ילד דמוקרטי

כשבכיתה למדו אל”ף-בי”ת, הוא קרא “הארי פוטר” , אבל במקום לטפח אותו, נזפו בי- ושלחו אותנו למומחים ומטפלים. כך מילטתי את בני לחינוך הדמוקרטי

07/03/2011
משפחה קבלו עדכונים ממשפחה
  • בדואר
  • RSS
» שיעור בביה"ס הדמוקרטי.

>> פוסט אורח מאת שירי כץ

אני לא בטוחה שהוא מתאים לבית הספר שלנו” אמרה לי היועצת באחד מבתי הספר העל אזוריים. היא החליטה שהילד בן החמש לא מתאים בגלל נטיה לפרוק את אגודל כף היד. ממש כמו חייל שמנסה להתגייס בלי האצבע שלוחצת על ההדק, הסתבר שקושי בהחזקת עפרון הוא עול גדול מדי על המערכת. בכל זאת התקבלנו, ובדיעבד הסתבר לי שישנה עוד בעיה קשה שהמערכת פשוט לא מסוגלת להתמודד איתה: בערך בסוכות כשהילדים בכיתה נאלצו לשרטט בדבקות את האות למ”ד בחוברת הכתיבה, הילד שלי כבר קלט את הפרנציפ של הקריאה והגיע עם “הארי פוטר” לבית הספר. תגובת המורה לא אחרה לבוא. למעשה מידי חודש נדרשנו להתייצב לפגישה של עשרים דקות, הורים מול מחנכת, שבה הובהר לנו ש”אין לבית הספר תקציב מתאים בכדי לטפל בילד” (שאגב, לא הפריע בשום צורה למהלך התקני של הלימודים, למעט העובדה שמדי פעם היה מתקן למורה שגיאות בעברית, בהצבעה בלבד כמובן). באותה שנה ישבתי נזופה מול המורה וחשבתי שמשהו אצלנו מאוד לא בסדר.

להשביע את רצון המערכת

כמובן שרצתי לכל סוגי המומחים בהנחייתה של המורה, שילמתי סכומים אסטרונומיים של כסף, לקחתי חצאי ימי חופש, ובעיקר הרגשתי שאני קורסת. היה לי רגע אחד של תובנה שאולי זה לא חייב להיות ככה. זה היה כשחיכיתי מתחת לביתה של איזו מומחית חמוצת סבר ברמת אביב. בעיצומו של חודש ינואר לפנות ערב, הצטמררתי מהקור כשעמדתי בכניסה לבניין, מנסה לשעשע את בני הפעוט ולחמם את התינוקת, בזמן שכולנו מתחבאים מהגשם. פתאום תהיתי למה לעזאזל אני נמצאת שם. שאלתי את המומחית כשאספתי את בני מה בדיוק הם עושים, והיא ענתה לי שהם “מתרגלים כתיבה”. מיותר לציין שגם בני לא רצה להגיע לשם בכל פעם. אני לא מוצאת טעם להמשיך ולשחזר את אותה שנה מהגהינום שעברנו כולנו, רק חשוב לי להסביר שלא פשוט להשביע את רצונה של מערכת החינוך.

תלמיד שונה לא מאיים על אף אחד

לא היינו לבד בסיפור הזה. בזה אחר זה התקשרו אלי למעלה מעשרה הורים מאותו שנתון, כולם מחפשים דרכי מילוט מהמערכת. תוהים אם אין דרך ללמוד אלא מתוך סבל, תיעוב ואווירה חברתית עכורה שמייצרת שקט בשיעור. אחת האמהות בגינה אמרה לי שהיא לא מבינה את כל הרעיון של בית הספר הדמוקרטי שעברנו אליו. “תסתכלי על כלוב של בבונים“, היא אמרה, “גם שם רואים היררכיה, ותמיד יש בבון אחד שמתעמרים בו, ובבון מנהיג, ועדר בבונים שעושה מה שהמנהיג אומר.” אבל- האם באמת ילדים צריכים לסבול בגלל מי שהם? אני מתבוננת היום בבית הספר “קהילה” וחושבת שאם לא הייתי מכירה את הסיפורים האישיים מקרוב לא הייתי יכולה לזהות מי הילד שסובל ממחלה כרונית, ומי הילד שההוריו נאלצים לקבל השלמת הכנסה. אני מאמינה שהליברליזם המפעם הזה, שהילדים ימשיכו ויקחו איתם לכל מקום בחייהם, נובע משיטת החינוך של “קהילה”.

מה זה בעצם אומר? שאם אבא של אחד הילדים אינו דובר עברית, הוא יכול לבוא עם הילד לבית הספר ולהעביר סדנה שתלמד את הילדים על השפה והתרבות שממנה הגיע. במקום חשדנות נוצר פלורליזם. במקצועות שבהם ילדים מצטיינים הם יכולים לזנק הלאה לשיעורים מתקדמים, לעומת זאת באותם מקומות שהם אינם בטוחים ומרגישים חלשים, במקום לוותר ולבהות במורה (ולשאת תפילה שלא יפנה אליהם) הם יכולים להיכנס ל”מרכז” שמאפשר לימוד בהתאם לקצב האישי שלהם. הדבר הכי חשוב, כפי שהבן שלי הגדיר אותו, הוא שהמורים באמת רואים את התלמידים. אני אוסיף על זה שהשונות של כל תלמיד לא מאיימת על אף אחד, ולהפך, רואים בה תרומה ללימוד. אם תרצו אפשר לקרוא לשיטה “העצמה”.

בי”ס לעשירים? וכמה אתם משלמים ל”חינוך חינם”?

החיסרון של בית הספר הוא המחיר. אנחנו נדרשים לשלם אלף מאתיים וחמישים שקלים בכל חודש, ומכאן נטען כלפינו שזה “בית ספר לעשירים”. אני מנסה לחשב כמה בעצם נדרשתי לשלם עבור “לימודי החינם” בבית הספר הקודם. זה התחיל עוד לפני שנת הלימודים בפרידה משמונה מאות שקלים עבור ספרי לימוד, ועוד סכום די דומה עבור ילקוט מפואר על גלגלים שיסחוב את הספרים הכבדים לבית הספר, ושלל ציוד יקר. מיד בתחילת השנה נתבענו להעביר כמעט אלף שקלים תשלומים נלווים, וכמה מאות תשלום לוועד הורים, ובהמשך סכומים חד פעמיים לטיולים ולפעילויות בית ספריות.

כל אלה עוד לפני כל הסכומים המיוחדים (הון עתק) לאנשי מקצוע אחר הצהריים כמו המומחית החמוצה לכתיבה. מרבית ההורים בישראל משלמים סכומים שלא יאומנו לאורך שנים למורים פרטיים במקצועות השונים במסגרת החינוך האפור. התקציב הזה גבוה בהרבה מאותם אלף ומאתיים שקלים. ב”קהילה” לעומת זאת הכל מגולם באותו תקציב קבוע שאנחנו משלמים, ומי שאינו יכול לשלם מתבסס על מלגות.

לומדים, בטח לומדים

לסיום, בתשובה לשאלה הפולנית המתבקשת “האם הם גם לומדים שם משהו?”: לפני כשנה בני השתתף עם מספר ילדים נוספים מבית הספר בחוג ספורט במתנ”ס אחר הצהריים. בימים שבהם המורה התאחר להגיע כל התלמידים ישבו משועממים וחיכו לו. לא ילדי “קהילה”: מבחינתם כשהם הגיעו השיעור התחיל. הם שיחזרו את תרגילי החימום, סוחפים אחריהם את שאר הילדים. וגם אם נניח שאכן, שיא החזון החינוכי בעידן המחשב הוא דווקא ניהול מחברת, אז בני הגיע לפסגה והוא מנהל כיום מחברות מסודרות בכתב יד. בקהילה מתאפשר לו גם להכין מצגות בנושא אסטרופיזיקה ולבנות אתרים במחשב. ילדים אחרים יוצרים סרטים, בונים הרכבים מוסיקליים, ועוסקים באקולוגיה. כן, וגם ללא כפיה ואיומים, הרמה במקצועות ליבה כמו אנגלית וחשבון בבית הספר דווקא גבוהה במיוחד. להבנתי ההבדל העיקרי בין ילדי “קהילה” לבין ילדים בבתי ספר אחרים הוא שילדי קהילה מגיעים לבית הספר בכל בוקר בשמחה.

שירי כץ היא אמא לילד הלומד בביה”ס הדמוקרטי “קהילה” בתל אביב.

ההרשמה לביה”ס “קהילה” נמשכת. היום הפתוח הבא יתקיים ביום שישי ה-11.3 ב-9:30 בבוקר. לפרטים: 03-6206258
>> לאתר ביה”ס קהילה

>> ביה”ס קהילה בפייסבוק




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה