יותר מדי דברים

היא שונאת קניות, מתנגדת לתרבות הצריכה וממחזרת הכל - אז איך אבישג רבינר הצליחה לערום 20 קילו של בגדים, צעצועים וכלי בית שאף אחד לא צריך? ואיזה בעל חיים נמצא גם הוא בבלאגן?

27/08/2012
אבישג רבינר קבלו עדכונים מאבישג
  • RSS
» אוהבת משומש. רבינר (צילום: טל אטרקצי)

האם יש לי תסביך קניות או שזה העולם שהשתגע?

אני לא אוהבת קניות. לא מדויק. אני אוהבת קניות מדויקות ומכיוון שבדרך כלל הקניות שלי מוגבלות (מכל מיני סיבות, לא רק כלכלית) אני מעדיפה להימנע ולא להתפשר.

אני אוהבת להימנע לפחות כמו שאני אוהבת לקנות. לחזור מסיבוב קניות בלי כלום (או אולי עם כלום) נותן לי  תחושה של הקלה. אם אני קונה משהו לא מדויק כבר בדרך הביתה אני מוצאת את עצמי מהרהרת מתי אוכל לסלק אותו מהארון (או מכל מרחב אחר בחיי). בגדים כאלו אני ממהרת לקרוע או להכתים. זו הדרך הכי מהירה ויעילה. לפעמים אני זונחת את הקניה בסוף המדף ובאותה עונה אחרי שנה מוסרת. מפנה מחמת חוסר שימוש.

הפריט האחרון שרכשתי היה יקר (הכל כמובן יחסי...) אבל שווה. בשביל לקנות את השמלה ההיא (באמת שהייתי חייבת משהו ללבוש לאותו ערב) נאלצתי לייצר זמן, כסף, עין ביקורתית שניה ומצב רוח מתאים. אבא שחזר במיוחד מוקדם מהעבודה  (בשש) הנחה של 40% בחנות יוקרה (זה בכל זאת היה יקר)+ גאונת אופנה בת שבע שמסוגלת להתרוצץ 3 שעות בין חנויות, אפשרו את הצלחת המבצע (ומצב רוח טוב הולל כמובן).

התחנכתי על ערכים של מחזור. תמיד נתתי וקיבלתי משומש מה שרק אפשר. אני זוכרת את עצמי כילדה סופרת שישה סוודרים בגוונים שונים של אדום בארון שלי, הכל "ירושה".

אני חושבת שאת היכולת להתקמצן ולהנות מזה הבאתי מפולניה. למרות שגם אמי נולדה בישראל. בעבור הסבתות שלי אפילו לעבור ליד בית קפה נחשב בגדר חטא. על סבתי שבקיבוץ מספרים שהייתה עוקפת את כיכר העיירה, שלא ידעו שהיא בת לסוחרים, אוי לבושה. הן (הסבתות) רכשה בגדים רק כשהיה נחוץ (כן, זו המילה) ורהיטים רק כשהיה צריך. לעומת זאת, כשאמי ביקשה לנגן בפסנתר נתנו לסטודנטית למוסיקה חדר בדירה למגורים. גם עזרה בלימודים אקדמיים מימנו בלי שאלות. ככה זה היה.

לא אתחסד, עבדתי בפרסום. כתבתי טקסטים שקריים למוצרים מיותרים (ונגעלתי) אבל מעולם לא האמנתי שהאושר יגיע בגלל חופשה בקפריסין והעור יזהר בזכות קרם שפנינים נגרסו לתוכו.

אבל יותר מלקנות (מעט ונכון) ולחסוך, אני אוהבת לזרוק. לכבוד שנת הלימודים החדשה ערמתי 20 קילו בגדים, צעצועים וכלי בית. בכל פעם שאני מפנה אני מרגישה כאילו פיניתי מעל גופי שלי 20 קילו. במיוחד אם אני מצליחה למיין ולהעביר כל פריט לאדם הנכון.

בעקבות הסדר מצאנו בבית כמה דברים שאיבדנו. את שעון השחמט שהשאלנו מסבא (אבא שלי) לתחרות וכל כך חששתי לאבד עד שטמנתי אותו כל כך עמוק בארון הבגדים שחודש לא נודע מקום קבורתו. מצאנו גם שישה כדורי טניס, חמישה מחבטי פינג פונג, בובת אנגריברד מארטיק שנקברה בין הגרביים (שמחתי שבלי הארטיק עצמו) והחייתה את המשחק בבובות הזעירות. אבל הכי הכי שמחנו למצוא את האוגר הסיבירי הרביעי. אוגר החופש שלנו, שכמו התרנגולות ההן הסתובב לו מאושר בתנאים מעולים. לגם מי מזגנים, טעם סיבי שטיח עד שסידרנו ומייננו ועלינו עליו מסתתר מתחת למיטה של אוריינה בין שני דובים. . "אתם רואים" אמרתי לילדים "כשמסדרים ומפנים - מוצאים".

>> לכל הטורים של אבישג רבינר




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה