבוצה וסיפורי החיים המרגשים של הנשים שם גרמו לי להבין שכל אדם חברה המערבית הוא תוצר של תרבות הצריכה הזאת, אבל גם שיש דרך אחרת. כך הרחבתי את העיסוק שלי בצרכנות נבונה, והיום אני מרצה בנושא: ההרצאה "מבוא למדעי הצריכה" עוזרת להבין את תרבות הצריכה ונותנת כלים פרקטיים להיות צרכנים נבונים בכל בית; ההרצאה "יש לי מה ללבוש" סוקרת את תעשיית האופנה ונזקיה, ונותנת טיפים לניהול של ארון חכם, נוח ומספק; והסדנה "בית ספר לחיים", שעוזרת לצעירים להתנהל נכון בעולם החומרי שאנו חיים בו.

איך נראה הארון האישי שלך?

הארון האישי שלי מורכב מבגדים על-זמניים, ומבגדים שירשתי מחברות. אני מתקנת בגדים ונעליים כל עוד הם במצב טוב, במקום לזרוק ולקנות חדש. אני קונה לעתים מאוד נדירות, ורק דברים הכרחיים. אישית, אני מאוד לא אוהבת מכנסי ג'ינס ומכנסיים צמודים, ולמעשה כל דבר שלא נוח לי ללבוש. לכן נפטרתי מכל הבגדים האלה, והיום כל פריט שיש לי בארון נוח ללבישה ומחמיא. אני עושה ניקיון בכל עונה, ונפטרת מבגדים שלא נמצאים בשימוש – הם עוברים לחברות, מכרות מהאינטרנט או עוברים השמשה (למשל, תפרתי תיק למזרון היוגה מחצאית ישנה).

הארון של אלינה גרינשפון צילום: אלינה

מה את ממליצה למי שרוצה להתחיל באתגר אבל חוששת מהקיצוניות?

אני מציעה למי שרוצה להתחיל את האתגר אבל חוששת, קודם כל פשוט להצטרף לקבוצה כצופה. האווירה אצלנו כל כך מגניבה, ששווה להיות שם גם בלי לעשות אתגר. אחרי זמן מה של צפייה, רואות שהשד לא כזה נורא. עוד אני מציעה לעצור לרגע ולהבין מה הם 40 יום מתוך חיים שלמים. סך הכל – חודש וצ'ופצ'יק. זה נשמע מפחיד, אבל זה בכלל לא מזיק. האפשרות לחזור לדרך שלך היום קיימת תמיד. אבל תראי איזה יופי – קיימת גם האפשרות שתזכי לעשות שינוי חיובי בחיים שלך, שתמיד חלמת עליו.

אלינה גרינשפון. אלבום פרטי

***

הצטרפו לסלונה אופנה בפייסבוק 




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה