יפו הבלתי אפשרית

בספר "אל יפו" מביא איימן סיכסק עוד זווית של החיים הבלתי אפשריים של ערבים בישראל, והוא עושה זאת בחן רב

02/08/2010
עירית אהרוני קבלו עדכונים מעירית
  • RSS
» שאלות הזהות של נער מוסלמי מתבגר בעיר מעורבת. "אל יפו"

כבר כתבתי כאן שהיחסים שאני מנהלת עם הספרים שבחיי הם רציניים ועמוקים. בהקשר הזה גם הזכרתי שאני מנהלת רשימת אקסל של כל הספרים שקראתי משנת 2002. בין הכתיבה על "גוף שני יחיד" של סייד קשוע לבין הכתיבה על "אל יפו" של איימן סיכסק, נזכרתי בספר נהדר שקראתי ב - 2007. "מוחמד כהן" הוא רומן אוטוביוגרפי מאת הסופר השבדי קלוד קיאט (Claude Kayat).  הספר יצא לאור בשנת 1981, והמהדורה העברית של הספר בהוצאת מעריב יצאה לאור ב-2007.  קיאט נולד בתוניסיה, עלה לישראל כילד עם משפחתו, ובגיל 20 היגר לשבדיה. גיבור הספר, מוחמד כהן, נולד וגדל בתוניסיה, בן לאב יהודי ולאם ערביה. מוחמד אינו נחשב ליהודי מאחר שאמו אינה יהודיה, ואינו נחשב למוסלמי מכיוון שאביו אינו מוסלמי. הספר מספר על מלכוד בין תרבויות ועל קונפליקט זהות שאין ממנו מוצא. הוא עושה את זה בכל כך הרבה חן והומור, עד שהרשיתי לעצמי לתפוס במכולת את השכן הנחמד שלי, נורמן עיסא, וממש להתחנן לפניו שיעשה ממנו סרט. אז הנה עוד המלצה על הדרך. אם אנחנו כבר צוללים (נכון, שוב) לתוך הסכסוך הערבי יהודי.

"אל יפו"  של איימן סיכסק חושף אותנו לחוויית המציאות המורכבת-עד-בלתי-אפשרית  של להיות צעיר ערבי ישראלי.  דרך עיניו של הגיבור, סיכסק מנסה להסביר לנו קצת על איך זה להתבגר כנער ערבי ביפו, ומה זה אומר לפתח זהות במציאות מסוכסכת. הוא מראה לנו שערבי ישראלי זה כמעט  אוקסימרון, "שלג שחור", אין באמת אפשרות להיות כזה. הספר מתאר, בעברית, את חוויותיו של סטודנט לספרות באוניברסיטה העברית, שחולק את זמנו בין ירושלים ליפו, בין רומן סודי עם אהובתו המוסלמית  המאורסת לאחר, לבין חברתו  היהודייה, ניצן. הספר מתאר את  המאבק של התרבות הישראלית, היהודית-מערבית, בתרבות הערבית-פלסטינית, ונוגע בשאלות הזהות של נער מוסלמי מתבגר בעיר מעורבת של יהודים וערבים, נוצרים ומוסלמים, ובכלל זה הניסיונות המגושמים לגשר בין החברה המסורתית המוסלמית לבין ישראל היהודית-החילונית.

ללא התלהמות וכעס

סיכסק מצייר אנטי גיבור, דמות נטולת שם, ערבי-ישראלי כללי. הוא חושף נפש קרועה, מוחלשת מקונפליקט פנימי עז ומתמשך, חסרת כוחות. שוב אנו רואים איך המצב האזרחי-לאומי משפיע על מעגלים נפשיים נרחבים, איך המציאות החיצונית מחלחלת אל הפנימית.

סיכסק מראה לנו דברים שאנו פוטרים את עצמנו מלראות ולשמוע. הוא חושף אותנו, אפילו את ה"סמולנים" שבינינו,  כמי שמפרידים בין הערבי הטוב, החבר, השכן,  לבין "הערבי" הכללי – שממנו אנחנו בעצם פוחדים, שהוא בעיננו חשוד בפוטנציה, איום על קיומינו. סיכסק  לא מתלהם, אפילו לא ברור אם הוא כועס. את דבריו הוא מביא ברכות, בעידון, כמו תמונה אימפרסיוניסטית. הוא מוסר את רישומיו כמתבונן, מצייר את המציאות כפי שהוא רואה אותה, תופס את הרגע החולף, את האור בשעה המסוימת ביום. סיכסק מציג את הדברים כפי שהם מתרחשים, לא מנסה להוסיף על המציאות, כמו מסתפק במורכבותה הריאליסטית/סוריאליסטית, סומך עלינו, הקוראים, שנדע להבין את האירוניה הדקה שלו.

קטע מהספר: "סובבתי את גבי אל החלון. מסל הכביסה שעמד ליד הדלת נגלה סרט בד דקיק, שנשלח כמו אצבע ארוכה מבין חישוקי הפלסטיק של הסל.
...הוא (סעיד) הפנה את מבטו החוצה, שתק דקה ארוכה ואז פנה אליי, מבליע חיוך, "תגיד, אתה זוכר את ארבעת המינים?", "ממש לא". "אני דווקא כן", אמר, ונראה מרוצה. "זה לא מצחיק אותך? באיראן היו תולים אותי על פחות מזה".
..."כל שנה היו טוחנים לנו את המוח עם זה בכיתה", הרגשתי שעליי לנחם אותו. "לא פלא שגם אתה זוכר את זה כמו את השם שלך". סעיד שאף שאיפה אחרונה מהסיגריה והעיף אותה בשתי אצבעות למטה אל הרחוב. "אתה יודע", אמר, עיניו תלויות בנקודה רחוקה בחוץ, "כל השטויות האלה, הלולבים והמצות של פסח", הוא עצר לבלוע את רוקו, "רק אז הרגשתי שאני חלק מכל זה", הוא הביט בי מרוכז ורגע היסס אם להמשיך, "כאילו כל זה הוא גם שלי איכשהו".

ישראליות אחרת

"אל יפו" של איימן סיכסק הוא בעצם  יותר נובלה מספר, הוא ארוך מסיפור קצר וקצר מרומן. בכל מקרה, הוא שובה לב, יפהפה, מקורי וייחודי מבחינה לשונית, ובעיקר – חשוב. הוא חשוב כי הוא פורץ דרך להגדרת ישראליות אחרת, שהיא לא רק יהודית. הוא חשוב כי הוא מביא עוד זווית, פחות מוכרת עד כה, של המורכבות הפוליטית והחברתית שבה אנו חיים. הוא מעורר בי  אופטימיות כי עצם קיומו מצביע על כך שיש צורך בחברה הישראלית לקלוט ולהכיר גם את האחר.

איימן סיכסק הוא סופר ומבקר ספרות ערבי-ישראלי יליד 1984. רומן הביכורים פרי עטו, "אל יפו", ראה אור בידיעות ספרים בשנת 2010. הוא בעל תואר ראשון בחוגים לספרות אנגלית וספרות כללית והשוואתית של האוניברסיטה העברית בירושלים.

"אל יפו" מאת איימן סיכסק, הוצאת פרוזה עברית, ידיעות אחרונות.

מתוך הבלוג של עירית אהרוני.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה