ישראל והעולם, נישואים במשבר

בכל מה שקשור ליחס הקהילה הבינלאומית לישראל, שלי פרץ מרגישה לפעמים כמו אישה מול גבר שפשוט לא מצליח להבין אותה

16/12/2012
שלי פרץ קבלו עדכונים משלי
  • RSS
» צילום: thinkstock

אתה נכנס הביתה שפוך לאחר יום עבודה. עוד לפני שסגרת את הדלת היא זורקת לעברך צרור קסאמים, תחת מעטה של תלונות לא מוסברות על אשמתך הבלעדית בכל מה שלא הסתדר לה היום. גם אם אתה לא האשם הישיר עדיין משהו בך מוציא אותה מהאיזון, ולמה אתה לא יכול לשנות לה את התמונה? מתוך היכרותי הממושכת עם התחום של בינו לבינה, ולאור הקריאות האנטישמיות הרבות שנשמעות בעולם בשבועות האחרונים, לא יכולתי שלא להבחין במספר סימפטומים דומים בין האופן שבו אנחנו, העם היהודי, נתפסים בעיני העולם, ובין הדרך שבה אישה תופסת את בעלה ברגעי משבר.

להלן ארבעה קווי דמיון שיעוררו בכם את השאלה, האם עם ישראל הוא הבעל הבלתי-רשמי של אומות העולם?

1. אני תורם כל כך הרבה לבית ואת פשוט לא רואה!

סינדרום הבעל שדואג לחלק ניכר מפרנסת המשפחה, לביטחונה, מסייע בחינוך הילדים, ואפילו משתדל להכניס קצת אקשן למערכת היחסים. אבל האישה מרגישה שהוא לא תורם כמעט כלום למערכת, ולכן הכול נופל על כתפיה הדלות משהו, בעוד הוא בעיקר עסוק בלהנות מהחיים על חשבונם של אחרים.

מזכיר לכם מישהו? על דבר אחד לא יתווכחו אתנו גם שונאינו הגדולים ביותר: אנחנו תורמים לעולם בגדול, בפיתוח המדע, הכלכלה, התרבות, התקשורת, ובתחום החשוב ביותר - הפייסבוק (!) אבל למרות המעלות הרבות, העולם רואה בנו בעיקר מטרד, הפרעה תמידית, כמו חצ'קון על פרצופו השוויצרי של העולם.

2. מה שלא תעשי, אני תמיד אהיה פה לצדך!

בימינו אם אתה ואשתך לא מסתדרים, אתם יכולים לפנות מיד לעו"ד הקרוב שיעזור לכם במלאכת פירוק הנישואין. אבל כאשר יש ילדים, האישה יודעת היטב, שלא משנה אם תתגרשו, תברחו, תתחתנו מחדש, תמיד הגבר הזה תמיד יהיה שם ברקע. הסיפור הזה לא יכול להיסגר באמת. ו"אם נחתוך את הקשר עוד נצטרך להתמודד עם שלל רגשות אשמה...", כפי שתיאר זאת עו"ד בני דון יחיא.

מצבנו דומה לאותו קשר משפחתי. לא משנה בכמה פרובוקציות עולמיות נהיה מעורבים, העולם לא יכול להתגרש מהיהודים, אנחנו פשוט לא נותנים לו גט. עברנו שואה, מלחמות, גירושים משונים, ואנחנו עדין כאן, ומשום מה תמיד נמצאים בלב העניינים.

3. את מתהפכת עליי כל שנייה!

תשאלו אישה למה היא מתהפכת על בעלה, וזה לא ידרוש ממנה הסברים רציונאליים. אז לפני רגע אהבתי אותך, אז מה? עכשיו המצב השתנה! תקראו לזה קפריזות, אבל באמת זוהי הרגשה עקבית שנמצאת מתחת לפני השטח. יש לה ציפייה בלתי מודעת מהגבר שלה, שימלא אותה בהרגשה שאפילו היא לא ממש יכולה להסביר. עדין, כשהוא לא עושה זאת, מתעוררות בה מרירות ושנאה.

בהונגריה קוראים לערוך רשימה של יהודים מסוכנים, בצרפת מרססים צלבי קרס על פיצרייה כשרה, בקנדה שדרן רדיו קורא לישראלים "כלבים", בהולנד ואנגליה תוקפים אוהדי כדורגל בקריאות נאצה, בספרד 35% מהצעירים אינם מעוניינים לשהות או לעבוד בחברת יהודים... וזה עוד לפני שאמרנו אחמדינג'אד, שקורא למי שאוהב חופש וצדק לחתור להשמדת המשטר הציוני, כדי לסלול את הדרך לצדק וחירות.

האם זה בגלל שצלבנו את ישו? או שבשנת 2012 מישהו עוד מאמין שזה בגלל היכולת שלנו לגלגל טוב כספים?

4. אז מה לעזאזל את רוצה?!

היא רוצה שתהיה מתחשב, אוהב, רגיש, חם, גיבור שנלחם. אבל גם אם תהיה, זה עדין לא מספיק. כי מה שאישה רוצה זו הרגשה. הרגשה של קשר, שייכות, ביטחון. וכאשר היא מקבלת במקום, הרגשה של קושי, עייפות, תסכול ובדידות, היא כועסת. נורא!

גם העולם מצפה מאתנו שנהיה מתחשבים ואנושיים למצבם של בני דודינו, וייתכן שהם צודקים. אבל כמה שלא ננסה לנהוג בהתחשבות, בסופו של יום נישא בגאון את האשמה שביצענו פשעי מלחמה.  "הצל שמושלך על העם שלי, זו האנטישמיות", אמר איינשטיין.

כמו האישה, גם אומות העולם מחכים בתוך תוכם שנמסור להם את "תורת היחסים": איך מתחברים ומעבירים זה לזה את המטען החיובי שיהפוך את חיינו לטובים, לבטוחים ולמאושרים? אם ניתן לעולם דוגמא, איך למרות שונוּת ומגוון הדעות בינינו, אנחנו מבינים שמעל לכל האיחוד הוא התרופה, העולם יתחיל לתפוס כיוון חדש, של צמיחה ושגשוג, שלום ואחווה. ובינתיים? אנחנו נמצאים בפירוד ושנאה הגדולים ביותר מכולם. רק כשנממש את תפקידנו, ונאחד את העולם כולו למשפחה אחת, נפוגג מלב האנטישמים את השנאה, ובמקום זה נחזיר אל הבית את האהבה.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה